עכשיו תורי: על "תור"
אפשר לוותר על המשקפיים המעיקים וליהנות מעוד סרט קומיקס כיפי. קפצו ל"תור"
''תור'' (''Thor'') , ארה ''ב 2011, 114 דקות
תור הוא גיבור יוצא דופן בסדרת העיבודים הזו, מאחר שהוא גיבור על שאינו בן אנוש ששונה בעקבות מגע עם טכנולוגיה, אלא מגיע מכוכב אחר, שבו הוא פועל לסירוגין עם עלילותיו על כדור הארץ. הסרט החדש דוחס (ומשנה) את ההיסטוריה של הדמות לטובת הצופה הבלתי מלומד, וזו לא עבודה קלה.
תור (כריס המסוורת, "סטאר טרק", בליהוק משובח) הוא בנו של אודין (אנתוני הופקינס), שליט אסגארד, ואחיו של לוקי (טום הידלסטון). בשל צעד מלחמתי פזיז של תור נגד ענקי הקרח, האויבים המיתולוגיים של בני עמו, אודין מגרש אותו לכדור הארץ, שם הוא פוגש חבורת מדענים (נטלי פורטמן, סטלן סקארסגארד וקאט דנינגס), שבמקרה חוקרים תופעות שמימיות שקשורות לעולם שממנו הוא הגיע. הסרט מתזז בין האירועים על כדור הארץ ובין מאבק השלטון וחרחורי המלחמה שעל אסגארד.
למרבה החרדה "תור" נראה בתחילה כמו "התנגשות הטיטאנים" הנורא - עיבוד מגוחך לסיפור מיתולוגי, שהרי מקור הסיפור של תור מבוסס על מיתולוגיות נורדיות. התלת ממד של "תור" מיותר כמו זה של "הטיטאנים" (במהלך רוב הסרט אפשר לוותר על המשקפיים המעיקים), אבל מכל שאר הבחינות, הוא משתפר במהרה. הוא נראה טוב, מהנה ונמנע מלהעמיס.
משתפר במהרה. ''תור''
יח''צ
את "תור" ביים, בהחלטה קצת משונה, קנת בראנה, שתהילתו המוצדקת אך כבר די ותיקה הגיעה בעיקר מרצף עיבודים מעולים למחזות שייקספיריים. אחרי תקופת פרסום אדיר נדמה שזוהרו של בראנה, שגם כיכב באותם סרטים שביים וכתב, עומעם מקצועית; בשנים האחרונות הוא מגלם דווקא בלש משטרה אפרורי בעיבודים הבריטיים לסדרת ספרי המתח השבדית "וולנדר".
בסרטו החדש - ועדיין קצת מוזר לקרוא ל"תור" סרט של בראנה - הוא מוכיח שהוא בכל זאת לא שכח את המלאכה. כמו שהוא עושה בתפקידי המשחק האחרונים שלו, בראנה מעניק הרבה אנושיות וחן לדמויות שבפיקודו, ומאוורר מהן את הפאתוס שהיה עלול להפוך אותן למגוחכות. גם לוקי, דמות הרע של הסרט, מוצלחת, מנומקת ואפילו מעוררת אמפתיה (הידסלטון, אגב, הופיע לצד בראנה ב"וולנדר").
חוזק הדמויות מחפה על דיאלוגים קלישאתיים לעתים ועל כך שלמרבית שחקני
המשנה, המלוהקים היטב, אין הרבה מה לעשות. באירועים בכדור הארץ הסרט מפגין מידה בריאה והכרחית של חוש הומור, וגם מתייחס בצורה חכמה להבדל המהותי בין סוגי הגיבורים של מארוול - טכנולוגיה אנושית (כולם חוץ מתור) מול "קסם" פנטסטי (תור, כמובן).
דווקא הצד הרומנטי כושל. כמות הסצנות המשותפות לפורטמן והמסוורת דלה מכדי שייווצר ביניהם קשר עמוק. היא בעיקר מתלהבת מכמה שהוא חתיך, וקשה להאמין שהוא התאהב בה מספיק כדי שיהפוך את היקום בשבילה. אולי זה היה החשש להרחיק קהל שיירתע מסרט ארוך במיוחד, אבל היה כדאי לעבות את הסיפור ולא להתקמצן על דקות מסך. בסך הכל "תור" הוא עוד חולייה קצת מבולגנת אך כיפית בשרשרת העולם הקולנועי הנוכחי של מארוול (כולל הופעות אורח של דמויות אחרות וטיזר בונוס אחרי כתוביות הסיום), והוא מעלה עוד יותר את הציפיות להמשך הסדרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם