הוליווד ריפורטר: על במאים ישראלים בהוליווד
נועם מורו יביים בקרוב את "מת לחיות 5". גיא משה עבד עם דמי מור ב"בונרקו". אורן מוברמן תכף ינסה לשחזר את הצלחת "השליח". אורן פלי הפך לשם החם בתעשייה בעקבות "פעילות על טבעית". ודני דימבורט, אבי לרנר ובועז דווידזון השתלטו על שוק האקשן הבינלאומי. איך המריאו יוצרים ומפיקים ישראלים לפסגת הקולנוע האמריקאי, ולמי יש אינטרס שהנהירה הזאת להוליווד תיפסק
חלק גדול מההישג נזקף לזכות במאי האקשן המיומנים שהופקדו על הסרטים במהלך השנים: ג'ון מקטירנן המקצוען, שביים את הסרט הראשון והסרט השלישי בסדרה; רני הארלין הפיני שביים את "מת לחיות 2" ,(לפני שהפך בהוליווד לשם נרדף לכישלונות מפוארים) ולן וייסמן, שעשה לעצמו שם כשהפך את הסרט "מלחמת האופל" ללהיט ב-2003 וקיבל לידיו את "מת לחיות 4". הסרט הזה עקף את כל קודמיו ברמת ההכנסות, הרוויח יותר מ-383 מיליון דולר ברחבי העולם והשאיר את מפיקיו עם תיאבון מחודש לשוטר ג'ון מקליין ומעלליו. בארבע השנים האחרונות ניסו באולפני פוקס המאה ה-20 להרים את הפקת החלק החמישי של הסדרה, כשברוס וויליס והמפיקים תרים אחרי במאים אפשריים.
בפברואר השנה התפרסם באמריקה שמו של הזוכה המאושר: נועם מורו, ישראלי לשעבר שביים סרט אחד עד כה, דרמה קומית צנועה בשם "אנשים חכמים" שיצאה ב-2008. ההכרזה התקבלה בהוליווד בלסתות שמוטות: כיצד זוכה במאי אנונימי, שהרזומה שלו כולל סרט אחד בלבד, לביים סרט של אחת הסדרות הנחשקות בהוליווד, בתקציב ענק ועם מיטב הצעצועים הטכנולוגיים שכסף יכול לקנות? ובכן, מורו לא בדיוק הגיע משום מקום: בעשרים השנים האחרונות הוא ביסס את עצמו כאחד מבמאי הפרסומות המצליחים והנחשבים בעולם, כשבאמתחתו עבודות עתירות תקציב שעשה לאדידס, נייק, טושיבה, ג'נרל מוטורס, פולקסווגן, אורנג' ורבים נוספים, חלקם הביאו לו פרסים בינלאומיים. מקבץ סרטי פרומו קצרים ומרשימים שביים מורו עבור סדרת משחקי "האלו" האולטרה פופולריים של מיקרוסופט, חתם את הדיל באופן סופי עבור בכירי פוקס, ובימים אלה הוא כבר נמצא עמוק בתוך הפרה-פרודקשן של "מת לחיות 5".
קשה לא להביט על ההישג דרך משקפיים מקומיים: מורו הוא יליד ירושלים שגדל ולמד בארץ, סיים את לימודי הארכיטקטורה בבצלאל ועזב את ישראל לקראת סוף שנות השמונים. הזכייה האדירה שלו ב"מת לחיות 5" מצטרפת לרשימה הולכת וגדלה של ישראלים, לשעבר או בהווה, שמתברגים היטב בתעשיית הסרטים בארצות הברית בשנים האחרונות ורושמים הישגים מרשימים, אמנותיים ומסחריים כאחד. מה שעד שנות השמונים התאפיין בעיקר במעורבות (בעייתית בחלקה) של יורם גלובוס ומנחם גולן בזירת הסרטים האמריקאית, הפך בעת האחרונה לתופעה של ממש, שבמסגרתה מבחר גדול למדי של ילידי ישראל זוכה בכמה מהתפקידים הנחשקים ביותר בתעשייה.
נועם מורו הוא לא היחיד בזירת האקשן. ישראלי לשעבר אחר מנסה באחרונה להשאיר את חותמו, אם כי בנישה מעט מצומצמת יותר: גיא משה, שביים את הסרט "בונרקו" עם כוכבים כמו ג'וש הארטנט ("פרל הארבור"), וודי הארלסון ודמי מור. הסרט, שצולם כבר ב-2008 ויופץ בקרוב, מהווה שילוב אוונגרדי למדי של מערבון ספגטי, סרט אמנויות לחימה, סרט גנגסטרים וקומיקס, והופק בתקציב של 25 מיליון דולר. משה, שגדל ברמת השרון ועזב לצורך קולנוע בארצות הברית ב-97', ביים קודם ל"בונרקו" את הסרט העלילתי "הולי", שעוסק בזנות הילדים בקמבודיה. כבר בסרטו הראשון הוא הצליח לגייס פנים מוכרות כמו רון ליווינגסטון ("מהומה במשרד") וכריס פן המנוח ("כלבי אשמורת" ואחיו של שון פן), אבל הקאסט המאוד מרשים שהתייצב אצלו עבור "בונרקו" הוא כבר סיפור אחר לגמרי.
"פרצתי בזכות חברים של חברים", סיפר משה בראיון ל"עכבר העיר" לפני כשנתיים. ואכן: אחד מהחברים של החברים הוא רם ברגמן, ישראלי לשעבר נוסף שעושה חיל בשנים האחרונות כמפיק בתעשיית הקולנוע העצמאי בארצות הברית ונמנה עם מפיקי "בונרקו". ברגמן , שהחל את דרכו בתעשייה עם סרטי מתח ז'אנריים מהדרג השלישי והשני, החליף הילוך בקריירה עם הפקת "סטריפטיז באיגואנה הכחולה" ב-2000, שאת בימויו הפקיד בידי הבמאי הבריטי מייקל רדפורד, שזכה בעבר במועמדות לאוסקר על "הדוור" ב-2005 זכה ברגמן - שעדיין מתראיין במבטא ישראלי בולט - להצלחה גדולה נוספת עם "בריק", פילם נואר מקורי שמתרחש בין כותלי תיכון והפך עם צאתו לסנסציית אינדי מדוברת. מאז שמו הלך והתפרסם, ושני הסרטים הבאים בהפקתו היו כבר הפקות הוליוודיות לכל דבר עם שמות כמו ברוס וויליס, ניקולס קייג' וג'נוארי ג'ונס.
אם ברגמן מהווה את הגורם המקשר בין שני קצוות העשייה - האינדי והוליווד - יש עוד ישראלי לשעבר שמצליח לשלב עשייה עצמאית עם האולפנים והכוכבים הגדולים. ב-2009 יצא בארצות הברית הסרט "השליח", בכיכובם של וודי הארלסון, בן פוסטר וסמנתה
לארצות הברית והחל שם את דרכו הקולנועית. "החוויה עזרה לי להבין את הצבא ואת הנוף הרגשי של להיות חייל", סיפר בראיון לאתר thejewishweek.com, " ונתנה לי נקודת התייחסות ישירה לנושא מבחינה רגשית, איך זה להיות חייל שחוזר הביתה".
גם בעת צילומי הסרט התגלה ניסיונו של מוברמן כבעל ערך. "קיבלתי הרבה כבוד בגלל ששירתתי בצבא. זה היה פלוס גדול שהבחור שמביים את הסרט הוא בחור שמבין לנפשו של חייל". התוצאה: אחד מסרטי האינדי המדוברים של 2009, פרס "דוב הכסף" על התסריט בפסטיבל ברלין ושתי מועמדויות לאוסקר (עבור תפקיד המשנה של וודי הארלסון והתסריט של מוברמן וקאמון), בין שלל פרסים ומועמדויות אחרות. כעת עובד מוברמן, תסריטאי עסוק בקולנוע האמריקאי העצמאי כבר יותר מעשור (כולל "אני לא שם" המדובר על בוב דילן), על סרט נוסף בבימויו (עם אותו הקאסט של "השליח").
במקביל , תסריט מדובר אחר שלו (עיבוד ל-Queer של סופר הפולחן ויליאם בורוז( יזכה בקרוב לעיבוד של השחקן סטיב בושמי, שחוטא לעתים בבימוי.
עוד אורן, גם הוא ישראלי לשעבר, זכה בשנים האחרונות להצלחה מפתיעה עם תוצרתו הקולנועית, אם כי מפן אחר של העסק: סיפור ההצלחה של אורן פלי עם "פעילות על טבעית" מ-2007 זכה להד עולמי נרחב, בעיקר בשל באזז עצום ברשת והכנסות עולמיות של 194 מיליון דולר מתקציב מצחיק של כמה עשרות אלפים. בן לילה, הפך פלי לאחד מהאנשים המחוזרים ביותר בהוליווד, ובאוקטובר ייצא סרט האימה השני בבימויו, "אזור 51", כשהמשכון ל"פעילות על טבעית" כבר יצא (וגרף הון) לפני שנה והמשכון שלישי מתוכנן לצאת באוקטובר הקרוב.
פלי, שנולד בארץ והיגר לארצות הברית בגיל 19, ביסס את עצמו כמתכנת משחקי וידאו בטרם החל לביים. את המומנטום של טרילוגיית "פעילות על טבעית" הוא ממשיך בימים אלה עם השתלבות מוצלחת במיוחד כמפיק בשוק סרטי האימה האמריקאי, אחד הז'אנרים הרווחיים ביותר בתעשייה.
Insidious, שיצא השנה, הרוויח יותר מ-60 מיליון דולר לאחר שנעשה בתקציב של מיליון וחצי דולר ונחשב - מבחינת יחס ההשקעה לרווחים - לסרט המצליח ביותר שיצא בארצות הברית ב-2011. בקרוב יחלו צילומי סרט נוסף שמפיק פלי עבור מוזיקאי המטאל ובמאי האימה המצליח רוב זומבי ("דחויי השטן"). בנוסף , פלי יצר גם סדרת טלוויזיה שאותה הוא מפיק בשיתוף דרימוורקס עבור רשת איי-בי-סי. פרק הפיילוט של הסדרה, ששמה River, כבר הספיק להכות גלים ברשת אחרי שדלף לפני כשבועיים. מבחינה כלכלית נטו, פלי הוא מן הסתם היוצר הישראלי לשעבר המצליח ביותר בהוליווד כרגע, אבל רבים נוספים קוצרים הישגים משלהם: עלמה הראל, במאית הקליפים והסרטים הדוקומנטריים שזכתה עם הסרט "חוף בומביי" בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה האחרון.
הבמאי ירון זילברמן שביים לאחרונה את הסרט A Late Quartet בכיכובם של כריסטופר ווקן ופיליפ סימור הופמן. המפיקה והבמאית דנה לוסטיג שהחלה את דרכה עם רם ברגמן ומביימת כעת באנגליה ובארצות הברית, הבמאי והתסריטאי גידי רף שיצר כאן את "חטופים", כתב לה גרסה אמריקאית ובין לבין גם יוצר סרטי אימה בארצות הברית ועוד. אבל מרשימים ככל שהינם הישגי היוצרים הללו, אף לא אחד מהם יכול לטעון לבעלות על אחת מחברות ההפקה הגדולות, הפעילות והחזקות ביותר שעובדות בהוליווד ובסביבתה בשנים האחרונות, ועוד אחת שהקימו בעצמם. הכבוד הזה שמור לדני דימבורט, אבי לרנר ובועז דווידזון.
עד 1992 הספיק אבי לרנר לנהל את ולהיות הבעלים של הדרייב אין הישראלי הראשון (והאחרון), להקים אימפריית הפצת סרטי וידאו בארץ, לרכוש רשת בתי קולנוע בדרום אפריקה ולנהל את חברת ההפקה הלוס אנג'לסית Global Pictures. דני דימבורט, מצדו, הספיק לכהן במשך 14 שנים כמנהל ההפצה של חברת ההפקה של יורם גלובוס ומנחם גולן, לאייש את התפקיד המקביל בגלגולה האמריקאי המצליח של החברה, קאנון, ולאחר מכן לנחות באותו תפקיד באם-ג'י-אם האגדית, שאליה הסתפחה קאנון בסוף האייטיז.
ב-1992 התאחדו דימבורט ולרנר בלוס אנג'לס, חמושים בניסיון העצום שלהם בתחום ההפקה וההפצה, והקימו את חברת Nu Image. כמעט באופן מיידי החלו השניים ליישם תוכנית השתלטות על שוק סרטי הפעולה שהתגלה כלוהט במיוחד במהלך שנות השמונים והתשעים, בעיקר זכות פלח הווידאו ואחריו הדי-וידי: בחמש שנות קיומה הראשונות של החברה, הספיקו דימבורט ולרנר לחתום כמפיקים על 50 סרטים, רובן המוחלט מז'אנרי המתח והפעולה שפוסחים על סבב בבתי הקולנוע ומגיעים ישר לדי-וי-די. הסרטים, זולים להפקה ונהנים ממחזור הפצה משומן ורווחי, הפכו את דימבורט ולרנר לאימפריה.
בינתיים הצטרף אליהם הבמאי בועז דווידזון ("אסקימו לימון", "צ'רלי וחצי") שעזב לארצות הברית עוד בסוף שנות השבעים, וב-95' חבר אל דימבורט ולרנר להפקת הפרויקטים של החברה כשהוא לוקח על עצמו
את הצד היצירתי של העבודה.
לשלב ישיבות התקציב הראשוניות שלו לפני שזכויותיו כבר נמכרו מראש לשלל מדינות ושותפים עסקיים, בארצות הברית ומחוצה לה. האסטרטגיה העסקית הזו הובילה את החברה לשרשרת של סרטים זולים אשר עלותם כוסתה ברובה עוד בטרם צולם ולו פריים אחד מהם.
ב-1996 הקימו השלושה (עם שותף רביעי, המפיק טרבור שורט) חברה נוספת, Millennium Films, איתה החלו את המסע להכרה מצד הממסד ההוליוודי, שהתרשם מהישגיהם בתחומי ההפקה הזולה והמהירה וההפצה אבל סיווג אותם כיצרני בי מוביז ותו לא, כמו קודמיהם גלובוס וגולן. "זו תפיסה לא נכונה שסרטי אקשן הם זן נחות", סיפר הבמאי הישראלי אייזיק פלורנטין, שביים כמה מסרטי האקשן של לרנר-דימבורט-דווידזון בעשור וחצי האחרונים, בראיון ל-Ynet לפני כשנתיים. "אבי לרנר יודע לעשות סרטים שעושים כסף. ובכלל, תראה כמה סרטים גרועים מוציאים האולפנים בשנה".
במסגרת החברה החדשה הפיקו השלושה סרטים לבמאים נודעים כמו וורנר הרצוג ("פקד מושחת") ובריאן דה פאלמה " הדליה דימבורט ולרנר, מצדם, התעסקו עם הצדדים הפרקטיים של שיווק והפצה. תחת ניהולם, הפכו Nu Image ו-Millennium Films למודל עסקי עבור חברות הפקה עצמאיות אחרות שמבקשות נתח מהעוגה ההוליוודית, ולשתיים מחברות ההפקה המצליחות ביותר בעולם.
לאחרונה החלו דימבורט ולרנר להתנגח ביניהם בנוגע לסוג הסרטים בהם צריך המיזם המשותף והסופר מצליח שלהם להתרכז. תחילה הכחיש לרנר את השמועות על הידרדרות יחסיהם. "דני דימבורט לא עוזב וזה חד משמעי", ענה לאחרונה כשנשאל על ידי בלוגרית התעשייה רבת ההשפעה ניקי פינק, שעומדת מאחורי האתר "דד-ליין הוליווד", בנוגע לטיב יחסיו עם שותפו. "כל מי שאומר לך שהוא עוזב סתם מתנהג ברשעות. אנחנו שותפים כבר 30 שנה, הוא החבר הכי טוב שלי ואני אוהב אותו עד מוות. את רוצה לדבר על בעיה? בוא נדבר על זה שהממשל האמריקאי לא שם זין על ניצול פיראטי של המוצר שלנו שמתרחש מסביב לעולם. העניין עם דני הוא בולשיט".
בדבריו התייחס לרנר לתביעת הענק שמגישה החברה שלו נגד אלפי גולשים שהורידו את "בלתי נשכחים" באופן לא חוקי, צעד לא פופולרי שמפנה אליו תשומת לב בלתי נחוצה ומצטרף לאירוע מיותר נוסף אליו נקשר שמו לאחרונה, כשגילדת המפיקים האמריקאית גילתה כי נתן קרדיט של מפיקה לנכדתו הטינאייג'רית באחד מסרטיו. על פי ניקי פינק, הדבר נעשה כמחאה מול דימבורט שעשה את אותו הדבר בעבר עם כמה מחברותיו.
ב-9 במאי פרסמה פינק באתר שלה כי דרכיהם של לרנר ודימבורט נפרדות, כשזה האחרון עוזב את החברות שהקימו השניים ומתמנה לאחד ממנהלי חברת הפקה מתחרה, Granite International Red. תזמון עזיבתו של דימבורט מגיע בתקופה קריטית, ממש לפני יציאת רימייק חדש ל"קונאן הברברי" - הפרויקט היקר ביותר שהפיקה Nu Millennium מאז ומעולם, עם תקציב של 110 מיליון דולר - כשדימבורט אף לוקח עמו שניים מהמנהלים הבכירים של החברה. אבל גם אם ייכשל הסרט עם צאתו באוגוסט הקרוב, וקשה להניח שכך יקרה, רוב הסיכויים הם שלרנר, דווידזון והחברה שלהם ייפלו על הרגליים.
כפי שהוכיח בעבר המפיק הישראלי ארנון מילצ?ן, מהמצליחים שבמפיקי הקולנוע בהוליווד כבר 30 שנה ומי שעמד מאחורי להיטי ענק כמו "אישה יפה? ו?מצור ימי,? גם מהכישלונות הגדולים ביותר יכול להתרומם איש העסקים הממולח והנחוש: תחילת דרכו של מילצ?ן כמפיק סרטים עברה דרך שניים מהכישלונות הכלכליים הבולטים ביותר של שנות השמונים, אפוס המאפיה "היו זמנים באמריקה" וסרט המדע בדיוני האקסטרווגנטי "ברזיל". גם היום ממשיך מילצ'ן להפיק סרטים מהעילית ההוליוודית באמצעות חברת ההפקות הגדולה שהקים, ניו ריג'נסי, אם כי בקצב נמוך בהשוואה לעבר.
המשך הכתבה בגיליון "סופשבוע" החדש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם