ראשי » רייטינג » טלוויזיה

0 נקודות: הפאדיחות הגדולות באירוויזיון

האירוויזיון שייערך הערב ינפיק כמה פאשלות, אבל ספק אם הן ייחקקו בספר הזיכרונות של התחרות המושמצת בעולם. הנה עשר הגדולות

  

השנה: 1963

הלוקיישן: לונדון, בריטניה (צרפת, שזכתה בשנה הקודמת, סירבה לארח את התחרות).

הקורבן: צוות השופטים הנורבגי.

הפדיחה: הזדמנות מצוינת לפסטיבל פדיחות היא כמובן החלק שבו מעניקות המדינות השונות את הנקודות שלהן זו לזו. גם בימים שבהם הטכנולוגיה זורמת כמו מים מדובר במעיין נובע של תקלות ואי הבנות. השופט ההוא לא שמע, המנחה ההיא התבלבלה, ואיך אפשר בלי הקראה של הזוכה מוקדם מן הצפוי. נחזור לשנת ,1963

אז העניקו הנורבגים פעמיים את הניקוד שלהם. הנה הרשומון המלא: בהקראה הראשונה שווייץ קיבלה שלוש נקודות ודנמרק שתיים. המנחה החרוצה אמרה לנציג הנורבגי שהיא לא שומעת אותם והיא תחזור אליהם. מיד עם החזרה, נורבגיה מעדכנת את הנקודות ומעניקה ארבע נקודות לדנמרק ונקודה לשווייץ.

ההשלכות: מהפך. דנמרק גונבת את הניצחון משווייץ בשתי נקודות בלבד הפרש. בדברי הימים ייכתב שהמנחה הבינה בסבב הראשון שאלה לא הנקודות הנכונות, ולכן עברה אלגנטית לנקודת השיפוט הבאה. ויש גם נקודה ישראלית: הנציגה של שווייץ היא לא אחרת מאשר... אסתר עופרים. הכי אנטישמיות.  
 

השנה: 1958

הלוקיישן: הילברסן, הולנד

הקורבן: הזמר דומניקו מודוניו והשיר ,“dipinto di blu Nel blu" הידוע בכינויו “Volre"

הפדיחה: אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, בעיקר הטכניים. בעוד הזמר האיטלקי שר במרץ, לפתע מתברר שחלק ניכר מהמדינות כלל לא שומעות את השיר. והוא חשב שהוא דווקא יצא הכי בסדר.

ההשלכות: מנחה חמורת סבר עלתה לבמה והודיעה לקונית לקהל בשלוש שפות כי בשל בעיות טכניות ייאלץ האדון דומניקו לשיר את השיר שוב.

התוצאה: להיט ענק שלא זכה בתחרות (הגיע למקום שלישי), אבל נחשב לאחד המצליחים בתולדות האירוויזיון. וולרה.  

 

השנה: 2010

הלוקיישן: אוסלו, נורבגיה

הקורבן: הזמר הספרדי

הפדיחה: כמה עצוב להתכונן להופעה ואז לגלות שמישהו החליט להצטרף אליך בלי שום הודעה מוקדמת. זה בדיוק מה שקרה לנציג ספרד, דניאל דיחס. דיחס שר על הבמה, ולפתע, אחרי דקה ועשר שניות בדיוק, התגנב לו אזרח לא תמים לבמה והצטרף לכוריאוגרפיה. לאחר כמה דקות התברר שהאזרח האלמוני הוא לא אחר מאשר ג'ימי ג'אמפ, מטריד סדרתי שהיה פעיל במאבק לעצמאות מחוז קטלוניה   ומתפרץ ידוע לתחרויות רבות וטובות ולאירועים שאליהם לא הוזמן. ג'אמפ השתלב בריקודים לעיני מיליונים, והסולן התמים ניסה להיראות כאילו הכל כרגיל וכלום לא עצוב. רק כעבור 20 שניות הועף האזרח המטריד מהבמה והשירה חזרה לשגרה.

ההשלכות: בהחלטה נדירה ודרמטית ספרד זוכה להשמעה חוזרת וחגיגית של השיר מיד בסיום השמעת השירים, הפעם ללא הפרעות

התוצאה: ספרד זוכה במקום 15 עם 64 נקודות בלבד. אין זכייה, אבל יש אחלה תירוץ לשלוף בבית.
 

השנה: 1990

הלוקיישן: זאגרב, יוגוסלביה

הקורבן: הנציג הזוכה של איטליה

הפדיחה: רגע הזכייה הוא רגע מאושר ונשגב שיכול גם להיות לא ממש נעים. תשאלו את הזוכה של שנת  1990 נציג איטליה, טוטו קטוניו. הוא עולה לבמה כדי לשיר את השיר שלו בחליפה לבנה ובשיער שחור. אלא שמיד לאחר הזכייה זרנוק שמפניה מפר את האיזון, וכתמי צבע אפור מתחילים לטפטף ענוגות משערו השחור של הזוכה אל חליפתו הצחורה.

ההשלכות: החליפה הלבנה הצחה הופכת ללבן דלמטי, ומיד צץ ז‘קט שחור שמכסה את הבושה.

התוצאה: חיזוק אדיר למחנה התומך בצבע שיער קבוע לגברים. וזה לא הכל: שנה אחרי כן איטליה מארחת את התחרות וטוטו הוא המנחה. הפעם לא יתפסו אותו ללא צבע שיער איכותי, אבל כל אירופה תראה שהאיש לא יודע מילה בשפה שאינה איטלקית. וזה לא שהוא לא ניסה, המסכן. זו גם הסיבה לכך שחלוקת הניקוד, שבמקור אמורה הייתה להתנהל באנגלית ובצרפתית, נמשכה לנצח בבלגן של שפות. הכי מגדל בבל עם פאייטים. מפקח ההצבעה, פרנק נף, שאיבד את נימוסיו השוויצריים, פרש מתפקידו שנה לאחר מכן אחרי 14 שנה של כהונה מנצנצת. עוד מישהו שם לב לקשר בין האירועים?  
 

השנה: 1993

הלוקיישן: מילסטיירט, אירלנד

הקורבן: זמרת ליווי תמימה.

הפדיחה: הזמרת האירית, ניב קוואנה, זוכה, והשמחה רבה. מכל קצוות האולם צצים המברכים. זמרת הליווי שלה נרגשת מאוד, וניכר בה שהיא נוירוטית במיוחד. בכל זאת, לא כל יום קול ב‘ מגיע לפסגה. ליטוף אחד מהיר וקוואנה הודפת את הזמרת ההמומה, ומתברר שהיא תלשה בטעות את עגילה של הזוכה המאושרת. עוד תנועות נוירוטיות נזרקות לחלל האוויר והמלווה מתייפחת שבעתיים. במהלך דרך הגיהינום לבמה תוסיף ותטריד המלווה עוד ועוד את הזוכה ותפגין חוסר שארם או יציבות נפשית.

ההשלכות: בשנת 2010, כאשר קוואנה תחזור לייצג את אירלנד, תיעדר המלווה מהאירוע אחרי שעברה לגור לבדה בכפר אירי נידח.  
 

השנה: 1992

הלוקיישן: מאלמו, שבדיה

הקורבן: קרולה

הפדיחה: קרולה, שזכתה בשנת 1991, נצפתה בגרין רום בתחרות שנערכה שנה לאחר מכן. היא השתעשעה לה על הכיסא שעליו ישבה ונפלה לעיני 600 מיליון צופים. מגיע לה, ניצחה את הדצים זאתי.

ההשלכות: קטע נצחי שישובץ לעד בכל הלקטים האפשריים של פאשלות האירוויזיונים. 

 

השנה: 1990

הלוקיישן: זאגרב, יוגוסלביה

הקורבן: נציגות ספרד

הפדיחה: האסון הכי גדול שיכול לקרות לזמר בהופעה חיה מול מיליוני אנשים קרה לצמד הבנות טובות הלב אצוקר מורנו בשירן "בנדידו". מלאות תקווה עלו הבנות לבמה כדי לגלות לתדהמתן שהשיר מנוגן מהאמצע. במשך דקה וחצי שארכה כמו הנצח שררה מבוכה על הבמה, עד שהבנות נאלצו לפנות את הלוקיישן תוך כדי שהמצלמה קולטת את   אחת הבנות מושכת בכתפיה בעצבים כאומרת "אני אומרת לך, אין דברים כאלה".

ההשלכות: עוד כמה שניות של התארגנות והשיר מבוצע מההתחלה ועד הסוף כמו שצריך.

התוצאה: יש מעריצים שנשבעים שספרד איבדה את הבכורה בגלל הפאשלה הזו בלילה ההוא. ספרד מסיימת את התחרות במקום החמישי עם 96 נקודות. ואי אפשר לשכוח בהקשר הזה את הביצוע הבלתי נשכח לשיר "בנדידו“ של כוכבי עונת "האח הגדול 3". נופר מור שליטעעעע. 
 

השנה: 1999

הלוקיישן: ירושלים, ישראל

הקורבנות: דנה אינטרנשיונל, פסלון כבד ונציג איגוד השידור האירופי

הפדיחה: קשה לשכוח, ובכל זאת נזכיר: אירוויזיון 1999 מסתיים ויש זוכה: נציגת שבדיה, שרלוט נילסן. דנה עולה לבמה להעניק את הפרס לזוכה הטרייה. היא אוחזת בידיה את הפרס הכבד, שטרח ועמל עליו יעקב אגם. מכאן העניינים רק מידרדרים: הפרס כבד, דנה מוכבדת, הפרס כבד יותר, דנה מופתעת, נציג השידור האירופי מנסה לסייע, דנה מתערערת וכל השלישייה השבירה קורסת יחד על הרצפה בקול תרועה רמה.

ההשלכות: הלם, דממה, רוממה על המפה. דנה נעלמה ויותר לא נצפתה בערב זה.

התקווה: רק לא לעשות משהו דומה ב-2011. ובכן...   
 

השנה: 1967

הלוקיישן: וינה, אוסטריה

הקורבן: סנדי שו

הפדיחה: המנחה מפגינה ידע מרשים בשפות אבל קוצר ראייה משווע. למרות שהמדינה האחרונה טרם הצביעה, היא כבר מכתירה את הזוכה שו. המסכנה טענה שהיא עומדת רחוק מהלוח ולכן לא הבחינה בתורה של אירלנד להצביע. גם אנחנו היינו מתעלמים מאירלנד אם רק היינו יכולים. ההשלכות: הקהל צוחק והנציג האירי אומר בפולניות: "חשבתי שנישאר בחוץ". התוצאה: בריטניה בכל זאת זוכה עם השיר .“Puppet on a String"  
 

השנה: 1964

הלוקיישן: קופנהגן, דנמרק

הקורבן: השיר השוויצרי

הפדיחה: אם יש לכם אג‘נדה שראויה לזעקה אמיתית, במת האירוויזיון היא הזדמנות מעולה להגיע לקהל של מיליונים וגם להיכנס להיסטוריית הפרטים הקטנים. בשנת 1964 החליט ברנש חביב לעלות מיד בתום השיר השוויצרי בביצועה של אניטה טראברסי עם שלט מחאה "החרימו את פרנקו וסלאזר“ במחאה על משטר הדיקטטורים בספרד ובפורטוגל.

ההשלכות: נותרנו אילמים ללא תיעוד של הדרמה, מפני שאירוויזיון 1964 אינו מתועד בווידיאו, אולם זקני קופנהגן מספרים כי המסך הוחשך והצופים נאלצו לצפות בלוח הניקוד עד שהמפגין האלמוני פונה. אגב, פורטוגל, קורבן המחאה, שולחת השנה שיר שבבסיסו להקת מחאה הנושאת שלטים על הבמה. איך שגלגל מסתובב.

התוצאה: שווייץ מגיעה למקום 13 עם... מממ... אפס נקודות.
 

השנה: 1981

הלוקיישן: דבלין, אירלנד

הקורבן: יוגוסלביה

הפדיחה: רגע קסום במיוחד נרשם בשלב רישום הנקודות בשנת 1981. המנחה פונה לנציגת יוגוסלביה, וזו מודיעה לה בקורקטיות כי אין בידיה סיכום נקודות. הקהל מגיב לאירוע בשאגות צחוק, ומתפתחת שיחה באזור ה“הלו", "לא שומעים“ ושאר אמירות שמעידות על תקשורת טובה. התוצאה: בריטניה זוכה במקום הראשון עם 136 נקודות. לא קשור אבל טוב לדעת.  
 

הרשו לנו לעשות כבוד ולהתייחס בצורה מיוחדת למדינת ישראל שתרמה רבות למושג פאשלה. קצרה היריעה מלתאר את כמות האירועים המביכים שהבאנו לאירוויזיון ברוב שנותיו. הנה רשימה קלילה:

אירוויזיון 1985: יזהר כהן עולה לבמה כדי לשיר בגאון את שירו "עולה עולה". זמר אחד, חמישה מלווים (בהם אחד ששמו אדם) ומיקרופון אחד עם סאונד גבוה מדי. במהלך השיר מתברר שהמלווה (זו עם השמלה הירוקה) מחוברת למיקרופון בפול ווליום.

התוצאה: זעקות איומות במסווה של קולות רקע. המלווה, שאינה מבינה כי המשכיל בעת ההיא ידום, ממשיכה לשיר לאורך כל השיר כאילו הייתה עינת שרוף במועדון הגנקי. במצב כזה, המקום החמישי שהגענו אליו היה סוג של זכייה.

אירוויזיון 1986: כמאמר השיר, "יבוא יום, יבוא אלינו", אבל את היום הזה מנסים שרי צוריאל ומוטי גלעדי לשכוח עד היום. השניים עולים לבמה והשיר מנוגן במהירות גבוהה מהמקובל. לשווא מנסים השניים להתמודד עם מהירות האור והקול שנכפתה עליהם. לאסון הזה מצטרף עגיל אחד שנשמט מאוזנה של שרי צוריאל ועף במהלך השיר, ועל הכל שורה רוח זיופים וחושך על פני תהום. התוצאה בהתאם: 7 נקודות ומקום 19, אחד לפני האחרון. אוי.

אירוויזיון 1989: הפדיחות נמשכות. גילי וגלית נוסעים לשווייץ. גילי, ילדון חביב בן 12 בעל קול פעמונים, שר את "דרך המלך" ומחליף קול מעל הבמה מול מיליוני צופים. אנחנו  החלפנו ערוץ, גילי כמעט החליף מדינה. מסכן, עד היום הוא לא יכול להימלט מזה.

אירוויזיון 2000: להקת פינג פונג הייתה ועודנה אחד הליהוקים הכי מוזרים ששלחנו לתחרות. הימים הם ימי ראש הממשלה אהוד ברק ותקוות השלום מרחפת בשמי הארץ. הלהקה ההיפסטרית מחליטה לחגוג את התקווה הגדולה בהנפת דגלי סוריה על הבמה. מתפתח עימות מתוקשר בין הנהלת רשות השידור ללהקה הקופצנית, ששיאו התנערות של הרשות מן הלהקה הסוררת. הפינגפונגים מחליטים לא לקפל את הדגל ולעלות עם הטלאי הסורי. התוצאה: הופעה נעדרת מודעות עצמית, צרחנית ובעלת תקוות שלום. וכמובן מקום 22 עם 7 נקודות. הפרחים: לסוריה.

אירוויזיון 1993: ד"ש קטן ואחרון ממדינת הפדיחה מוסרת שרהל'ה שרון. הגברת נשלחה אחרי זכייה מפתיעה בקדם הישראלי היישר לאירלנד. תשכחו מ"מבצע יהונתן", שימו בצד את שחרור הכותל - מבצע ההשתלטות הציונית הנצפה ביותר בתולדות העם היהודי שייך למלווה בשם ורדה. השיר בשיאו וכולם נמצאים בקדמת הבמה, חוץ מוורדה המלווה המסכנה, שנדחקה לפינה חשוכה בצד. בסיום השיר היא גומאת מרחק אדיר משולי הבמה אל המרכז כדי להגיע לחלקת התהילה הקטנה שלה. שרון מסיימת את התחרות עם ארבע נקודות, והלוואי שיכולנו להאשים רק את ורדה.

 

לעוד עדכוני פאדיחות הצטרפו לבלוג החי שלנו, הערב מהשעה 22:00

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...