אורה בינור בתחרות רובינשטיין: החל מירוץ האצבעות
בתחרות רובינשטיין הבינלאומית נראה כי לאצבעות המתחרים אין עצמות ואין פרקים. אלו אצבעות גומי שיכולות לרחף במהירות שיא
תחרות רובינשטיין לפסנתר יח''צ
כל אחד מבצע תוכנית בת כ-55 דקות, ובכך יש להם הזדמנות להופיע לפני הקהל החם והמתלהב של ישראל. מותר להם גם לנגן הדרן קצר בן 3 דקות, וזה תלוי כמובן בכמות מחיאות הכפיים. בעידן של תוכניות "כוכב נולד" בהן מתגלים כשרונות ממש צעירים, אפילו ילדים, מתברר שממוצע הגילים של הפסנתרנים המתחרים הוא 26, וברור שהם מבינים כמה בגרות ובשלות נדרשת מהם כדי לעמוד בדרישות ובאתגר התחרותי.
לאורך שש השעות בהן שמענו את המתחרים, אני יושבת נפעמת מהגמישות האינסופית והמושלמת של האצבעות, כאילו אין בהן עצמות ואין פרקים. אלו אצבעות גומי שיכולות לרחף במהירות שיא על המקלדת, לזנק ממרחקים ללא פספוס ולבצע טכניקה אקרובטית מדהימה. לכל מתחרה שמגיע לתחרות היום יש טכניקה מפוארת. אבל, אנחנו מחפשים את האחד שהטכניקה המושלמת (הפירוטכניקה) משרתת את המוזיקה, ורוצים למצוא אמן אחד שמרטיט את הלב בהבעה הרגישה, המוזיקלית והאישית, פסנתרן שמדבר לציפור הנפש המוזיקלית. לא מספיק היום להיות נורא מוכשר ולנגן את כל הצלילים בסדר מופתי ומהר. מעניין גם להיווכח שהכישרונות הרוסיים שהיו פעם סגורים מאחורי חומת הקומוניזם, מפוזרים היום בין כתלי האוניברסיטאות באמריקה ובאירופה. היום הם כבר יודעים לנגן באך מסוגנן והם בינלאומיים. זה היתרון של הגלובליזציה.
חמישה פסנתרנים בחרו אתמול לנגן על פסנתר הסטינווי ורק צ'ן ג'ון מניו זילנד העדיף את הקוואי. נציין גם שהמסך המראה את הידיים מוסיף מימד חזותי מרתק לנגינה.
אתמול עדיין לא התגלה המאור הגדול באופן חד-משמעי אבל היו כמה גילויים מעודדים. סשה גריניוק הראשון, ניגן באך יפה ואפילו מצוין אך פספס את הסונטה של בטהובן. בחר סונטה בעלת מוזרות והוא לא המריא. אינו מועמד לשלב השני. אחריו ניגן בוריס גילטבורג הישראלי שהוא ללא ספק הפסנתרן הישראלי הטוב ביותר שהשתתף עד כה בתחרות זו. השאקון של באך נבנה כקתדרלה וסונטת וולדשטיין הייתה גרנדיוזית ואינטימית כאחד, ברמת כשרון ופסנתרנות גבוהה ביותר. בוריש יעלה שלב. אין אצלו אף צליל שאין לו משמעות. יש לו ניצוץ.
המתחרה דינארה קלינטון מאוקראינה ניגנה פרוקופייב מסיבי, לא מספיק שירתי וללא עודף השראה. היא תלמידה מוכשרת עם צליל בריא ומירוץ אוקטבות מרשים אבל עדיין לא בשלה לשלב שני.
אהבתי מאוד את אלכסנדר מוטוסקין שלומד במנהטן. הסויטה של באך הייתה מסוגננת עם קישוטים והפנטזיה של שומן הייתה מרתקת, אישית, הביאה משהו אישי עם השראה, והוא יצר חשמל באולם. יש לו תכונות של אשף. סיכוי טוב לעלות שלב.
הניו-זילנדי צ'ן ג'ון ירה לעצמו ברגל בכך שבחר תוכנית מוזרה, קשה לעיכול. יצירות שאינן נכסי צאן ברזל והכשרון שלו התמסס מול המבנים הקשוחים של ליסט ואנסקו. טעות אסטרטגית לבחור תוכנית כזו. הפסנתרן השישי הביא את המשהו שמצפים לו: יבגני ברכמן מרוסיה ניגן את בן-חיים בעומק ובגוונים מלאי דמיון. שידרג את היצירה. הוא הראשון שהשמיע מוצרט אתמול, וזה היה ביצוע של פסנתרנות בשלה, ייחודית, מקצועית ומאלפת. יבגני חייב לעלות שלב ואולי אף יותר מזה. שש שעות של כשרונות גדולים - כל אחד והכשרון שלו. מופלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם