קולנוע בימי הפייסבוק: ראיון עם בריאן ניומן
סדנת Re:invent בפסטיבל דוקאביב, בהנחיית בריאן ניומן, תסקור את הטרנדים של הטכנולוגיות הדיגיטליות בעשיית סרטים
ניומן הוא מרצה מבוקש, יועץ בכיר ליוצרי סרטים, בלוגר ועד לאחרונה ראש מכון טרייבקה לקולנוע (TFI). מחר (18 במאי), במסגרת הפסטיבל, הוא ינחה סדנה מסקרנת בשם Re:invent שתקיף נושאים כמו הטרנדים החמים של הטכנולוגיות הדיגיטליות בעשיית סרטים, מודלים חדשים לפיתוח סיפורים ואסטרטגיות עדכניות לגיוס משאבים. הסדנה (אותה עורך ומפיק ארי דוידוביץ') מיועדת לבמאים ויוצרי סרטים דוקומנטריים, מפיקים, מפיצים, עורכים ואנשי ניו מדיה.
"אנחנו יודעים שישנן טכנולוגיות חדשות", אומר בריאן, "איך אנחנו יכולים לאמץ אותן? איזה אפשרויות ישנן ליוצרי קולנוע? אני אוהב להשתמש במונח קרוס מדיה. כלומר, האפשרות לספר סיפור בפלטפורמות שונות, כמו צפייה ב-VOD, די וי די, משחק וידאו, קומיקס או ספר. הרבה יוצרי סרטים עושים אקספרימנטים עם טלפונים סלולריים או אייפד כדרך לחוות סיפור או לעזור לשווק את הסרט לקהל יותר רחב. בסדנאות שלי אני מדבר הרבה על איך אפשר לעשות את זה בצורה אמנותית. זה יכול להביא קהל".
מהם העצות שאתה חולק לאנשי הקולנוע?
"שני דברים. הראשון הוא לא רק לקולנוענים אלא לאמנים בכלל. היום כשלקהל יש קשר יותר ישיר עם האמן, יש קולנוענים שרוצים לעשות סרט, אבל המציאות היא אחרת. כשצופים בקולנוע או בטלוויזיה זה מדיה חד כיוונית, אבל עם המחשב היום יש תקשורת כל הזמן עם האמן. הדבר השני שאני מדבר עליו בהרצאות שלי יכול להיחשב כהענקת כלים שיווקיים. אם הקולנוענים מקדישים חשיבה יצירתית השיווק נהיה יותר מסתם שיווק. זה כבר סיפור, חוויה".
מנה דוגמאות לשימוש נבון שעשו קולנוענים בניו מדיה.
"יש פרויקט קולנועי מגרמניה שנקרא 'רולר רוז''. הוא מבוסס על אישה צעירה בברלין שיוצאת למסיבות, למועדונים, ויש לה בלוג. מאחוריו יש שחקנית שכותבת בלוג בשם הדמות והפרופיל שלה בפייסבוק מביא עדכונים לדברים שקורים לה בחיים, כאילו שהייתה הדמות בסרט.
בפסטיבל סאנדנס השנה, לאנס ווילר המציג פרויקט שנקרא Pandemic. זה סרט קצר על מחלה שפוגעת רק במבוגרים ומכניסה אותם למצב של שינה. ואז הילדים צריכים לנהל את העולם לבד. ווילר יצר חוויה שלמה סביב הסרט בפסטיבל. היו טלפונים עם טכנולוגיה מיוחדת שאם היית מניף אותם באזורים מסוימים היית מקבל רמזים על הסרט. חברה יצרה עבורו בקבוקי מים שיש עליהם קוד שנותן רמזים לגביו. בסרט המבוגרים מנסים להכניס את הילדים לעולם של המחלה, להפוך אותם כאילו לזומבים, ולכן משאירים להם
"המעניין בפרויקט הזה", מוסיף ניומן, "שהוא פיתוח של סרט עלילתי מסורתי שהוא מתכנן לצלם בעוד שישה חודשים. וזה נעשה כדי לעניין את הקהל בסיפור. זו דרך לבנות קהל מעריצים. יותר ויותר יוצרי קולנוע חושבים איך אפשר לעשות עוד דברים כאלה, איך לשתף את הקהל בדרכים חדשות. ליוצרי קולנוע לוקח תקופה שבין שלושה חודשים לעשר שנים ליצור סרט דוקומנטרי. הם מציגים את זה בסאנדנס, קאן ומקומות אחרים, ואז הם מתחילים לשווק את הסרט במשך שלושה חודשים. זאת בעוד שהם יכלו לבנות קהל כבר מהשלב שרק עלה להם הרעיון לסרט".
יש יאמרו שצעדים כאלה הם רק גימיק.
"זה יהיה גימיק בלבד אם זה לא ייעשה בדרך יצירתית שיכולה רק להרחיב את אפשרויות הסיפור. בסופו של היום אתה צריך סיפור טוב ואתה צריך שיהיה לך סרט טוב. צריך לחשוב בצורה יותר רחבה והמציאות היא שיש אפשרויות חדשות לספר סיפור. בעבר לא היה כמעט שוק לסרטים קצרים. המציאות היום היא שאנשים רוצים לראות סרטים קצרים ברשת, הם מעוניינים במשחקים, בפלטפורמה חדשה כמו האייפד. יוצרי קולנוע יכולים לספר סיפור בהמון דרכים שונות ולא רק במדייה המשודרת. אנשים מחפשים סרטים היום דרך הפייסבוק, וזה הגיע למצב שבו היום ליוצרי קולנוע רבים אין אתר באינטרנט לסרט שלהם אלא רק עמוד בפייסבוק של הסרט. שם אתה יכול לוודא שהקהל שלך מגיע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם