פועל מהבטן: על הסרט "עיילה"
למרות ש"עיילה", סרטו הראשון של הבמאי סו טורהאן, מנסה להתבסס על סיטואציות מהחיים, הוא בוסרי ומייגע לצפייה
''עיילה'', גרמניה 2009
והדוגמאות לכך קבועות ממש; יהודים צעירים שהוריהם נמלטו מאוקראינה ללואר איסט סייד בניו יורק בראשית המאה ה-20; בני יהדות צפון אפריקה שהגיעו בהמוניהם לישראל ולצרפת במהלך שנות ה- 60; או איטלקים שמזה מקרוב באו לאמריקה ומנסים להיאחז בניו ג'רסי או ניו יורק. אפילו במאי מצליח כפתיח אקין, שמרבה לדוש בנושאים הללו, לא תמיד עושה זאת בהצלחה. קל וחומר, כשמדובר בטירון פילמאי כמו סו טורהאן, ש"עיילה" הוא סרטו העלילתי הראשון. למראה הסרט מורגש שטורהאן, המעיד על עצמו שמעולם לא צלח לימודי קולנוע סדירים, פועל מהבטן ומשתדל להחיות על הבד סיטואציות אמיתיות שהוא וחבריו חוו מקרוב.
מזכיר את ''חתונה מאוחרת''. ''עיילה''
יח''צ
כל זאת, מבלי שהתחושות הגולמיות הללו יעברו במרוצת תהליך ההפקה איזשהו סינון יצירתי. במרכז הסרט מציב טורהאן דמות של אשה המורדת במשפחתה המסורתית. אביה מנסה להנשים עדיין את המסורת המוסלמית, שהותיר אחריו עם עקירתו מטורקיה, ואילו אחותה הצעירה, אדוקה בדת מוחמד, אכן נעתרת לו. המבוגרת יותר, עיילה שמה, נוטשת את התא המשפחתי, מנהלת אורח חיים חילוני, עובדת במועדון לילה, עוסקת בקארטה, ומאמצת לעצמה גישה משוחררת לסוגיות המיטה והמין.
ועל כך היא מנודה ממשפחתה. במקביל, מתפתחת עלילת משנה שבחוד שלה ניצב גבר הפוסח על הסעיפים. הוא בן בכור למשפחה טורקית, המנסה אף היא ליישם את עקרונות הדת והמסורת, ובמיוחד ככל שהדברים נוגעים ל"כבוד המשפחה". מסתבר שאחותו נטשה את בעלה, נטלה עימה את
בתם המשותפת ויצאה לחופשי. עליו, כאחיה הבוגר, לקרוא אותה לסדר, אפילו אם הדבר מצריך הוצאתה להורג. ודווקא בו מתאהבת עיילה המרדנית.
למרות שפה ושם מזכיר הסרט את "חתונה מאוחרת" המצליח של דובר קוסאשווילי הישראלי, הרי שהסיפור הצפוי, המצבים הדרמטיים המוכרים, וכך גם הפתרונות שמציע הבמאי טורהאן, שאף השתתף בכתיבת התסריט לסרט, מכתיבים לצפייה בסרט תחושת התייגעות. המוזר הוא שלצורך גילום שני התפקידים הראשיים נדרש טורהאן לשתף בהפקה שני שחקנים איראנים, בהחלט לא טורקים, שאף הם בני דור שני להגירה לגרמניה. פגה פרידוני, העושה באופן משכנע את דמותה של עיילה, מוכרת בעיקר כשחקנית שהובילה לפני כשנתיים את "נשים ללא גברים", סרטה הארוך ועטור הפרסים של האמנית הדגולה שירין נשאט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם