גז, צחוק: על הצגה "אנרגיות טובות" על ועדת הכלכלה
תשכחו מהבימה או הקאמרי. ההצגה הכי טובה בעיר בימים האלה היא ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת על תמלוגי הגז הטבעי. לא, זאת לא טעות: תמליל הישיבה הדרמטית שבה התנהל הקרב על גובה המס שמשלמים בעלי ההון שקודחים גז טבעי בחופי ישראל, הפכה למחזה. יצחק תשובה, אופיר אקוניס ושלי יחימוביץ', גרסת התיאטרון
הוגי הרעיון, היוצרים יונתן לוי ורועי צ'יקי ארד, מגדירים את הפרוטוקול כתב תביעה נגד ניסיונם של אנשי עסקים ופוליטיקאים "לחמוס מאזרחי המדינה את עתידם", באמצעות הפחדה וליבוי שנאה, בעיקר באמצעות אזכורים תכופים של שני שדים - האויב האיראני והקרן החדשה לישראל, שמממנת ארגוני זכויות אדם ותומכת בהגדלת התמלוגים לטובת הציבור. למעט קיצור משלוש שעות לכשעה וחצי, מועלה הפרוטוקול על הבמה בגרסתו המקורית.
להלן קטעים נבחרים. לא נגענו: ח"כ אופיר אקוניס מהליכוד, יו"ר הוועדה בזמנו, הוא בלא ספק גיבור המופע. אקוניס מתנגד להגדלת חלקה של המדינה ברווחי חברות הגז וכבר בתחילת הדיון הוא מזהיר שמהלך כזה עלול לדרדר את המדינה "להיות שוב כלכלה סובייטית שחונקת את המשק" ולגרום תורים ללחם, סטייל ברית המועצות לשעבר.
עוד הוא מזהיר ש"אסור לנו לתת לארגוני שמאל פונדמנטליסטיים לנהל את כלכלת ישראל" (הכוונה לקרן החדשה) ונותן את זכות הדיבור לאלוף (מיל') יוסי פלד כדי שיספר איך איראן מנסה להשתלט על מאגרי גז לבנוניים. "כסף איראני הוא כסף לטרור, הוא כסף לחיזבאללה, ואנחנו יודעים שכבר ספגנו רקטות מהם", מסביר אקוניס. "במקום שהגז הטבעי הישראלי יחליש את ציר הרשע, אם נשגה, הוא יחזק אותו".
בנקודה זו מתפרץ ח"כ דב חנין (חדש): "הסובייטים ואיראן. איפה צפון קוריאה? על מה הדיון? מישהו בעד רקטות איראניות? על מה אתה מדבר?".
אקוניס מתחמם. "חברים, אני מבקש להסיר את המסכות מעל השיח הצבוע", הוא אומר וגם מבקש מהנוכחים, בהם שלושה לוביסטים על כל חבר כנסת: "תפסיקו כבר ללכת עם הספינים של הקרן החדשה".
כאשר ח"כ אורית זוארץ (קדימה) מעירה לו שבכל פעם שהוא מזכיר את הקרן ואת שתי"ל (הזרוע הביצועית של הקרן) הוא רק עושה להם יחסי ציבור, אקוניס לא נשאר חייב: "אני אגיד את זה אפילו חמש פעמים. אני אגיד שתי"ל ואני אגיד עציץ וכל דבר שאני מוצא לנכון".
כדי לחזק את עמדתו, מקריא אקוניס ממסמך שבו, לטענתו, שר האוצר יובל שטייניץ כותב שהגדלת התמלוגים היא בעייתית. אלא שאז מבהירה ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) שמדובר בתשובה לשאילתא שאותה כתב שישה חודשים קודם לכן פקיד באוצר, שלא ידע שעמדת הבוס שלו הפוכה.
לעומת זאת, ח"כ אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו), תומכת נחרצות באקוניס. "עולה חשד סביר כי גורמים עוינים בתוך המדינה, ואני רוצה לחזור על זה שוב, בתוך המדינה, פועלים במכוון נגד עצמאות כלכלית לישראל", אומרת המפחידנית הלאומית. "שירות הביטחון צריך לבדוק ולחקור קשר אפשרי בין הגורמים האלה לפעילות חתרנית נגד המדינה".
"מה שירותי הביטחון צריכים לעשות? מה היא אומרת? לא הבנתי", אומר ח"כ נחמן שי מקדימה, שמשחיל בכל הזדמנות הערות עוקצניות.
אבל מיכאלי ממשיכה בנחישות ומציעה ליחימוביץ' ולתומכים בהעלאת התמלוגים "שיקחו קסדות וילכו לחפור וינסו לחפש גז וינסו להביא את התרומה למדינה". יחימוביץ' מזכירה ש"לחברי הכנסת אסור לעבוד בעבודה נוספת", והדיון חוזר למסלולו, עד לפעם הבאה.
הופעתו של יצחק תשובה בדיון היא הממלכתית ביותר. "הצלחנו לשכנע את חברת נובל אנרג'י להשקיע במדינת ישראל למרות המחיר הכבד שהיא נאלצה לשלם בגלל החרם הערבי", הוא מספר, "צריך לכבד ולהצדיע בפניהם..."
"להצדיע?", נזעקת יחימוביץ. "אולי גם להשתחוות?", תשובה מתעלם. "במעמד זה אני מבטיח להמשיך להשקיע במדינתנו הקטנה, לחזק אותה ואת הכלכלה שלה. אמשיך להגן עלינו למען הדורות הבאים", הוא מסכם, בלא שמץ של פאתוס. לעומתו, ח"כ ציון פיניאן (ליכוד), נחנק מרגש: "אני חושב 20 שנה אחורה, אם מישהו חלם פעם שהישיבה הזו תהיה, היינו כחולמים".
את דמותו של תשובה מגלם המוסיקאי והעיתונאי יובל בן-עמי, שגם מגלם את ח"כ לשעבר הרב מיכאל מלכיאור. מלכיאור, שהקים פורום אזרחי רחב לתמיכה בעלאת התמלוגים, נדחק לעמדה מתגוננת כדי להדוף טענות של אקוניס וחבריו שהוא נתמך על ידי הקרן החדשה לישראל.
"קודם כל אם אתה באמת לא ממומן על ידי הקרן החדשה, ואני אמרתי את זה, אז אני מתקן ומתנצל", מגיב אקוניס למחאה של מלכיאור. "מה זה אם אמרת? אתה
הרעיון למופע נולד בחדר המורים של תיכון אורט בקרית טבעון, שבו הולך וקם בית ספר אנתרופוסופי. באחד הימים דיברו המורים על תמלוגי הגז. בין המשתתפים היה יונתן לוי, מחזאי, משורר ומורה, שההצגה שלו "מנו מלך אטלנסטיס" זכתה בפרס בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר. לוי נזכר בדיון על התמלוגים, שנשמע לו כמו קרקס. הוא נכנס לאתר הכנסת, מצא את הפרוטוקול והנוכחים חילקו לעצמם תפקידים וקראו.
בינואר השנה הועלה המופע בתל אביב על ידי רועי צ'יקי ארד וגרילה תרבות, קבוצת פעילים שמחברים בין אמנות לפוליטיקה ומופיעים באירועי מחאה. ב-5 ביוני יעלה המופע בפעם השנייה, במסגרת "מתחת להר - פסטיבל לאמנות ציבורית חדשה".
ההקראה אינה מצריכה הפקה וגם לא חזרות, תפאורה או מימון. האביזרים המעטים כוללים מכונת מחיאות כפיים שנקנתה בחנות צעצועים בשוק של רמלה, סמל המדינה ואולי צלחות של הכיבוד האהוב על הח"כים - בורקס. הצגת בורקס כבר אמרנו?
רעיון ההקראה הוא ניסיון חדש לפרוץ את גבולות התיאטרון. אבל מעבר לתוספת המבורכת לתיאטרון האוונגרד, חורג המופע מהתכנים המקובלים של תיאטרון פוליטי בישראל. במקום עיסוק בסכסוך הישראליערבי, בסכסוך בין מזרחים לאשכנזים וחילונים לדתיים, המופע מגיח לזירה חדשה ועכשווית: הסימביוזה בין הון לשלטון.
"אנשים צחקו מאד ויצאו המומים כי זה הזוי ברמה שקשה לתאר", אומר בן עמי. "הדמות של אקוניס היא כל כך מעניינת כי קשה לדעת אם הוא מתכוון למה שהוא אומר. הייתי אומר אפילו שמבחינה דרמטית הוא דמות לא אמינה. אם זה היה מחזה, הייתי מחזיר אותו לדרמטורג שישכתב את הדמות".
גדולתו של הטקסט היא באותנטיות שלו, ואין ספק שהוא מעשיר את הרפרטואר הדל של התיאטרון הפוליטי העכשווי ושל תיאטרון האבסורד בישראל. הטקסט כבר נכרך ויצא לאור בשבוע שעבר כספר, תחת הכותרת "אנרגיות טובות". השם 'אנרגיות טובות' מבוסס על הסלוגן הציני של קמפיין התדמית של חברות הגז בסמוך לנסיונן לנגוס בהחלטות ועדת ששינסקי,'נובל אנרג'י מביאים אנרגיות טובות לישראל'.
היוצרים טוענים שאין כרגע כוונה להפוך את ההקראה למופע קבוע. ייתכן ובאמת אין בכך צורך. לטקסט יש פוטנציאל להפוך להצגת פולחן ניידת, קלת תנועה. הספר (20 שקלים) יאפשר לכל מי שרוצה להעלות את המופע. "אם הציבור שומע את הרטוריקה והדמגוגיה של הגורמים השליטים זה עשוי לחדד את התודעה שלו באשר למוסריות ולאינטליגנציה של אלה שמנהלים את המדינה", אומר לוי.
האמירה שניתן להכתיר כמדהימה ביותר בפרוטוקול, מפיה של ח"כ יוליה שמא לוב-ברקוביץ', משמשת משפט סיום ראוי לכתבה זו: "יש פה קולות שאמרו שמדובר על כסף ואני חושבת שלא מדובר על כסף. אני חושבת שמדובר על ערכים, על יושרה, על אמונה ועל אמון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם