יותר גדול מאלי האנה: על "האנה"
בזכות אקשן בלתי פוסק, פסקול סוחף ומגניבות כללית "האנה" הוא פשוט סרט מעולה. ברור שלא תחמיצו
מהבחינה הזאת "האנה" לא מחדש יותר מדי, אבל מביא את הנוסחה השגורה לכדי שלמות. האנה (סוירס רונאן האירית מ"כפרה") היא נערה צעירה עם מבטא גרמני קל המתגוררת עם אביה בבית מבודד בערבות פינלנד. אין לה מושג מה זה חשמל, חברים, בית ספר, "האח הגדול" ושאר ציוויליזציה.
אביה (אריק באנה) מאמן אותה יומם וליל והופך אותה למכונת הרג אכזרית וחזקה במיוחד. לא משום שהוא תחרותי ומלחיץ, אלא מכיוון שהוא סוכן חשאי שהחליט להציל את עצמו ואותה מציפורני ה-CIA. נו , קרה לכולנו. זה היה מגניב כשהיא הייתה קטנה, אבל עכשיו, כשהיא הופכת לאטה לטינאייג'רית, היא מרגישה בודדה. האנה מחליטה לחזור לעולם, גם אם זה אומר שהיא תצטרך להרוג כמה סוכנים חשאיים בדרך. ובכמה, הכוונה להרבה, ובדרכים כמה שיותר מקוריות.

אביה מסכים בלית ברירה, והם מתפצלים כדי להקשות על הרעים, בייחוד על הסוכנת היפה מריסה ויגלר (קייט ווינסלט המושלמת) ללכוד את שניהם. המסע הזה, מסע ההתבגרות של האנה, הוא חתיכת הזיה מדממת, מצחיקה, מפתיעה ונוגעת ללב, שאילולא כמה חורים בתסריט שניתן לכם לגלות לבד היה זוכה לחמישה כוכבים עגולים. אם "להרוג את ביל" היה פוגש את "זהות בדויה", את "לאון" ואת "קיקאס" והם היו הולכים מכות, סביר להניח שזאת הייתה התוצאה. סרט מותח, אלים וקצבי, אבל עם המון נשמה ורגש. כיאה לסרט ממש מגניב הפסקול שייך לכמיקל בראדרז והוא פשוט מעולה.
הבמאי ג'ו רייט, שביים גם את "כפרה" בכיכובה של רונאן, ממשיך להתמקד בעיניה המחשמלות. הסרט מעוצב