טעות פסטיבלית: דיווח יומי מפסטיבל ישראל
במופע של קבוצת "תיאטרוסינמה" מצ'ילה אין תיאטרון, למרות השם, והצד הקולנועי פתטי
מה יותר גרוע, יומרה או ציפיות? "תיאטרוסינמה" רודריגוגומן רובירה
אך מה שמאכזב במיוחד, אחרי למעלה משעה וחצי של צפייה מייגעת, הוא שלא היה ניתן להבחין במימושה של אף לא אחת מן הכוונות המוצהרות האלה.
עצם הכינוי "תיאטרוסינמה" עשוי להטעות: תיאטרון אין כאן כלל, ואשר לקולנוע - צפינו בסרט מייגע שמגולל סיפור פשטני על מעשה רצח ונקמה. המשחק בסרט הוא תיאטרלי במופגן וגם פתטי, בעוד שהסיפור נתגלה כמשמים מלכתחילה. בהוליווד, אגב, כבר עשו מזמן סרטים כאלה טוב יותר ללא שום יומרות אוונגרד. צפינו בקולנוע מיושן לחלוטין וכפי שהוא מובן בידי הלהקה החביבה מצ'ילה, בוודאי שאין בו גם כדי לקדם את אמנות התיאטרון. בסוף ההקרנה יצאו השחקנים להודות לקהל. זה היה החלק התיאטרוני היחיד בערב המשמים הזה, שהתיימר לשלב אמנויות. סופו של דבר שאינני יודע מה גרוע יותר: היומרה שלהם או הציפיות המוקדמות שלי?
עליתי לירושלים בעקבות ציפייה מפורשת לגלות ניסוי חדש שבאמת מבקש להרחיב את גבולות ההבעה התיאטרונית ולהעשירה באמצעים טכנולוגיים. מילא. אני בוודאי לא יכולתי לדעת מה מחכה לי, לבד מן הפרסומים. השאלה המתבקשת היא אם גם הנהלת פסטיבל ישראל הסתמכה על אותם פרסומים והביאה אלינו, בקול תרועה ושמחה, מופע שאינו תיאטרון ואינו קולנוע - ובוודאי לא שילוב שלהם. טעות פסטיבלית קשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם