גדולי הדור וחבורתם: ראיון עם שלמה בראבא, ציפי שביט וספי ריבלין
שלושה מהקומיקאים הענקיים ביותר שידעה המדינה, ציפי שביט, ספי ריבלין ושלמה בראבא, משתפים פעולה, לראשונה בחייהם, בתוכנית "הצחקת אותנו", שבה הם שופטים בדיחות של אחרים. והם נורא נחמדים כלפי המתחרים, הכי לא גל אוחובסקי. "הבדיחה הכי גרועה טובה יותר מכאבי טחורים", הם מנמקים. ראיון שייכנס לפנתיאון
בואו להיות חברים של "רייטינג" בפייסבוק!
את הדינמיקה הקבוצתית המשובבת הזאת הם גילו לא מזמן, כשתפסו את מקומם בצוות ההנחיה והשיפוט של "הצחקת אותנו", תוכנית הבידור החדשה של קשת (שבת, 19:05), "אבל הכרנו גם קודם לכן כמובן", אומר בראבא. הקונספט, שבמהלכו מאזינה השלישייה למיטב הבדיחות של עם ישראל ומחווה את דעתה המלומדת באווירת אייטיז בולטת ומכוונת, עומד בעוז אל מול טרנדים טלוויזיוניים עכשוויים, ועל פי ריבלין גם עדיף עליהם לאין ערוך.
כשהם מסיימים להצטלם ואחרי פטפוט סרק עם הצוות של גיא פינס שהגיע ללכוד את הרגע, אני נעזר במפיקה ובעורכת האחראית גם יחד כדי לנסות לקבץ את שלושת הקומיקאים הכי היפראקטיביים בישראל לשולחן אחד. זה לוקח קצת זמן ודורש זריזות וכוח רצון, וכשהם כבר מתיישבים - בעידודן הנמרץ של שלוש מנות פלאפל ושקית חמוצים - מכריז ריבלין שנמאס לו מבדיחות. "למה? כי מאז שאני קטן, אומרים לי אחד משני דברים: או 'ספר בדיחה' או 'שמע בדיחה'. בגלל זה הייתי מאוד סקפטי בקשר לתוכנית הזאת, אני מודה ומתוודה. שלושתנו מאוד דאגנו מזה, אבל מאז שהתחלנו בצילומים הבנו משהו מאוד ברור: הציבור אוהב להצחיק והציבור אוהב לצחוק. יש מפעלים ביפן שפעם ביום, בבוקר, כל העובדים נפגשים וצוחקים במשך רבע שעה. סתם צוחקים".
בדבר אחד צריך להודות: האופן שבו שלושת החבר'ה-לייצים האלה שופטים את המתמודדים ב"הצחקת אותנו" לא ממש מסתדר עם הלך הרוח האופייני לתוכניות מהסוג הזה. הכוונה היא בעיקר למידת הרחמים שהם מסתייעים בה, שגוברת תמיד על כל זיק של רשעות.
תגידו, עם יד על הלב, לא בא לכם לפעמים לומר למתמודד "שמע, אתה לא מצחיק, לך הביתה"?
שביט: "אל תשכח שלספר בדיחה ליד ספי ריבלין ובראבא זה לא כזה פשוט. זה המעמד ויש גם התרגשות גדולה. אנשים חושבים שזה נורא פשוט לספר בדיחה, אבל לספר בדיחה טובה זה עסק די מסובך. נכון, ספ'קי?".
ריבלין: "נכון, להצחיק זה לא פשוט".
וחשוב לכם לא לפגוע במתמודדים.
"חלקם אולי לא מצליחים, אבל יש כאלה שכן. ואלה שמביכים או מובכים, אתה צריך להיות מאוד נעים איתם. זו תוכנית טובה, מהבחינה הזאת, אין בה רוע בכלל".
בראבא: "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שבדיחה זה משל על החיים - התחלה, תקוות גדולות ואז הסוף. כלומר, אנחנו לא באים עם ציפיות גדולות".
שביט: "אני חושבת שבדיחה זה דבר כל כך נעים, כל כך מחמם, כל כך נחמד - למה שנפריע למתמודדים? למה שנתקן אותם? הרי זה לא המקצוע שלהם, לספר בדיחות. מגיעה לתוכנית בחורה אחת, מזכירה רפואית, והיא אוהבת לספר בדיחות כשהיא עם החבר'ה שלה. שאנחנו נהרוס לה? וחוץ מזה, הבדיחה הכי גרועה טובה יותר מכאבי טחורים".
זו גישה מתוקה, אבל קצת אנכרוניסטית בנוף הטלוויזיוני האכזר שלנו. היום האופנה היא לשחוט, להיכנס במתמודדים, לנצל את רצונם בפרסום.
ריבלין: "אז אנחנו כנראה לא מתאימים לזמנים האלה. יש כאלה שמתאימים. תשמע, זה הכי קל. כל אלה ששוחטים וכל אלה שמשפילים - פה או בחו"ל - עם מה הם ילכו מהעולם הזה? עם איזה מטען? מה הם יוכלו לספר לנינים ולנכדים שלהם? לקטול זה הכי קל, גם להיות ציני".
חלק ממבקרי הטלוויזיה טוענים שדווקא הממד הזה חסר, שהתוכנית מיושנת קמעה. זה מפריע לכם?
"לא".
אתה ענית, ציפי צחקה ובראבא לא אמר כלום.
שביט: "לא, לא, לא, צחקתי כי ספי מצחיק אותי".
ריבלין: "באיזשהו רגע מסוים של חיי הבנתי שזה שטות מוחלטת, ביקורות. אני לא קורא את זה בכלל. משנת 82' אני לא קורא עיתון".
שביט: "מאז שגולדה מתה".
ריבלין: "כן, מאז שגולדה מתה. עיתון מעצבן אותי, ואני לא אוהב להתעצבן".
שביט: "בראבא, למה אתה לא עונה לו על השאלה? דבר רגע, מה באת פה, בשביל לאכול ולהקשיב?". בראבא: "כן,
ריבלין: "דבר אחד ברור מעל לכל ספק, ואני עשיתי תוכניות טלוויזיה אינספור: בנאדם מרגיש מיד, כבר בצילומים, אם אוהבים את זה או לא. אנכרוניסטי שמנכרוניסטי, הכל שטויות. בוא נאמר שיש תוכנית טלוויזיה אחרת שעושה גם 70 אחוזי רייטינג, ואני לא אגיד איזו, אבל האם הרייטינג הזה עושה לי משהו? האם הרייטינג יעשה אותה טובה או לא טובה? בשבילי זה חרא אחד גדול".
ולא נגיד איזו תוכנית זו.
"לא, לא נגיד איזו תוכנית זו. חרא של החרא".
ולא היה אפשר לשכנע אותך להשתתף בתוכנית כזאת בשום מחיר?
"שתדע לך שבשביל התוכנית הזאת הציעו לי סכום שאתה לא יכול לתאר לך, אבל גם בעשרה מיליארד דולר לא היו קונים אותי. עשרה מיליארד".
שביט: "וזה ספי כשהוא רגוע".
בראבא: "הוא במדיטציה כרגע, שתדע לך. יוגה מוחלטת".
ריבלין: "הביקורת שחשובה, בקיצור, היא הביקורת שלך על עצמך".
דומה שעל ריבלין ועל שביט "הצחקת אותנו" יושבת בול, בעיקר בשל הקילומטרז' שצברו במהלך 40 שנות קריירה בתעשיית הבידור וההומור המקומית. בראבא, כהרגלו בקודש, מצטייר תחילה כיוצא הדופן בחבורה, אבל במחשבה שנייה הוא יהיה יוצא דופן בכל מקום. פעם, לפני שנים, הוא עבד עם שביט בהצגת ילדים, אבל עם ריבלין טרם הספיק לעבוד, וזו הפעם הראשונה ששלושתם יחד, בתוכנית אחת. אביר הנונסנס הישראלי, מלכת הילדים הקלאסית ופנומן קומי שנעדר זמן רב מדי מהמסך: בחמש השנים האחרונות נאבק ריבלין בסרטן הגרון, ובמהלכן עבר עשרות ניתוחים בחו"ל כדי להציל את מיתרי קולו.
"ספי", מספרת שביט, "מעבר לגאוניות שלו ולעיניו הכחולות היפהפיות, הוא גיבור גדול. הוא נלחם בחמש השנים האחרונות בדבר מאוד גדול. הוא הבריא בזכות זה שהוא שורד, זה האופי שלו. הייתי מצלצלת אליו כשהוא היה בארה"ב, היה שם נורא נורא קר, וספי שוכב במיטה ומספר לי בדיחות. ואני חשבתי: איך הוא יכול לספר משם, מאיפה שהוא נמצא, בדיחה? ואז הבנתי שזה בעצם מה שמחזיק אותו ושלבדיחות יש כוח עצום. ולא סתם - הוא סיפר בדיחות מצחיקות".
בסוף 2010 התראיין ריבלין לערוץ 10 וסיפר שם כי החלים. עוד באותו החודש חזר לעבודה בהצגה "גיבורים" בהבימה עם קול שירד באוקטבה או שתיים, אבל עם רעב מחודש לעבודה ולחיים בכלל. גם בראבא לא הרשה לעצמו לנוח יותר מדי: ותק ומעמד מיתולוגי הם אחלה והכל, אבל יש סיבה למילה "חיידק" בביטוי "חיידק הבמה". אבל לא רק בראבא, שברגעי פרסום הכתבה נמצא בפסטיבל קאן וריבלין עסוקים: שביט, שמנחה כבר ארבע עונות את "לרדת בגדול" והפציעה לאחרונה בתור שלומית החובשת ב"חסמבה דור 3", מבלה את זמנה הפנוי בחרישת הארץ יחד עם עירית ענבי וחני נחמיאס במופע הבידור "קצרות ולעניין".
"השם זה בגלל שהגודל לא קובע", היא מסבירה.
בראבא: "אבל ציפי, האם הגודל באמת לא קובע?".
שביט: "קובע. אנחנו אומרות שלא בשביל להחמיא לכם, אבל אנחנו בסדר איתכם, הגברים. בסוף המופע אנחנו אומרות לבנות בקהל שהן צריכות לפנק את הגבר שלהם, להיות טובות אליו. אם אתם עושים אמבטיה יחד, שבי פעם את על הצד של הפקק".
בשלב זה של הראיון, לנוכח גלישתה של שביט לענייני גודל של איברים מוצנעים, ריבלין חש צורך להביע את מורת רוחו על "מגבלה קשה שיש בתוכנית", לדבריו.
ספר לי.
"יש לנו בעיות קשות מאוד עם המגבלות שיש לנו בתוכנית הזאת. אתה יודע כמה בדיחות מלוכלכות אי אפשר לספר שם?".
בראבא: "80 אחוז מהבדיחות, בקלות".
ריבלין: "לציפי יש מיליארדים. מה היא תעשה?".
שביט: "היה לנו מקבץ של בדיחות תחת שנותר לא משומש. כמו זו, למשל: שלושה חברים יושבים, ואחד אומר שלאשתו יש תחת כזה גדול, שהוא יכול לעשות סביבה ג'וגינג. השני אומר שלאשתו יש כזה תחת גדול שהיא לא יכולה לשבת על ספסל. ואז השלישי אומר 'לאשתי יש עיניים כחולות ויפות'. הם שואלים 'וזהו?'. 'לא', הוא עונה, 'כל השאר תחת'".
ריבלין: "אני חייב להגיע לחיפה תוך שעה וחצי, מה שהולך להיות די בלתי אפשרי, אז אני חייב לעזוב. אבל אני רוצה לומר מאמין לכל מילה של טוב, אז מצמד השופטים הנשארים אבקש לשפוט בדיחה שאספר". בראבא: "ספר, אבל אין ספק שנפרגן לך".
"איש אחד בא לרופא ואומר לו 'דוקטור, יש לי אום על הזין'. הרופא , משתומם, בודק ומוצא שאכן יש לאיש אום על הזין. מביא מפתח מתיבת הכלים, אבל כשהא מוריד את האום נופל לאיש התחת".
השלושה צוחקים. בחיי.
שביט: "אין בדיחה שאני לא מכירה. פעם היו מספרים את זה ארוך יותר, עם ילד ואמא שאמרה לו 'חכה, נגיע לכיתה ב' ונוריד לך, לא עכשיו כי עכשיו אין כסף'. הגיע לכיתה ב' אמרה לו 'חכה, נגיע לכיתה ד' ונוריד לך, כי עכשיו אין כסף'. הגיע לכיתה ד' אמרה לו 'חכה, נגיע לכיתה ח' ונוריד לך'. הגיע לכיתה ח', לקחה אותו אל הרופא, הורידו לו את האום ופוף, נפל לו התחת".
בראבא: "לא הכרתי את שתיהן, אבל שמחתי להכיר. אני רוצה לחלוק משהו שלמדתי בתוכנית הזאת. זה המתכון הקווקזי לאושר: תשקיעו אנרגיה עצומה בשטויות, ומהדברים הבאמת חשובים תתעלמו".
שביט: "ראית? שתק עד עכשיו, אבל כשהוא כבר מדבר אתה תשמע ממנו רק פניני חוכמה. הוא נוצץ, בראבא. נוצץ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם