יש אלוקים: ראיון עם דוד לביא, תמר יהלומי ויוסי אשר מ"כוכב נולד"
עדיין קצת מוקדם בשביל להתאפס על פייבוריטים, אבל זה לא אומר שאפשר להתעלם מהסטאר קוואליטי המטורף של דוד לביא החתיך (והחוזר בשאלה), יוסי אשר המסתורי (והחוזר בתשובה) ו תמר יהלומי המהפנטת (חילונית שאמא שלה מתעקשת על חתן חובש כיפה). ראיון עם שלישיית גמר בפוטנציה
ככה נראו צילומי השער
עכשיו, פחות משבוע אחרי הכניסה שלהם לנבחרת, הם מנסים להבין למה, ולא ממש מצליחים. מרגול, הם מתחננים, תני לנו בראש. "הקשיחות שלה מעולה", פוסק לביא, "המתקתקות הזאת של השופטים קצת נמאסה. אתם שופטים - תשפטו".
רגע , אז אתם נהנים לקבל בראש?
יהלומי: "כשצריך, כן".
לביא: "בטח, לקבל בראש זה מעולה".
אשר: "אני חושב שזה טוב לשמוע ביקורת, לקבל אותה ולשפר. יש אנשים שאחר כך אומרים לי 'אל תקשיב להם, היה אחלה ביצוע'. בסדר . ביקורת זה חלק מהעניין".
אתם קולטים פרצופים חמוצים אצל השופטים תוך כדי הביצוע?
"באודישנים, כשלא כיוונו אותנו להסתכל למצלמה ואפשר היה באמת להסתכל אל השופטים, היה לי קטע. בסולו הגורלי, כשאתה מסיים לשיר והולך הביתה בלי ביקורת מהשופטים, שרתי ולא הסתכלתי עליהם. בסוף אחותי אמרה לי 'הייתה אווירה טובה על השולחן, הם היו מבסוטים'. כשראיתי את האודישן ראיתי שבאמצע השיר מרגול הרימה יד. אם הייתי יודע את זה אז, בשבועיים עד ליום ההודעות הייתי רגוע כי כשמרגול מרימה יד אפשר להגיד שזה בסדר".
לביא: "באודישנים אתה עומד מולם ויש אינטראקציה כי אתה מרגיש את הפידבקים מהמבטים שלהם, אבל בהופעה צריך להסתכל למצלמה. בכלל, עדיף לא להסתכל עליהם, כי אם אתה רואה פתאום איזו עווית בפנים שלהם, אתה יכול להיכבות ברגע".
ואם אתם בכל זאת צריכים להסתכל על אחד השופטים - על מי תסתכלו? מי הכי חשוב לכם?
לביא: "ניצני".
יהלומי: "צדי".
אשר: "מרגול".
מה עם מירי מסיקה?
לביא: "טוב נו, ניצני ומסיקה".
מסיקה השוותה אותך באודישן לתום יורק.
"וניצני השווה אותי לרופוס וויינרייט (סינגר-סונגרייטר אמריקאי - א"ש). מצטער , זה יותר טוב בעיניי. טסתי ללונדון לבד כדי לראות הופעה שלו ולחזור. אני מעריץ גדול שלו".
חודש עבר מאז שעלתה העונה התשיעית של "כוכב נולד" ועדיין מוקדם, מן הסתם, לסגור על פיינליסטים. המתמודדים עצמם עוד לא עיכלו את העובדה שהם רכוש הציבור, נתיני סמסים וקבוצות בפייסבוק. דרך ארוכה ורצופת מסרונים והדחות עוד לפנינו - דרך שריסקה את טובי בנינו בשלבים המוקדמים ושלחה אותם להמשיך לחלום על קיסריה.
כל זה, אגב, לא ממש מעניין את המעריצות. ליתר דיוק, המעריצות הדתיות של אשר (22), דתי ברגוע (עוד
מה הם ראו? את ההדחות בשישי בערב?
"לא יודע, בזה הם כבר לא משתפים אותי".
ההצעות שבאמת מרגשות את אשר באות מכיוון צנוע אחר. "זה מצחיק", הוא אומר בחיוך ממזרי, "פנו אליי כבר כמה דתיות. הן הגיעו אליי דרך פייסבוק. כתבו לי 'תדע לך שמאוד התחברתי לסיפור של ההתקרבות שלך ולעובדה שפתאום לקחת צעד אחורה'. הרבה בנות דתיות הזדהו איתי".
אתה יודע איך מטפלים אצל הדתיים במי שמתנדנד, נכון?
"כן, משדכים לו אישה. זה העניין. האמת היא שיצאתי פעם לפגישה עם מישהי בשידוך, אבל זה לא הסתדר. אם זה היה הולך לכיוון רציני, אז הייתי מתחתן".
והיום?
"אם יבוא משהו רציני, למה לא".
אז כרגע אין מישהי?
"לא, אבל אם יש לך איזה שידוך בשבילי, תגיד לי".
מה הדרישות?
"מידות טובות. 90-60-90, או איך שזה הולך".
רק דתיות רלוונטיות?
"בסופו של דבר כן. נראה לי שאני רוצה דתייה. בינתיים".
רשמתי.
"וואי וואי. רגע, אפשר להתחרט?".
אם אצל אשר "כוכב נולד" הביאה שטף הצעות הגונות מבנות המגזר, אצל לביא (23), המתמודד בעל הקול המהפנט שחשמל את הבמה באודישנים בביצוע בלתי נשכח למבול? של רונה קינן, התגובות היו קצת פחות מפרגנות. לביא הוא מוזיקאי. לא בכאילו, לא בערך. הוא מופיע די הרבה ומשתייך למעין סצנה של מוזיקאים מירושלים, שבה לא כולם עפים על בחירתו לנסות לעשות את זה דרך הפריים טיים. "אצל החברים מההרכב שלי היו הרמות גבה", הוא מגלה, "אני לא אשקר. אבל הרגשתי שזה המעשה הבוגר והנכון לנקודת הזמן שבה החלטתי שאני רוצה לעסוק במוזיקה ולעשות את זה טוב, לפנות לקהל רחב. הרגשתי שיש לי הרבה מה להציע, ובאמת שלא הרגשתי צורך להתנצל בפני אף אחד".
מה אמרו לך?
"שאפשר גם בלי, שלא אחפש קיצורי דרך, שאתחיל מלמטה כמו כל סיפור סינדרלה מוזיקלי".
הם ציפו שתמשיך לסחוב גיטרה ומגבר להופעות?
"כן, החברים המוזיקאים שלי רצו שאמשיך ככה. דעתם חשובה לי, אבל עד גבול מסוים. דווקא התגובות במושב של ההורים מפרגנות".
אצל יהלומי (16.5) לא היו ספקות. היא שייכת לדור הצעיר של מתמודדי "כוכב". כשהייתה ילדה העריצה את שירי מימון, כשהתבגרה עברה למיי פיינגולד ועכשיו היא מנסה לקטוף את הפרי בעצמה. החברים בבית הספר כבר התרגלו לראות אותה שרה בטקסים. בינתיים יהלומי לא ממש מעכלת את השדרוג במעמד. "אנשים מדברים איתי ואני אומרת תודה", היא אומרת, "אבל אני לא יודעת אם יגיע שלב שבו אני אגיד 'אני נמצאת שם'. כרגע אני עושה בגרויות. קשה לשלב בגרויות עם 'כוכב נולד', אבל יש לי תמיכה ואבא שלי, הוא השוט כשצריך. הוא איתי לאורך כל הדרך ואני מאמינה שזה לא סתם".
את לא פוחדת מאובדן התמימות?
"להשתתף ב'כוכב נולד' זה נחמד, זה כיף, אבל לא נראה לי שזה גורם לאובדן תמימות. או שבעצם אני אומרת את זה כי עדיין לא איבדתי אותה".
אחד מהם חוזר בתשובה, השני חוזר בשאלה והשלישית חילונית שאמא שלה מתעקשת על חתן חובש כיפה. אלוהים מככב השנה ב"כוכב נולד". לביא , אם לא ידעתם, גדל כנער דתי במושב בני דרום. בגיל 15, אחרי מעברים בין ישיבות ותיכונים דתיים, הוא החליט שדי, הוא רוצה מקום שקט שבו יוכל להתמסר למוזיקה. אחרי הצבא שכר "מאורה עם כבלים" בשכונת נחלאות הירושלמית. ההופעה הראשונה שאליה הלך הייתה של אסף אבידן.
"בכיתה י"א נכנסנו לסינדרום (מועדון ירושלמי מיתולוגי - א.ש), וישב שם בחור צעיר שאמר "שלום, אני אסף אבידן"", מספר לביא, "אמרתי לו 'אהלן, אתה מוזר'. ההורים שלי ליברלים. הם לא שמחו על החזרה שלי בשאלה, אבל הם גם לא מאלה שזורקים מהבית. אמא שלי אוסטרלית ואבא שלי אוסטרו-הונגרי".
אוסטרו-הונגרי?
"לא, סתם, לא יודע למה אמרתי את זה. הוא נולד בארץ והוא חוזר בתשובה בעצמו. בכלל, אני לא חושב שזה היה שוק בשבילם. זה לא שבאתי יום אחד ואמרתי להם 'אני חילוני'. לא ברחתי מהבית. צמחנו לתוך זה. בלי דרמות".
ואיך הם קיבלו את זה?
"השאלה היא יותר איך אנחנו מתמודדים עם זה ביומיום. יש חיכוכים. זה לא פשוט לחיות תחת אותה קורת גג בצל שוני כל כך גדול. יש הרבה בעיות טכניות של חילוני ודתיים באותו בית. זה עניין של לבדוק כל היום את הגבולות אחד של השני, אבל אני לא מחלל שבת בבית. באופן כללי אנחנו מאוד אוהבים ומכבדים אחד את השני. אנחנו הרבה אחים וכולם חברים ממש טובים. כיף בבית. כל אחד חי בדרך ובצורה שלו".
ואיך ההורים והאחים קיבלו את הכניסה שלך לנבחרת של "כוכב נולד"?
"הם לא חשבו שהם ייאלצו להיגרר לזה. הם אמרו לי 'אתה רוצה, תלך - למה זה צריך להיות קשור אלינו', אבל בגלל שהם כבר שנים נורא תומכים ואוהבים את המוזיקה שלי, הם נרתמים לזה. זה מחיר שהם צריכים לשלם. אבא שלי מרגיש מאוד בנוח עם זה. הוא בנאדם אדיר. הוא לגמרי עושה את זה בשבילי".
יוסי , אתה בעצם פניית הפרסה של דוד.
"כן, אני כמו דוד, רק הפוך. למדתי בבית ספר חילוני, עד שבשלב מסוים אחי הגדול חזר בתשובה וסחף את כולם. הוא פתח פתאום שרשרת של חתונות. הוא התחתן בגיל 26 ואחרי חודשיים אחותי, שהייתה קרובה אליי מאוד, התחתנה, בגיל 19. מצאתי את עצמי לבד בבית, כל יום ישנתי בחדר אחר. מה לעשות, לראות את כל האחים שלך הולכים ומתחזקים עשה משהו".
אז חזרת בתשובה?
"הייתה תקופה שבה הייתי יושב, לומד גמרא ונרדם. בשלב מסוים ניסיתי ללכת לישיבה. הגעתי לשם וזה היה קצת מפחיד, אז חזרתי אחורה באותו יום. זה הלחיץ אותי, כי זה היה נותן את החותם הסופי. הגיעו אליי שני חבר'ה ואמרו לי 'יוסי, זה המקום הכי טוב בשבילך. שים לב, אנחנו פה כולם יחד'. אמרתי להם 'טוב, כמה דקות אני בא, אני רק אביא כמה דברים מהבית' - וברחתי משם".
אשר , תושב גני תקווה, לא החזיק יותר מדי זמן בגרסה המאמינה שלו, ומהר מאוד מצא את עצמו מתלבט בין העולמות. "ראיתי את כל האחים שלי מבסוטים, אחרי חתונה, חלקם עם ילדים, ואמרתי לעצמי 'אני לבד, מה אני עושה עכשיו?'", הוא מספר. "חיפשתי את עצמי. הייתי מקבל טלפון מחברים 'מה קורה אחי? אנחנו עושים סיבוב לתל אביב. בא לך?', חשבתי אם להישאר בבית ובסוף מוצא את עצמי איתם - אבל תמיד עם הקסקט. עדיין יש מאבק. לא קל לראות חבר טוב שמספר לי שהוא באודישנים לדוגמנות, מספר מה עובר עליו ואומר 'יצאתי והייתי עם חבר'ה ובנות'".
זה חסר לך?
"בטח שזה חסר לי".
אז הקסקט זה שריד לכיפה?
"כן. האמת שאני עכשיו גם עם ציצית. ציצית צמר אמיתית. נוח לי שזה ככה".
יהלומי הצעירה צריכה לצבור עוד קצת פז"מ מעבר ל-16 וחצי שנותיה כדי להחליט איפה היא נמצאת. אם הייתם תופסים אותה לפני שנה, הייתם פוגשים כדורסלנית חולונית עם עתיד. "האמת היא שאולי לא חשבתי על מוזיקה כי ידעתי שלא אעשה עם זה כלום", היא אומרת. "בכלל רציתי להיות כדורסלנית. תמיד שרתי בבית לעצמי ובחוץ שיחקתי כדורסל. העתיד שלי היה ללכת לקריית שרת, לעשות קריירה ולגבוה. ההורים, בכל אופן, מעדיפים את המוזיקה".
אז איך בכל זאת התחלת עם זה?
"שרתי בבית, כמו כולם, ובגיל 12 התחלתי לשיר בבית ספר, בטקסים. הייתה איזו תחרות במועדון בחולון כשהייתי בכיתה י' והתקבלתי. זה היה מיני 'כוכב נולד' כזה, וזכיתי שם במקום הראשון".
הם לא הגיעו ל"כוכב נולד". "כוכב נולד" הגיעה אליהם. שלושתם קיבלו טלפונים מסקאוטרים של התוכנית עם הזמנה לאודישנים, אצל חלקם זאת לא הייתה הפעם הראשונה. "התקשרו אליי גם בשנה שעברה והזמינו אותי לאודישן", מספרת יהלומי, "אני ודיאנה גולבי הופענו באותו מועדון, והבחור שהמליץ עליה המליץ גם עליי, אבל בשנה שעברה לא יכולתי ללכת בגלל הגיל. לא האמנתי שאעבור את האודישן הראשון ושאגיע לאיפה שאני עכשיו. כנראה לא האמנתי בעצמי מספיק".
מה איתך, יוסי?
"האמת היא שאני מכיר את שחר אלגבי, שהיה בנבחרת בשנה שעברה. הכרנו ב'כוכב נולד 7'. שנינו ניסינו את מזלנו באודישנים ונפגשנו בשלב של המאה. בשלב הזה הוא הודח, התחיל לבכות ואמרתי לו 'מה יש לך? זה שטויות, בשנה הבאה אתה בנבחרת', אבל הוא ממש בכה. אני הגעתי ל-50 האחרונים ונפלתי, ושנה אחר כך הוא הגיע לנבחרת. מאז שמרנו על קשר. אני מסתכל עליו ואני ממש גאה בבנאדם. בסופו של דבר, הוא המליץ עליי ונכנסתי לעונה הזאת".
לביא: "גם עליי המליצו. לא היו לי יותר מדי התלבטויות. ידעתי שאני צריך לעשות את זה. לא היה לי ברור בשום שלב שזה קורה, כי לא ידעתי איך יאכלו אותי. באודישן הראשון, שלא שודר, בחרתי שיר לא כל כך נכון. יצאתי מהאודישן ואמרתי לעצמי 'טוב, בסדר. לא משנה'. עברו שבועיים-שלושה, ואז התקשרו. אני מופתע מכל יום שאני פה. הכל מפתיע, הכל חדש וטרי".
ועכשיו אתם בפנים. מה אתם הולכים להביא לתוכנית?
יהלומי: "טקסטים. אני בוחרת שירים לפי הטקסטים. אם הטקסט לא נראה לי, זה פשוט לא ילך. אני מתחברת להמון סגנונות. אני יכולה לשמוע גם שלמה ארצי וגם משה פרץ. אני מתחברת כמעט לכל. אבל אתה יודע, כשגדלים מכירים זמרים ישנים יותר. ואז גם הטקסט יותר מתחבר".
לביא: "לי יש חסך גדול מאוד במוזיקה ישראלית, גיליתי אותה מאוד מאוחר, אבל אשתדל להביא לתוכנית את מה שאני מכיר ואוהב. אם זו רונה קינן ואם זה שירי משוררים או דברים אחרים".
אשר: "אני לא יודע איך להגיד את זה, אבל אני לא רוצה להישאר על הנישה של המזרחית".
אתה מודע לזה שאתה כבר שם.
"כן. אבל אני יכול לעשות גם דברים אחרים שאני אוהב".
לביא: "אתה באמת רואה את עצמך כזמר מזרחי, יוסי? כי אני לא תופס אותך ככזה, למרות שביצעת רק שירים מזרחיים. אתה לא עידן חיים (מתמודד בעונה הנוכחית - א"ש)".
אשר: "זהו, אני שומע את עידן חיים ואני יודע שאני יכול לשיר את אותו שיר עם אותם סלסולים, אבל אצלו זה נשמע ישר מזרחי כזה. כאילו משהו בצבע הקול שלו".
לביא: "אתה תוכל לבצע כל דבר אחר עם הקול שלך".
אם כבר מדברים על מזרח ומערב - ברי סחרוף או אייל גולן?
יהלומי: "ברי".
לביא: "אייל גולן".
אשר: "אייל גולן".
לביא: "סתם. ברי".
שלושתם ספגו מוזיקה בבית. שלושתם מכוונים להשפעות שונות. שלושתם, לכו תדעו, אולי ימצאו את עצמם על הבמה בגמר הגדול.
מה עושים לפני עלייה גורלית לבמה?
אשר: "אני תמיד מתפלל לפני הופעות. הייתה תקופה יותר חזקה ותקופה פחות, אבל אף פעם לא עזבתי את זה. דווקא עכשיו, בתחרות, אני מוצא את עצמי מתפלל בקטע של 'אלוהים, תעזור לי'".
יהיה "שמע ישראל" בגמר?
"אני לא אגנוב את זה ליהודה סעדו. אני אניח תפילין".
לביא: "תעשה ברכת כהנים לכולם".
שיר גמר?
אשר: "'ניצחת אתי הכל' של עמיר בניון".
יהלומי: "אין לי עדיין. עד שאני אגיע לשם בטח דברים ישתנו, החשיבה שלי תשתנה".
לביא: "'סופרסטאר' של רוני סופרסטאר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם