ראשי » רייטינג » קולנועגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

שדה קרב: על "ז'טאם איי לאב יו טרמינל"

"ז'טאם איי לאב יו טרמינל" עמוס שגיאות ונותר ברמה של סרט גמר בבית ספר תיכון

אצלו הבעיה העיקרית היא בעיצוב הדמות; אצלה מדובר בכשל ברור ברמת המשחק. הוא בן, כלומר דני ניב, כלומר הזמר מוקי, שעושה את דרכו מתל אביב לניו יורק, בעקבות אהבתו לבחורה אמריקנית. היא, נרונה דה מסאדו קפלן, או אמה בשבילכם; אשה צעירה מאנגליה, שנמצאת בדרך לסן פרנסיסקו. השניים נפגשים בדרך מקרה במטוס, ונתקעים יחד בפראג, לליל המתנה לטיסות הקונקשן שלהם, ובתוך כך מתפתחת ביניהם מעין מערכת יחסים על סף המבע הרומנטי. נקודת המוצא של התסריט מזכירה בבירור את "לפני הזריחה" ו"לפני השקיעה" - צמד סרטיו של ריצ'רד לינקלייטר האמריקני, בכיכובם של איתן הוק וג'ולי דלפי, שהיו מעין שירי הלל לתהליכים טבעיים של התבגרות מינית העוברים על צעירים מערביים.
 
וכמו אצל לינקלייטר, גם ב"ז'טאם איי לאב יו טרמינל" (ציטוט משירו של מאיר אריאל המתנסר לו ברקע העלילה) בולט האלמנט הוורבלי, שבמסגרתו שתי הדמויות המובילות מפטפטות עצמן לדעת. שהרי בהעדר תפניות חדות בסיפור העלילה, כל שנותר לבמאי דני מנקין, שזה לו סרטו העלילתי הראשון, הוא לטחון את אוזני הצופים.

הוא בן, היא בת. מאבק המינים המתפתח פה כלל אינו סמוי. היא סונטת בו על מה שהיא רואה כנטיות הומואיות; הוא מלגלג עליה בשל הכפייתיות המאפיינת את כל תנועותיה. המחול ההדדי המסורבל בין השניים נועד לרפד שעשועי פתיחה וחיזור, שהתסריט אינו מסוגל להניב עבורם שום חידוש, והם נותרים צפויים וטריוויאליים לאורך כל 80 דקותיו של סרט זה. בפתיחתו של "ז'טאם", ולאורך מחציתו הראשונה, מתלווה גיבור שלישי לשתי הדמויות המובילות. זהו קול של מספר סמוי, היודע לחוות דעתו על המתחולל בנפשם של בן ואמה. לפתע פתאום, כמו בהוראת עריכה שגויה נעלם הקול המספר, וכך ניתן להיווכח בבירור עד כמה הוא היה מיותר מלכתחילה. שגיאות של טירון פילמאי מסוג זה מפוזרות לאורך הסרט כולו, ומותירות את "ז'טאם" ברמה של סרט גמר במגמת קולנוע בבית ספר תיכון.

אל הבנייה השגויה של הקונפליקטים הדרמטיים (נניח שככה קוראים לזה) מתווסף אלמנט הצילום הלא יציב, שלעיתים נעשים בו שימושים שאינם רלוונטיים לסיטואציות הנדושות הנמרחות בעצלתיים על המרקע. לא, אין בסרט רגעים מבישים. בהחלט לא. אך מצד שני ממש מייאש לצפות בסרט ביכורים שאינו תובע כלום מעצמו, ובעיקר טוחן מחדש חומרים מעוכלים ומשומשים. כאמור לעיל, בעייתו של דני ניב נעוצה בדמותו הכתובה לא נכון. זהו גבר צעיר הנתון כולו לשליטת נשים - אמו, חברתו מאמריקה וכמובן אמה הקשקשנית בעייתה של אמה, גיבורת הסרט, שונה לגמרי, והיא תוצאה ישירה ממשחקה המתחנחן עד גוזמה של נרונה דה מסאדו קפלן, שכל נוכחותה הקולנועית כאן היא בבחינת טיפוס על העצבים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...