יש אלטרנטיבה: דיווח מפסטיבל "פרימוורה 2011"
האיחוד של פאלפ, הפיהוק של פי ג'יי הארווי, הכנפיים של סופיאן סטיבנס ואלפי אוהדי בארסה. אלה ועוד היו חלק מסוף השבוע האחרון והחם בברצלונה במסגרת פסטיבל "פרימוורה 2011". לאון פלדמן נסע לקבל את קונצרט חייו ונשאר בחיים כדי לדווח
זה היה סופ"ש מאוד חם בעיר הנמל הספרדית. איך אפשר שלא, כשמצד אחד הקבוצה העירונית משחקת בגמר ליגת אירופה, מצד שני אלפי המפגינים נגד השחיתות והאבטלה המקומית שישבו מזה שבוע בכיכר קטלוניה ופונו בכח ע"י המשטרה, וגם, פסטיבל "פרימוורה" שמתקיים בפארק דל פורום המביא איתו עשרות אלפי אוהדי מוזיקה לעיר. זה, בנוסף למיליוני מתקני הגריל הלוהטים עליהם מכינים את הטאפסים. באורך פלאי, כל הדברים האלה התמזגו ופעלו בסינרגיה נהדרת.
הפסטיבל העצמאי, שהתחיל כמיזם אינדי צנוע הרוצה להביא את האמנים המשפיעים בסצינה האלטרנטיבית העולמית לקהל הספרדי, הפך למפלצת מוזיקלית בעלת עשרה ראשים, כמספר הבמות שבמתחם העצום. לפי מארגני הפסטיבל, שסיכמו את ארועי הסופ"ש האחרון במסיבת העיתונאים שערכו במתחם, זאת השנה המוצלחת ביותר מאז התחילו בהגשמת החלום המוזיקלי שלהם.
ראשית בבניית הליין אפ ההיסטרי וכמעט הבלתי אפשרי למיצוי ששילב בין להקות האינדי הטובות בעולם כרגע כגון אינטרפול, אוף מונטריאול, דה נשיונל, מוגוואי ועוד, לבין להקות ואמנים ענקיים כמו פי
לצד השמות הגדולים אפשר היה למצא ב"פרימוורה" גם את חוד החנית של המוזיקה העכשווית, כפי שנבחרו ע"י אנשי מגזין "פיצ'פורק" שהפעיל במה בארוע, לצד להקות ואמנים ספרדיים, להם זאת הזדמנות פז לחשוף ולהישמע וגם סטים משובחים של הדי ג'ייאים האלטרנטיביים החמים ביותר בעולם שסגרו את לילות הפסטיבל במסיבות ענק שנגמרו רגע לפני הזריחה הנהדרת של העיר.
מלבד האספקט האמנותי המוצלח, ניצחון נוסף שירשמו המארגנים הוא כמובן כלכלי: תעשו את החישוב לבד - עם 180 יורו לכרטיס ונוכחות של כ 140 אלף איש במתחם, מכירת אינספור כוסות של בירת סאן מיגל (הספונסר העיקרי של הארוע), הכנסות מדוכני המרצ'נדייז וכמובן מעשרות דוכני האוכל (ויחסית לאוכל של פסטיבלים, הוא היה ממש טוב), אין להם כל סיבה להתלונן.
גם הנצחון המתוק של בארסה נגד מאנצ'סטר בגמר הגורלי בשבת תרם לאווירה השמחה ממילא של הפסטיבל. כך, בזמן שאלפים נהנו בבמה המרכזית מהופעה של הפליט פוקסס, כמה אלפי אוהדי ברסה וכמה מאות אוהדי מאנצ'סטר זכו להקרנה של המשחק על מסכי הוידאו שבבמה הרחוקה שבמתחם. כך מנעו המארגנים גל עזיבה המוני שתוכנן להתרחש באם לא תהיה הקרנה למי שרוצה לאהוד את הקבוצה שלו.
סוף טוב, הכל טוב, ואחרי הניצחון, מתודלקים בעוד כמה בירות, חצו אלפי האוהדים את הפארק כדי לצפות בפי ג'יי הארווי, שאמנם מרגשת ונפלאה, אך ההופעה המעט מינורית שלה גרמה לכמה וכמה פיהוקים בקרב הקהל שבטח היו מעדיפים לרקוד ולהשתולל לרגל הזכיה. מי שאכן השתעמם בפי ג'יי (כמוני) יכול היה לעבור ולצפות באגדת האינדסטריאל הגרמנית איינשטורצן ניובאטן (ויתרתי) או לראות את ההאוס המקפיץ של מת'יו דיר על במת הפיצ'פורק, שהעיף את אלפי האנשים שהיו מולו ועשה זאת דווקא לא בתור די ג'יי אלא עם להקה חיה.
אחרי שלושה וחצי ימים עמוסים של מוזיקה חיה ועוצמתית, הליכות ארוכות ומתישות בין הבמות במתחם שהשתרע על כשלושה קילומטרים בקירוב, תורים מאורגנים ושלווים לשירותים, לאוכל, לשתיה ולמזכרות, הכל מתערבב למיקס מוזיקלי ענק, כמעט כמו המוזיקה של גירל טוק שהטריף את החושים בליל חמישי.
מעצם קיומן של כל כך הרבה הופעות במקביל, אף אדם לא יכול לראות את כולן ועל כן אם צריך לבחור, ההופעות הטובות מבין אלה שהחתום מעלה הספיק לראות הן המופע של סופיאן סטיבנס, שהיה מרגש וגאוני, ממש כמו האלבומים הנהדרים שלו. הוא בהחלט אחד האמנים הכי מגוונים ומעוררי ההשראה שיש כיום בעולם.
המופע התקיים באודיטוריום נהדר, המאכלס מספר מוגבל של מקומות, על כן נערכה הגרלה באתר הפסטיבל כדי לאשר את הכניסה של אלה שביקשו לראות את המופע מבעוד מועד. זה היה מופע ציורי ופואטי שעליו בטוח אספר גם לנכדי;
עוד אירוע משמעותי היה האיחוד של פאלפ, שהיה פשוט מדוייק וחד. פאלפ לא ניגנו יחד כ-15 שנה וקשה להאמין שהם נשמעים כ"כ טוב אחרי פגרה כה ארוכה. שווה גם לציין את ההופעות המעולות של דירהאנטר ואנימל קולקטיב האמריקאים הנסיוניים והנהדרים; קאריבו הקנדיים; מוגוואי - רביעיית הסקוטים האינסטרומנטלית שללא מילים גרמה לעשרות אלפים להבין בדיוק על מה הם מדברים; המופע הנהדר של ג'יימס בלייק הבריטי, שמפליא, כמו להקות רבות בפסטיבל זה, בשילוב בין אלקטרוניקה לכלים חיים; מאני מארק, שמלבד היותו אמן מוכשר בזכות עצמו היה גם הקלידן של הביסטי בויז; וג'ון ספנסר המצוין. אזכור גם את המופע של ביג בוי, חצי הצמד אאוטקאסט, שחירמן את הקהל בגרוב הסקסי שלו וגרם לי להתגעגע לזוגתי שנשארה בארץ.
"פרימוורה" הוא פסטיבל חשוב מכיוון שהוא ההוכחה, אפילו רק לישראלים, לכך שיש חיים נורמליים. אני מייחל לנו שנגיע יום אחד למצב שבו נוכל לקיים פסטיבל בינלאומי כמו "פרימוורה", פסטיבל ששם את המוזיקה ובמיוחד את הצדדים היותר אלטרנטיביים שלה במרכז מתוך ידיעה שהמונים אכן יבוא להקשיב ולרקוד איתה. בברצלונה זה קורה מדי שנה. נתראה ב"פרימוורה 2012".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם