אבדה הדרך: על "אבירי הדרך"
"אבירי הדרך" מנסה לשפוך אור על תקופת ממלכת הכוזרים המרתקת, אך סובל מעודף מלל וגודש פרטים שהופכים אותו למייגע
"אבירי הדרך", מייקל שייבון, תרגום: סמדר מילוא, הוצאת ספרים עם עובד בע"מ
מפוספס. "אבירי הדרך" עטיפת הספר
על שניים אלה מדבר הספר המתאר את תלאותיהם של זוג פושעים, "גנבים טובים", שהם "אבירי הדרך": זליקמן, רוצח שכיר אך מרפא על-פי טבעו ומורשתו, בן למשפחת רבנים, הלוקה בדיכאונות תכופים והמעיד על עצמו "אני לא מציל חיים. . . אני רק מאריך את חוסר התוחלת שבהם", ועמרם , כושי אפריקאי הטוען שהוא צאצא של מלכת שבא ודוד מלך, כפי שהם מתוארים בספר "ענק אפריקאי ודחליל שחור מגבעת".
השניים פוגשים בפילאק, נער צעיר שאביו היה הבק, ההולך עם השומר האישי שלו המהוט מאלף הפילים ונמצא בדרכו לבית סבו באזארביג'ן על מנת להחזיר לידיו את השלטון אחרי רצח אביו וכל בני משפחתו, עליו אומר עמרם "הרחמים הם חולשה, שגיאה ובמקרה של ילדים בזבוז זמן נוראי". האם יגיעו השלושה ליעדם? האם פילאק הוא אכן הבן של הבק או שמא מדובר במישהו קצת שונה? האם בדידותו והתבודדותו של זליקמן תוביל אותו לסופו המר והאם החברות האמיצה בין זליקמן ועמרם תחזיק מעמד? רבות הן השאלות המתגלות לאורך הספר והתשובות אכן מפתיעות בחלקן.
האיורים, מעשה ידיו של גארי ג'יאני, והמפות שצוירו על-ידי דייוויד לינדרות מקלים מעט על הבנת התקופה, אם כי יש לציין שהאיורים לוקים בשטחיות ויזואלית ואינם מספקים דבר מעבר לכתוב הפשוט. הספר מתובל באמירות הומוריסטיות קלות אם כי ההומור אינו הצד הדומיננטי בסיפור. זהו סיפור על גורל אישי, גורלו של עמרם, של דינה בתו, של פילאק ושל זליקמן הדיכאוני, המשולב בסיפור התקופה והמלחמות שגדשו אותה. הסיפור יכול היה לשפוך אור על תקופה מעניינת ומסקרנת אבל מוגש בגודש מלל לא מספיק ברור ואפילו העלילה, שהיא כביכול די פשוטה להבנה, טובעת בשטף הפרטים המייגעים. התחושה היא של ספר מעיק ומפוספס, שעל אף הניסיון להופכו למרתק ואטרקטיבי באמצעות האיורים משאיר את הקורא מרוחק ולעיתים יגע עד פיהוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם