מצאנו את המדינה: על "הצלמניה"
הסרט התיעודי "הצלמניה" ששודר אמש בערוץ "יס דוקו" מביא סיפור אנושי ומרגש על תיעוד בטעם של פעם
אויב ממוקד. "הצלמניה" יח''צ
איפה, לעזאזל, רודי ויסנשטיין שרץ לצלם את הזקן מקים מדינה ועכשיו אלמנתו מרים, כבר בת 98, מחפשת את הנגטיבים לצילום ההיסטורי ההוא בדירתה שנפרצה. מרים בוכה בזרועות הנכד, בן פטר. הלב יוצא אליה. לפתע, בדרך נס, נמצאים התשלילים. "מצאנו את המדינה" זועקת ויסנשטיין בהתרגשות.
זהו בעצם הסיפור של "הצלמניה", סרטה של תמר טל. ההבדל, השינוי הדק, הזניח לרובנו, בין הזיכרון שנלכד לרגע והונצח ב"פרי-אור", הצלמניה של בני הזוג ויסנשטיין, לבין הקלות הבלתי נסבלת של התיעוד בזמננו. בכל מקום, בכל זמן, כל אימת שנרצה נלחץ על כפתור וירטואלי במסך המגע ונשליך את מרים ויסנשטיין למקומה בין מאות אלפי הנגטיבים. אין בה צורך עוד. ויסנשטיין יודעת את זה. היא אוחזת בקדושה בקופסת הנגטיבים, אלה של ההכרזה. של המדינה שלה.
למעלה מ-70 שנה עומדת הצלמניה בפינת הרחובות בן יהודה ואלנבי בתל אביב. רודי ויסנשטיין נפטר ממזמן וכעת בן פטר, הנכד, הוא שמחזיק בפועל את המוסד והסבתא בחיים, שולח את האוצרות לתערוכות בארץ ובעולם. הוא גם זה שנאלץ להתמודד עם השיגיונות של הסבתא. "אם הם (הלקוחות, א"ש) יבואו, הם לא ילכו. הנודניקים האלה", מגלה הסבתא לנכד המסור תודעת שירות מהיר. יחד הם נאבקים בניסיון העירייה לעקור את הצלמניה לטובת עוד בניין זב ברזל ומלט. יד לחולדאי.
"שילך למושב זקנים", מכריזה הזקנה המצומקת. היא לא מבינה למה מזיזים אותה, למה צריך יום חופש ("חופש זה לברוח מהמציאות"), למה התרגשה עליה טרגדיה אישית מזעזעת כל כך. בתה מיכל, אמו של פטר, נרצחה בידי בעלה. "הצלמניה" נוגע לא נוגע בשברים הפתוחים. בעדינות וביראת קודש חולף על פני העירייה, האסון המשפחתי, הקידמה.
בעלת החנות המבוגרת מחברת את כולם. מחפה על הקרעים. אישה שאומרת "אוטומובילים" בלי למצמץ, אבל שולפת למבקר שמטריד אותה בשאלות, האם הוא לא במקרה ממס הכנסה. אולם גם היא לא מחפה לגמרי על החסרון בסרט. הנרטיב המפוזר בין הטרגדיה המשפחתית למאבק הנדל"ני, בין הזיקנה לזמן שנוגס עוד ועוד. מוטב לו יצא הצופה בהרגשה שיש אויב ממוקד יותר. זכות הקיום של הצלמניה, למשל.
מאות אלפי התמונות הן זכות הקיום שלה. כשלא יהיה בהן צורך, בחופים ובמדרכות, בקהל מתאסף וגולדה נואמת - כולם בשחור-לבן כמובן - לא יהיה עוד צורך במדינה של ויסנשטיין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם