פיק אנד רול: ראיון עם אמן הפיתוי רוס ג'פריס
רוס ג'פריס היה עוד בחור יהודי חרמן וחסר ביטחון שהתקשה להשיג דייט. ואז הוא ראה את האור. טכניקת "פיתוי הבזק" שפיתח הפכה אותו לגורו פיק-אפ של מיליוני גברים מתוסכלים וסיפקה השראה לדמות שגילם טום קרוז בסרט "מגנוליה". במהלך ביקור בארץ הוא מכחיש שהשיטה שלו מעודדת מין בכפייה ומספר מה באמת קרה במסיבה ההוליוודית ההיא עם התחת של כרמן אלקטרה
החשש היה מובן. כמה חודשים לפני כן פוצצה קבוצה של נשים וגברים בעלי תודעה פמיניסטית סמינר של אחד מבתי הספר לפיק-אפ שהתקיים בצפון תל אביב. העילה: סטודנט העלה בפורום המקוון של המרכז דיווח על לילה שהיה לו עם בחורה, שבמהלכו קיים איתה יחסי מין בכפייה. המוחים גם הקימו אתר פעיל בפייסבוק נגד סדנאות אמני הפיתוי שהוגדרו כ"מפגע תברואתי", כולל ציוני מועד ומקום של כינוסים עתידיים.
אבל הסיוט של הפמיניסטיות הוא החלום עבור מאות גברים. המארגנים שיזמו את המפגש אמנם סולדים מהקו שמובילות קבוצות הפיתוי המקומיות, אבל החליטו לקיים את הסמינר של ג'פריס בכל מחיר. הם שמרו על מרחב ביטחון, התחמקו מעיתונאים סקרנים. עבורם המפגש עם הגורו הגדול הוא התגשמות חלום. זו הפעם הראשונה שאמן פיתוי בעל שם עולמי מרצה לפני קהל ישראלי.
"אני רמטכ"ל כוסיות העולם", הציג את עצמו בעברית, מזכיר לכולם מי היה מקור ההשראה של הבמאי פול תומס אנדרסון לדמותו הבלתי נשכחת של פרנק טי. ג'י מאקי בסרט "מגנוליה", אותה גילם בווירטואוזיות טום קרוז. מאקי הוא מדריך סדנאות שחצן שמתיימר להוביל את גברי העולם לגאולה, להחזיר את הביטחון העצמי האבוד ולנטרל את האיום הפנימי מפני מנשים. "לתת כבוד לזין. הכריש", צועק קרוז על הבמה והגברים מריעים אחריו.
המציאות לא כל כך רחוקה מהמסך. "21 שנים אני עוסק בפיתוי הבזק", עובר ג'פריס לאנגלית. "אני לא 'משיגנע'. אני רוצה שבעוד חודש תבואו לקורס שלי בישראל, פגישה אחת שתשנה לכם את החיים. אחר כך אני מעדיף לא לראות אתכם".
במשך שעה ארוכה הוא עונה על שאלות המאזינים, נותן תרגילי אימון להרפיית חרדות ("תרגישו את כפות הרגליים שלכם על האדמה ותנשמו עמוק"), מפריח סיסמאות בוטות ("כשכוס רטוב, מוח לא עובד"), מבטיח להם שברגע שיירד מהמטוס ינשק את אדמת ארץ הקודש ומודיע שהוא רץ לפתוח את הטלוויזיה לראות איך הצרפתים מפציצים את קדאפי.
לא רק אחוות חרמנים הביאה את ג'פריס לישראל. הוא בן למשפחה יהודית חמה מפרבר ליד לוס אנג?לס שהגיע לביקור משפחתי לפני פסח. בנוסף הוא רצה להראות את ישראל לחברתו הדנית החדשה, כריסטינה קופר, שאותה הכיר בכנס של מדריכי פיקאפ באירופה, ולהפוך אותה לציונית נלהבת כמוהו. כן, גם החלום הגדול של אמני הפיתוי הוא זוגיות בורגנית יציבה. במיוחד אם בת הזוג שלך צעירה ממך ב-20 שנה .
"פרסמתי בפייסבוק שאני מגיע לישראל", הוא מספר ל"סופשבוע", "העברתי הרצאות בלונדון ובבלגיה ותכננתי להגיע לכאן. אחד התלמידים שלי קרא את ההודעה וארגן את הסמינר. זה לא רק עניין של כסף. יש לי תחושת שליחות. חשוב לי לעזור לאנשים האלה, להעביר את הידע. אני בעצמי ידעתי מה זה להיות אומלל, לחיות המון זמן בלי בחורה. הבנתי שאינטליגנציה לא בהכרח מובילה לפתרון הבעיה עם נשים. אני באמת מאמין שאני היחיד שיכול לעזור להם. אני מקבל שניים-שלושה אי-מיילים ביום מאנשים שאומרים שהיו מתאבדים אם לא היו מקבלים ממני עזרה. לכן אני מתעב מורים אחרים שלא באמת עוזרים לתלמידים שלהם. אני רוצה לפתוח את דלתות הכלא הפנימי של אנשים ולשחרר אותם ממנו".
זה הביקור השני שלו בישראל, אבל רק עתה נוצר קשר עם קהילת הפיק-אפ המקומית. באופן מפתיע עברו שנים ארוכות עד שסדנאות הפיתוי עשו עלייה. המאצ'ו הישראלי התקשה להודות שהוא זקוק לעזרה כדי להצליח עם בחורות ועוד לשלם על זה הרבה כסף (סמינר בן כמה שעות עולה מאות דולרים). בינתיים, גם האב המייסד הוא כבר לא המומחה היחיד בסביבה כמו שהיה לפני 20 שנה. עשרות אמני פיק-אפ צעירים צצו בעולם, נעזרים במיטב אסטרטגיות השיווק כדי להפיץ את התורה. הכללים הבסיסיים הם פחות או יותר זהים, אבל אף אחד לא יודה בזה. כל אחד טוען שבידו מטה הקסמים. אהבה גדולה אין שם. קהילה קטנה ואינטימית שקידשה את הסולידריות בין גברים הפכה לעדר שבו רבים עשרות זכרי אלפא על ההובלה.
רוס ג'פריס התפרסם בעולם כמי שחתום על תאוריית "פיתוי הבזק", שהתבססה על שימוש בתבניות לשוניות תת הכרתיות כדי לגרות בחורות. "כל דבר שאתה רוצה מאישה - שתימשך אליך, שתחשוק בך, שתהיה מרותקת אליך - הוא בסך הכל תהליך פנימי שהגוף והמוח עוברים", הסביר , "וכל מה שצריך לעורר את התהליך הזה הוא שאלות שיגרמו לה להיכנס אל תוך הגוף והמוח שלה וממש לחוות אותו כדי שתוכל לענות לך. ואז היא תקשר את תחושות המשיכה האלה אליך". בסדנאות שלו הוא לימד את הגברים טכניקת היפנוזה שנועדה לנטרל את החלק הביקורתי במוח של האישה באמצעות ציטוטים של משפטי מפתח והטמעתם תוך כדי שיחה.
שיר שחיבר מדגים את הלפיתה הרגשית הזו. "האם אי פעם רותקת על ידי מילותיו של אדם/ שנראו כאילו חדרו אלייך? / ואת לא יכולה להסיט מבטך/ ככל שאת מנסה יותר/ כך מתחזק ונשאר המבט. מסומררת... במקום שאת רוצה שזה יהיה/ כי את יודעת שיש דבר שאת חייבת לראות/ כשאת מאזינה כל כך מקרוב ומתחילה לתהות/ איך זה להיות שבויה בתוך כישוף, מעין קסם".
למבקריו שהטיחו איך הוא מעז להשתמש באלמנטים שיוצרים באופן מלאכותי משיכה אצל נשים, וכך פוגעים ברצון החופשי שלהן, ענה: "פיתוי בזק אינו מניפולציה יותר ממה ששיר רומנטי עושה. הרעיון שאתה יכול ללכוד את הדמיון ולהוביל אותו הוא הבסיס של ספרות ושירה".
אז איך בחור יהודי טוב הפך למפיץ בשורת הפיק-אפ השנויה במחלוקת? הביוגרף הרשמי של קהילת הפיתוי העולמית, עיתונאי ה"ניו יורק טיימס" ו"הרולינג סטון" ניל שטראוס, מחבר רב המכר "המשחק", מספר כי ג'פריס שנולד ב-58' תחת השם פול רוס ג'פריס (כל חבר בתנועת הפיתוי נוהג לאמץ לו כינוי), נחשב בשנות העשרים לחייו כגבר כועס. שאיפותיו התמקדו
הוא נדד בין עבודות כשמאי וכמזכיר משפטי, עד שגילה במקרה את הספר "מצפרדעים לנסיכים" של ג'ון גריינדר וריצ'רד בנדלר על ה-NLP (שעיקרו טכניקות באמצעות סוגסטיה לשנות התנהגות של אדם במהירות וביעילות, כמו גם של אנשים אחרים). במשך שנתיים הוא בלע כל ספר בנושא ואז החליט ליישם את העקרונות בעולם החיזור עם נשים. "הייתי הבחור שתמיד אמרו לו, אתה החבר הכי טוב שלי ואני באמת אוהבת אותך. אני פשוט לא נמשכת אליך. זה מחליא אותי לזכור את זה", סיפר . אבל אז קרה המהפך: לאחר שנים ארוכות של חוסר הצלחה עם נשים הוא הצליח לפתות אישה שהגיעה לראיון עבודה במשרד עורכי הדין שעבד בו.
רוס פרסם בהוצאה עצמית ספר בן 70 עמודים בשם "איך להכניס את האישה שאתם חושקים למיטה: המדרך האמיתי לדייטים ולפיתוי לגברים שנמאס להם להיות נחמדים". הספר נמכר באמצעות מודעות שפרסם במגזין "פלייבוי". ההתעניינות של גברים בתורה החדשה הובילה אותו לפתיחה של סדנאות. אלה היו הימים הראשונים של הרשת, טרם עידן האינטרנט, ואחד מתלמידיו, האקר בשם לואי דה פיין, שכנע אותו ב-92' לפתוח קבוצת דיון בשם alt.seduction.fast. זה היה הבית לאלפי גברים חסרי ביטחון שרצו לשנות את חייהם. זו הייתה תחילתה של קהילת הפיתוי.
אמריקה לא אהבה את הרעיון החדש. "הרבה אנשים אמרו שזה זיוף, הונאה", מספר ג'פריס. "כשקיבלתי ביקורת מהפמיניסטיות הטחתי בהן משפטים מתגרים כמו 'שהן צריכות לחזור למטבח'. התקשורת דווקא אהבה אותי. מגזינים כמו 'פלייבוי' כתבו עליי. הופעתי בתוכניות טלוויזיה. ואז עלה הסרט 'מגנוליה' ונהיה בום גדול".
מאקי בסרט הוא באמת רוס ג'פריס?
"פול תומס אנדרסון סיפר בראיון שהוא ביסס את הדמות על רוס ג'פריס. זה התחיל כשהוא שמע שני אנשים בסטודיו מדברים עליי. הדמות שהוא וטום קרוז יצרו מאוד מוקצנת. אבל אלמנטים רבים לקוחים מילה במילה מהסמינר שלי. היה קטע אחד בסרט שנפלתי מצחוק, כל העניין שהוא עומד על הבמה ומשמיע קולות. בדיוק תכננתי לעשות את זה והם הקדימו אותי. מאיפה הם ידעו? לראות את עצמך על המסך באופן מוקצן זה מוזר. אבל מאוד אהבתי את הסרט".
ניל שטראוס, שבעצמו הצטרף לקהילת הפיתוי ואף הפך לגורו ידוע (תחת השם "סטייל"), מציג בספרו גרסה אחרת. בראיון מיוחד שערך עם טום קרוז התעקש השחקן לשבור את המיתוס. "זה לא בסדר, זה לא נכון. זה מה שפול תומס אנדרסון המציא", אמר. "הבחור הוא לא מאקי. כשעשיתי את המונולוג הזה בתור מאקי לא סיפרנו לקהל שום דבר על מה שאנחנו עושים. והגברים התחילו להתלהב בזמן שדיברתי. אז בסוף היום אנדרסון ואני היינו חייבים לעלות לבמה ולהגיד 'אנחנו רק רוצים לומר לכם שהכיוון של הדמות הזאת והדברים שהיא עושה לא טובים'".
דווקא העלילה המרכזית של "מגנוליה" על תסביך האב שיש לאמן הפיתוי, רחוקה מהסיפור האישי של ג?פריס. "אני ביחסים מצוינים עם ההורים שלי", הוא אומר. "הם אוהבים את מה שאני עושה. כשהייתי נער אבא שלי לא הדריך אותי בנושאים האלו. למה אבות לא מלמדים את הילדים שלהם? לגברים אין הזדמנות להיות יחד. אני מאוד מקפיד לא להפוך עבורם דמות אב, רק להיות מורה טוב. אל תעקבו אחריי, תבינו אותי".
אשר ארום, גיסו של ג'פריס, הכיר אותו עוד לפני ימי תנועת הפיתוי. "אבא שלו היה מנהל בית ספר יסודי ואמא עקרת בית", הוא מספר בשיחה מבוורלי הילס. "כמו כל הגאונים הוא חריג באופן עקרוני. הוא תפס נישה של עזרה לאנשים. כשהוא עולה על הבמה הוא נוצץ. החיים שלו יותר משמעותיים עכשיו ולכן יותר מאושרים. אצלנו ביהדות זו מצווה גדולה לעשות שידוך. יש לו ניצוץ יהודי ונשמה ציונית".
היהדות לא ממש מעודדת פיק-אפ.
"אני נשוי 35 שנה, יש לי חמישה ילדים. כדי שהיחסים שלי עם אשתי יהיו טובים, צריך לשחק משחקים. אם לא מטפלים באהבה היא נעלמת. ברגע שיש שעמום אחד מבני הזוג עושה משהו מהצד וזה אסון. אם אתה חכם ומקיים מתח מיני, המשחק יימשך הרבה שנים".
ההצלחה של פורום הפיתוי שאבה עוד תלמידים. "הסנדק של עולם הפיתוי", קראו לג'פריס ואלפי אנשים נרשמו לאתר האינטרנט שלו seduction.com. ג'פריס בנה את התשתית לקהילה, אבל כמה מתלמידיו המצטיינים הבינו את הפוטנציאל הכלכלי והפכו לגורואים בפני עצמם, עם סדנאות באלפי דולרים, פרסום ספרים וגם כמה רעיונות חדשים שפיתחו. ג?פריס, שראה איך מפעל חייו נשמט ממנו, נכנס ללחץ. הוא טען שכולם מעתיקים ממנו, והם עקצו אותו מעל כל במה אפשרית. אחד מאויביו הגדולים היה תלמידו לשעבר דיוויד דיאנג'לו, שיש לו היסטוריה קצת שונה מאמני הפיתוי האחרים. להבדיל מהם, הוא לא היה חנון מעולם.
לפי האגדה היריבות ביניהם התחילה כאשר כשג?פריס הפנט כביכול את חברתו של דיאנג'לו וגרם לה להתחיל איתו. ג'פריס טוען שדווקא דיאנג?לו הוא שהביא את החברה כדי שיפתה אותה. הם הפסיקו לדבר ודיאנג'לו הקים עסק מתחרה בשם "פי שניים דייטים". בשונה מג'פריס, הוא לא התעסק בהיפנוזה אלא בפסיכולוגיה. עקרון הקסם שלו נקרא "הליצן השחצן". ובעברית : רגע אחד לעקוץ, רגע אחר להחמיא. בלבלי אותו? בלבל אותה.
מאסטר אחר שזרח בשמי הפיתוי היה מיסטרי, ליצן במקצועו, שבנה את העקרונות לבניית זכר האלפא. בגרסה שלו: גבר שכובש כל זירה בנוכחותו והופך למסמר הערב, בין היתר באמצעות לבוש מוחצן כמו כובע קוסמים וציפורניים משוחות בלק שחור. "רוס הזכיר לי מוזיקאי בלוז זקן שהשירים שלו נגנבו כל כך הרבה פעמים עד שהוא כבר לא בוטח באיש", כתב שטראוס ב"המשחק". "אבל לכותבי שירים יש לפחות חברות תקליטים וזכויות יוצרים שיגנו עליהם. הפרנויה שלו, למרבה הצער, הייתה הגיונית - במיוחד בכל הנוגע למיסטרי, הפתיין היחיד שהתברך ברעיונות ובמיומנות שיכלו לנשל אותו ממעמדו".
בפגישה שערכתי עם ג'פריס בביקורו בארץ הוא הגיב בסערה כששמות המתחרים עלו. "הרבה מהם התחילו בסמינרים שלי, כמו דיוויד דיאנג'לו. הם רוצים את הכסף, התהילה והערצה. אני באמת
מכניס את עצמי להלך רוח של שירות, ומשדר משהו לתלמידים. לכן משהו קורה בסמינרים. אין בשיעורים שלהם כל העברה. הם רק מדקלמים חומר. אין שם הקרבה. אני מושקע כולי בתלמידים, אעשה הכל עבורם. האנשים האלו הם נכלוליים. הבעת הפנים שלהם שטוחה, לא מביעה כל רגש. הם כמו רובוטים. יש להם בעיה בקליטת רגשות אנושיים. הם לא רגועים, הכל אצלם מחושב. אני חושב שכמה מהם הם הומואים לא מודעים. אני יכול למנות שמות, אבל לא רוצה. גם למיסטרי יש אלמנטיים נשיים בהתנהגות שלו. הוא מעין דנדי כזה".
אחר כך הוא מלטף את הצוואר של כריסטינה קופר, חברתו, מבקש את סליחתה ויורה: "תסתכל על כריסטינה. היא מאוד אינטליגנטית, בעלת סטייל קלאסי - הפיקאפיסטים האחרים לא יצליחו להשיג בחורה מהסוג הזה. הבחורות שהשיטות שלהם עובדות עליהן הן טיפשות וצעירות. אין להם מושג איך להתמודד עם נשים כמו כריסטינה. אתה רואה את מיסטרי משיג אותה?".
אל תטעו בו: ילד טוב הוא לא. ב"משחק" מספר שטראוס איך ג'פריס ביקש ממנו לקחת אותו למסיבות של סלבס בהוליווד. אחת מהן הסתיימה במפח נפש. "המסיבה הייתה אסון", תיאר בספרו. "רוס לא הצליח לשלוט בעצמו ליד אנשים מתוחכמים יותר. רוב הערב הוא חשב שהוא מפלרטט באמצעות העמדת פנים שהוא המאהב שלי וזחל על ארבע מאחרי כרמן אלקטרה, כאילו הוא כלב המרחרח את ישבנה".
אבל גם לשטראוס ולחבריו אין במה להתגאות. מיזם הדגל שלהם, "פרויקט הוליווד", הפך לפלופ גדול. הם שכרו אחוזה בבוורלי הילס - הבית בבו התגורר בעבר פרנק סינטרה - חילקו את החדרים בין אמני הפיתוי הבולטים בעולם, חגגו במשך שבועות וקיימו שם סדנאות. תוך זמן קצר הבית הפך לבית משוגעים. האמנים הפסיקו לדבר זה עם זה, ניהלו מלחמות וירטואליות בפורומים ומיסטרי הליצן נזקק לטיפול פסיכיאטרי. כל זה לא מנע מקורטני לאב, אלמנתו של סולן נירוונה קורט קוביין, להצטרף לחמולה.
"הזהרתי אותם לא לעשות את זה", מספר ג?פריס. "ידעתי שזה יהפוך למקום משוגע. ביקרתי אותם שם כמה פעמים. זה נראה כמו פנימייה של נערי קולג'. ממש ביזארי. ראית את 'משפחת אדמס'? זה היה סוג של משפחת אדמס. 'אדמס מישפוחה'. הם לקחו את הרעיון מהסרט 'מועדון קרב'".
"בעקבות 'פרויקט הוליווד' קמו עוד כמה קומונות כאלו בעולם", מוסיפה בת הזוג קופר. "למשל, הם שכרו בית כזה על איזה אי לא מיושב לא רחוק מקופנהגן. אין שם כלום חוץ משדות תעופה. מקום משעמם ולא שמח. זו הייתה הקהילה הכי לא סקסית בעולם. אבל כולם שם התלהבו מעצמם. זה היה עצוב עבורי. פשוט קראו את 'המשחק' וניסו להעתיק. אבל הספר מלא גם באירוניה וסרקזם, ואת זה הם לא הבינו".
אנחנו יושבים בערב ב"דוקטור שקשוקה" ביפו וג'פריס מזמין ארוחת טעימות. את חלקו הראשון של היום הוא וקופר העבירו בעיר העתיקה בירושלים ומחר הם מתכננים לנסוע לגולן. הוא הבטיח לאחד מאחיו, מאמין אדוק ב"יהודים למען ישו", לצלם את עצמו הולך על המים בכינרת. הוא מודע לבלגן שחוללה קהילת הפיתוי בישראל ודי מסתייג ממנו.
אני מספר לו על טענות ששמעתי לאחרונה מכמה נשים: הן כבר לא יכולות להסתובב בנחת בקניונים בלי שאיזה גברבר ירדוף אחריהן, יעליב אותן בשאלה פוגענית, ייתן חוות דעת על התסרוקת או על זוג הנעליים וישאל מה השעה, כאשר הוא עונד שעון על פרק היד. "הרבה פעמים ילדים בלי ניסיון לא מבינים את העקרונות ולכן הם מחקים מודלים קיימים", הוא אומר. "מורה טוב מלמד עקרונות ולא משפטים שצריך לדקלם. הבנת העקרונות תגרום לכך שהם יבנו את השפה שלהם ויגיבו באותנטיות בהתאם לסיטואציה. הרעיון הוא להיות נוח, לשחק, ליהנות, להיות רגיש, להיות בן אדם. הפרספקטיבה שלהם אחרת, כללים טכניים מגוחכים. אלה עקרונות מכניים שמתאימים למכונות. למכונות אין רגשות. הם לא מרגישים אחד את השני, הם מפספסים את כל העניין. אני מתעניין בתהליך עצמו. אני לא חושב שצריך להשיג כל אישה".
מאשימים את אמני הפיק-אפ בעידוד למין בכפייה. המקרה האחרון בישראל אף מראה כמה רחוק ומסוכן יכולים התלמידים לקחת את העקרונות האלו.
"תמיד בתוכניות הטוק שואו יש מישהו מהקהל שקם ואומר לי: 'אתה מעודד לאנוס נשים'. אני תמיד עונה, תראו לי שורה אחת מהספרים שלי, משפט אחד שאמרתי בקורסים, שמעודד גברים לאנוס נשים. אין דבר כזה. הם לא קראו את הספרים שלי. אם אין לכם הוכחה, תשתקו. ואין להם. יש לי בעיה עם אנשים פנאטיים. הם רק רוצים להרגיז ואני לא אתן להם את התענוג לזה. הייתי בשבוע שעבר בבלגיה. התארחתי בתוכנית טלוויזיה. המנחה אמרה, אתה מלמד גברים איך להשיג סקס. שאלתי אותה, רגע אחד, יש לך בעיות דתיות עם זה? את דומה לנוצרים הפנאטים מהמדינה המשוגעת שלי".
בית ציוני אמריקה, שבת בבוקר. כ-50 בחורים מתכנסים באחד האולמות. על הקירות תמונה של המאסטר האמיתי: קירק דאגלס, לא אחד שהיה צריך להשקיע 500 דולר לפגישה עשר שעות עם אמן פיתוי. ג'פריס מבקש מהמארגנים לבדוק ששום פמיניסטית לא חדרה למתחם. "אין לי סבלנות לזה, אני אזמין משטרה", הוא אומר. גם יוצרת דוקומנטרית שהגיעה ללא תיאום עם מצלמה כדי לתעד את קהילת הפיק-אפ המקומית נזרקת החוצה. מאוחר יותר ג'פריס יתרצה ואף יסכים לומר כמה מילים למצלמה.
רוב התלמידים בכיתה הם בחורים בני 20 פלוס. אבל יש גם אדם מבוגר שרושם בקפדנות את העקרונות, בחורה ניו יורקרית עדינה שבאה עם ידיד, מדריכים בסדנאות הפיתוי המקומיות, אנשי קהילת ה-NLP המקומית וגם שרון רובינשטיין, חביבת תוכניות הבוקר בטלוויזיה שעומדת בראש חברת ייעוץ לדייטינג. מאוחר יותר יספר הידיד כי אחד מתלמידי הפיק-אפ, שהמורה שלו נמצא כאן היום, התנפל על הידידה שלו באגרסיביות. "מבחינתי זה אונס, התנהגות מגעילה, דוחה. העפתי מיד את הבן אדם ממנה. הרבה מתלמידי הפיק-אפ הם חזירים, עושים מה בראש שלהם. פועלים רק מתוך נקמה".
ג'פריס נינוח, חולץ נעליים ונשאר בגרביים. קופר, שבעצמה מעבירה סדנאות לנשים וגברים, עוקבת מהשורה הראשונה. רוב המשתתפים שהכירו את ספריו המוקדמים בטוחים כי המאסטר ילמד אותם את סודות ההיפנוזה והשליטה. מהר מאוד גילו שג'פריס נמצא במקום מעט שונה מהאחוריים של כרמן אלקטרה. את השינוי הוא מייחס למפגש עם מורה רוחני בשם שינזן יאנג ב-2006.
"הוא גרם לשינוי גדול בחיי, בתפיסה שלי", מספר ג'פריס. "משהו היה חסר אצלי והוא השלים את החלק שהיה חסר. קיבלתי את התשובה". לפתע הפוקוס עבר מהפעלת מניפולציות תת הכרתיות על נשים לשלמות ומלאות עצמית. "אני מעוניין בנשים, אבל משקיע במיומנות שלי", הוא אומר לסטודנטים. "אין לי כישרון טבעי, אני למדתי. רוב הזמן שלכם לא צריך להיות מוקדש לתאוריות, אלא לניסיון".
אחר כך הוא שאל מי סובל מחרדה ברמה גבוהה. חייל בחופשה מצביע והוא מעלה אותו על הבמה. מבקש ממנו לא להתכחש או להילחם בחרדה ואפילו להצביע עליה במקומות שהוא מרגיש אותה בגוף. "לא עדיף ללכת לטיפול פסיכולוגי?", אני שואל את המתנדב מאוחר יותר. "למה לעשות ב-60 שעות דבר שאתה יכול לעשות בכמה דקות?", הוא עונה. "לפסיכולוגיה היה את המקום שלה, אבל עכשיו תם העידן שלה".
מפחיד?
"אולי מפחיד לטובה".
לאחר הפסקת הצהריים קיבלו התלמידים את הסחורה: ג'פריס לימד אותם טכניקות להעמיס משמעות מינית במהלך שיחה תמימה עם בחורה בלי שהיא מודעת לכך. דוגריות ישראלית אאוט, סאבטקסט מתוחכם אין. "מה לעשות כשאני לא מתעניין בבחורה, אלא רק רוצה להצליח איתה?", שאל אחד התלמידים לאחר הרצאה ארוכה על הצרכים הרגשיים של המין הנשי. ג'פריס בגרסה המחודשת שלו המום מהשאלה. "מה זאת אומרת אתה לא מתעניין בבחורה. אתה לא פונה לבחורה אם אתה לא סקרן לגביה. איך תצליח לרגש אותה, להפעיל לה את הדמיון, בלי כנות? אתה לא צריך לבוא לסדנאות כאלו, אתה צריך קודם כל להיות סקרן בחיים".
"אבל ישראל מלאה בבחורות ביצ'יות", טוען גבר מהוסס מהקהל. "אל תתפוס אותה כביצ'ית", עונה ג'פריס. "זו מערכת הגנה. תעזור לה לנטרל אותה".
אחר כך הוא שחרר להם את נשק יום הדין: נקודות נגיעה עדינות שאמורות להבעיר את התשוקה (הפרטים שמורים במערכת). "דייטים זה בשביל בחורות ששכבת איתן", הוא מבקש מהכיתה לדקלם אחריו בקול. לאחר עשר שעות הרצאה התלמידים מרגישים מסופקים. אחד מהם ניגש לג'פריס וביקש שיחתום על ספר עם כריכה כחולה בעברית. זה "המשחק" של שטראוס. "אל תהיה שמוק או בן זונה", ניסה ג'פריס לצנן בעברית את ההתלהבות. "פיתוי זה לא להכניס כל בחורה למיטה, רק את מי שמוצאת חן בעינייך. כמה שתהיה יותר סלקטיבי, ההצלחות שלך יהיו יותר סלקטיביות".
ג'פריס עמד להמריא בחזרה לאמריקה ונותרה רק סוגיה אחת שדרשה הבהרה. לקחתי נשימה עמוקה ושאלתי אותו מה לעזאזל עבר לו בראש באותה מסיבת אימה בהוליווד עם כרמן אלקטרה, שניל שטראוס הפליא לתאר בספרו. "אתה מכיר את הביטוי ללקק את התחת", הוא אומר, "כל מי שהיה במסיבה ההיא ליקק לכרמן אלקטרה את התחת. אז החלטתי להראות להם ויזואלית מה באמת הם עושים סימבולית. אז רחרחתי לה את התחת שלה כמו כלב. זה כל הסיפור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם