אדום-ירוק-זהב: "רמזור" מול "בנות הזהב"
"גיסנו" או דליה? אדיר מילר או רבקה מיכאלי? רון קסלר התיישב מול "רמזור" ו"בנות הזהב", שתי הקומדיות החדשות של יום חמישי בערב, וחזר עם המסקנות
במבחן השידור יכולות לרשום לעצמן "בנות הזהב" הישג נאה ביותר: הן הצליחו לספק את הסחורה ללא יומרה ועם היעדר טוטאלי של פאתטיות. "רמזור" החדשה, לעומת זאת, סבלה מעודף משקל רעיוני. יותר מדי סיפורים שבאו על חשבון הפשטות הכל כך ייחודית לסדרה.
העונה החדשה של "רמזור" מתחילה בבחירה מוצלחת. אין ספק שטריפת הקלפים בין הדמויות שרקם אדיר מילר היא בהחלט מהלך חכם וטוב. הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות לסדרות מסוגה הוא דריכה במקום.
קסמה של סדרת הגברים של אדיר מילר הוא בניסיון להתחקות אחר דפוסי המחשבה הישראלים. הליהוקים המצוינים שלה, ליאור כלפון, אדיר מילר עצמו, יעל שרוני וכמובן "גיסנו" (ניר לוי), הם מרכיבים חשובים במיוחד במרשם ההצלחה.
הטעות הגדולה בעונה השלישית היא הניסיון לירות ליותר מדי כיוונים. רובו של הפרק הראשון עקב אחר הדמויות במפוצל ופחות במפגשים שלהם. אם לא די בכך,
לצד ההחמצה הזו אפשר בהחלט להנות משימור ה-DNA של הסדרה: סצנות מצחיקות עם קריצות הזויות לחיים הישראלים הדי דוקרים פה. ברגעים מסוימים אפשר היה ממש לתהות איך מישהו שם ב-FOX חשב שיש לסדרה הזו רלוונטיות לאזור חוץ מישראל. אפשר להכתיר את הניסיון לשלב בין שינוי הכיוון של הסדרה מחד ובין שימור מרכיבי הזהב שלה מאידך כהצלחה. המוצר הסופי הוא בהחלט מהודק, שנון וקליט.
והנה, ממש במקום שבו נגמרות הציפיות מתחילה "בנות הזהב – הגרסה הישראלית". בדיוק כמו נציג ישראלי באירוויזיון התמודדה הסדרה על לב הצופים בלי טיפה של יומרה או ניסיון לספר לנו שהן מוצלחות וחדישות ושיש להן בכלל סיכוי להצליח.
הפרק הראשון ששודר אמש היה העתק מדוייק כמעט של פרק הבכורה בסדרה העולמית. יתכן והבחירה הייתה צפויה מדי, אבל הדיאלוגים השנונים בין הדמויות פיצו בהחלט על השגרה הקומית. יהיה מעניין לראות איזה עוד פרקים בחרו יוצרי הסדרה לתעתק. צפוי כאן קרב לא פשוט בין שיעמום לשנינות. בינתיים, השנינות מנצחת.
שיהיה ברור, על המתכון של גיור סדרת הקאלט של שנות השמונים לעברית רשום בגדול "זהירות, אסון לפניך". כל הנתונים על הנייר הם נגד: הרלוונטיות מבחינת התקופה , קולות הצחוק המוקלטים וגם סיפור המעשה יכולים להבהיל כל במאי מתחיל.
ובכל זאת, "בנות הזהב" היא מוצר טלוויזיוני טוב ונכון. הסיבה העיקרית היא בגלל העדר הפאסון שלו. החוכמה של שירלי דשא הבימאית הייתה בכך שהיא קיבלה לידיה סדרה משנות השמונים והחזירה לנו סדרה משנות השמונים. כל ניסיון לייצר משהו משודרג ששורה עליו רוח האלפיים היה מוכתר ככישלון.
המשך ההצלחה של בנות הזהב הישראליות נובע כמובן מהליהוק. רבקה מיכאלי (זהירות, יש פה דמות שתהפוך לקאלט בין לילה), מיקי קם, חנה לסלאו ותיקי דיין הן שחקניות ישראליות היישר מלב הקונצנזוס של הבידור הישראלי. כל אחת בדרכה חוותה עליות ומורדות וכולן ביחד משחקות בקומדית המצבים הדלה הזו ממקום שבו אין מה להפסיד, יש רק להרוויח.
החיבור ביניהן נראה טוב על המסך ולא מאולץ. גם החילופים התסריטיים שנעשו בין קורות החיים של הדמויות בחו"ל לבין אלה הישראליים הם לא פחות מהברקה. רבקה מיכאלי כציידת נאצית במקום סופיה שקשרה את חייה עם המאפיה. אי אפשר היה לחשוב על משהו טוב יותר.
"בנות הזהב" לא מנסה להיות שום דבר אחר מלבד קומדית מצבים באולפן עם קירות מקרטון וצחוקים מוקלטים. וכאן בדיוק היה הפיצוח הנכון שלה.
"רמזור" ו"בנות הזהב" שונות כל כך זו מזו באריזה שלהן אך דומות מאוד בבסיס שלהן. שתי הסדרות בנויות על רעיון קל וברור. "רמזור" בעונתה החדשה לוקחת את הרעיון ומפזרת אותו בים של צילומי חוץ. הבנות מערוץ עשר מסתגרות בתוך הפשטות ולא יוצאות ממנה. לפעמים נדמה כאילו אתה צופה בקומדית טעויות לכל המשפחה ולעיתים יש בזה משהו גרוטסקי אבל את הקסם ואת הפרופורציונאליות הקומדית אף אחד לא יקח מהן.
"רמזור", 21:45, ערוץ 2
"בנות הזהב – הגרסה הישראלית", 22:10, ערוץ 10
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם