כלת השמחה: ראיון עם אירית רחמים
אירית רחמים טוענת: הפרסום של "הישרדות" דווקא לא טוב לעסק שלה הראיון המלא: ביום שישי ב"את"
ביום טוב אני ישנה ארבע שעות בלילה. אירית רחמים צילום: גיא קרן
אחרי עשר שנים של הפקת ועיצוב אירועים, רחמים-בסיס, 37 ("עברתי בחיים כמו אשה בת 70"), נחשבת לאחד השמות המובילים בתחום. בתוכנית "הישרדות איי קאמרינס" שבה היא משתתפת, הכריזה על עצמה כ"אדריכלית אירועים", לא פחות, וארגנה נשף מדומה עבור השבט שלה, אך מי שההתנהלות הססגונית הזו משעשעת אותם, מוזמנים להבין שמאחורי הביקיני הצהוב יש עסק רציני לגמרי.
"אני לא יודעת אם אני אימפריה, אבל אני המקום הכי נכון היום להרגיע ולשמח אנשים", היא אומרת.
הרצון לשמח אנשים התחיל עוד בילדותה ורחמים-בסיס לא שוכחת לתת על כך את הקרדיט לברטין ואורי רחמים ז"ל, הזוג שאימץ אותה מברזיל. "העסק התחיל בדחף שלי לריקוד", היא מספרת. "זה היה בגיל צעיר וההורים שלי עזרו לי להתכוונן לתוך זה. לא הייתי בת של מלך, באתי ממשפחה ממוצעת, אבל עם המון חום, אהבה וחינוך. שנים למדתי מחול קלאסי ומודרני ופלמנקו. בהתחלה רקדתי באירועים למשפחה, אחר כך רקדתי במוסדות ציבוריים בחגים. ראיתי את עצמי מופיעה על במה, ואז הבנתי שאני רוצה להקים להקה. הייתה לי להקת ריקוד שהסתובבה באירופה בקהילות היהודיות, ראיתי את האירועים שלהם והבנתי שאני רוצה להפיק אירועים".
"אני לא נחה, ביום טוב אני ישנה ארבע שעות בלילה. אני קמה בארבע לפנות בבוקר, רושמת מיילים למשרד. החיים שלי לא קלים, ואני גם לא יכולה לקחת צעד אחורה, כי הקמתי מפעל שאני חייבת להיות בו בקונטרול מלא".
מה קרה לעסק כשהיית באי?
"הקהל שרצה ספציפית את אירית לא היה באותה תקופה. הייתה דעיכה קטנה, אבל כשחזרתי ישר הרמתי את העסק מעלה מעלה".
עשית את "הישרדות" בשביל לפרסם את העסק?
"לא חושבת שפרסום טוב לעסק שלי. הקהל שלי מאוד אוהב סולידיות. למשל, כלות מכפר שמריהו לא יאהבו את זה שאני מפורסמת".
הראיון המלא בגיליון "את" החדש שמצורף חינם לחבילת סוף השבוע של מעריב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם