אנה פרנק: המחזמר
הנושא רגיש ומעורר מחלוקת, אך הביקורות מהללות. בימים אלה מוצג בפריז מחזמר המבוסס על היומן של הנערה היהודיה

לא מחזמר עליז. "אנה פרנק" ערן אלדר
קהל רב גדש באמצע השבוע שעבר את מתחם פייר קרדן, הסמוך לארמון האליזה והשדרה הפריזאית המפורסמת, לצפות במחזמר, שגם כאן בפריז מעורר מחלוקת בדיוק כמו בן דודו ה ספרדי. העיתונות המקומית, שכבר נכחה בהצגות המוקדמות של המחזמר, יצאה מגדרה. ה"פרי מאץ'" כתב שזוהי "הצלחה אדירה", ה "פריסקופ" תיאר את המחזה כ"מופע ווקאלי נפלא" וב"לה פיגרו" נכתב כי מדובר ב"מחזה מרגש ביותר". אבל היו גם מי שטענו שההתעסקות בנושא כה רגיש וטעון באופן בידורי שכזה אינה ראויה.
"הגעתי לראות את המחזמר מתוך סקרנות", מספרת קלודין מיק, יהודייה פריזאית, רגע לפני שהמסך עולה. "אני חושבת שזה כמעט בלתי אפשרי לעשות מחזמר על נושא כזה, אבל אני פה כי זה מעניין אותי. כל נושא השואה הוא עדיין רגיש וטעון מאוד. זה קצת מוזר לעשות מחזמר שהנושא שלו הוא רצח העם היהודי בתקופה האיומה הזאת".
המסך עולה. על הבמה שורת כיסאות, שעליהם יושבים השחקנים לבושים בבגדי התקופה. במרכז אנה, לצדה אחותה מרגוט. בשני צדי במה ניצבים שני המספרים. אחד מהם מגולל את העלילה בסגנון ראפ. הסצנות מתחלפות במהירות: אנה מקבלת את היומן כמתנת יום הולדת ומתחילה לכתוב בו, אנה מתאהבת בפיטר, יחסיה עם משפחתה, אהבתה לקולנוע ההוליוודי וכמובן הסצינה שבה מתגלה המסתור על ידי הנאצים והמשפחה נשלחת למחנה הריכוז ברגן בלזן, שם מוצאת אנה את מותה.
"אהבתי את המחזמר, זה מאוד נוגע ללב", אומרת קליליה אבסה, יהודייה תושבת פריז, רגע אחרי שהמסך יורד. "אני חושבת שזה גם מאוד קרוב למה שאנה כתבה ביומן. זה מאוד מכבד את היומן ואת זיכרון השואה. משתמשים במוזיקה כדי להמחיש את הכאב של היהודים, וזה בסדר. המוזיקה עוזרת במקרה הזה להעביר את התחושה".
את אנה פרנק מגלמת במחזמר השחקנית קלואי הורי, בת 26, ילידת נורמנדי. "מה שחשוב הוא שהמחזה מתאר את החיים של אנה פרנק, והמוזיקה היא אלמנט חשוב כאן", היא אומרת. "אם זה הגיוני לעשות מחזמר מנושא שקשור לשואה? אני חושבת שכן. זה לא מחזמר עליז כמו 'גריז'. זה לא מחזמר מצחיק. מה שחשוב פה זה להמחיש שהיו לה חיים מלאים בעליית הגג".
הכתבה המלאה ביום שישי במוסף "רייטינג"








נא להמתין לטעינת התגובות