ראשי » רייטינג » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

יורה לכל הכיוונים: על האלבום החדש של ליידי גאגא

להיטים, גרמנית, שירי אהבה, טכנו וקצת ביזאר. האלבום החדש של ליידי גאגא, "Born This Way", לא אחיד ברמתו

הבאזז לקראת האלבום השני (וחצי) של היוצרת הכי מסקרנת בסצינת המוזיקה הבינלאומית התחיל כבר בשנה שעברה, כשליידי גאגא שרה את הפיזמון של "Born This Way" בטקס פרסי המוזיקה של MTV. מאותו רגע החל גל של טראקים מזוייפים שדלפו לאינטרנט, שמועות מפוברקות על מפיקים וביצה אחת גדולה בטקס הגראמי. אבל עכשיו כשהאלבום שוחרר לרשת וסוף סוף בידנו אנחנו יכולים לדווח לכם איך הוא באמת. בשתי מילים: לא אחיד.

ברור שלא חסרים כאן להיטים פוטנציאלים, ודווקא לא "Judas" או "Born This Way" שכבר יצאו כסינגלים. "You and I", למשל, הוא שיר אהבה מרגש נטול כל האפקטים שמאפיינים את גאגא בד"כ, וזה פשע לא להוציא אותו כסינגל. השיר שהופק ע"י רוברט לאנג, המוכר יותר בכינוי "Mutt", הוא בחירה מעניינת עבור ליידי גאגא. אחרי הכל האיש הוא לא בדיוק "מפיק צעיר ועדכני" סטייל Red One, אלא אגדת רוק-קאנטרי שהפיק אלבומים לשאניה טווין ולאחרונה גם למארון 5.

גם את "Americano" שמפלרטט עם מחזות זמר סטייל "סיפור הפרברים" (רק על קראק) אני כבר יכול לדמיין על רחבות הריקודים. ויש גם אלמנטים זרים עם הטכנו הגרמני ב"Scheibe", שמאפשר לליידי להדגים את שליטתה בשפה הכי פורנו שיש. 

הבעיה עם האלבום הזה תתחיל עבורכם אם אתם מאלה שמצפים לאיזה בשורה מוזיקלית חדשה מכיוונה של הליידי. כאן נכונה לכם אכזבה. האלבום אמנם לא רע אבל דומה מדי לקודמיו. אין פה איזה סאונד חדשני, ולמעשה כמה מהשירים מזכירים שירים שכבר שמענו בעבר, בין אם של גאגא עצמה או לא. חוץ מזה, יש כאן גם כמה טראקים הזויים ולא במובן הטוב של המילה, כמו "Hair" שגאגא מצהירה בו "אני השיער שלי" או "Government Hooker" האופראי. אני מקווה שאלה לא מצביעים על איזו תחילתה של התחרפנות אמיתית מצידה של הזמרת.

אני צופה בליץ מטורף של התקשורת והמבקרים על גאגא בעקבות האלבום הזה. לא מעטים יגידו שהוא לא טוב ושהם ציפו ליותר. לכל אלה אני אומר,

"תנוחו". תנו לגברת לנשום. יש פה לפחות ארבעה שירים טובים ולא מעט להיטים. אחרי הכל, למה ציפיתם? ליידי גאגא היא זמרת פופ שעיקר תרומתה הוא לאו דווקא במוזיקה עצמה אלה בכל מה שמסביב.

היא אמנם יוצרת, כותבת ומנגנת, מוכשרת בטירוף ופרפורמרית מרתקת, אבל היא מעולם לא התיימרה להיות איזה גאון מוזיקלי אלא אייקון שמצליח להתעלות מעל השירים שלו ולייצר אמירה, במקרה של האלבום הזה, מסר של קבלה עצמית והדדית של מי שאנחנו באמת. את זה אין ספק שהבחורה יודעת לעשות. ואנחנו? אנחנו נמשיך להתלונן ש"השיר החדש שלה לא מספיק טוב" או ש"הוא דומה מדי לשיר ההוא של מדונה" ונחכה כמו ג'אנקיז לוידאו-קליפ הבא שלה.
 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...