מחובר: על החדש של אייל גולן
החדש של אייל גולן אמנם לא מפוצץ בלהיטים, אבל הוא אחד האלבומים היותר אישיים, כנים ומרגשים שלו
אייל גולן, ''חלק מחיי'' (פליי רקורדס)
אכפת מהטקסטים. אייל גולן צילום: יוסי צבקר
בואו להיות חברים של "רייטינג" בפייסבוק
אפילו בשירים קצביים ושמחים יותר כמו "תחזרי כבר הביתה" או "מתפוצץ בגללך" קשה להתעלם מהטון הטרגי משהו של הטקסטים. מבחינת ההפקה גולן יורה, כרגיל, לכל הכיוונים וממשיך להיעזר במפיקים שעבדו איתו בשני האלבומים האחרונים ועזרו לו להפוך למלך הבלתי מעורער של הז'אנר.
לצד דוד קומה ויעקב למאי בולט תמיר צור, שעיבד לגולן את שיריו המצליחים "הוזה אותך מולי" ו"זה אני". קשיי ההתחייבות של גולן מורגשים גם כאן, למרות שברור שמערכת יחסים יצירתית מונוגמית עם צור הייתה יכולה לקחת את האלבום הזה לשלב הבא. שיתופי הפעולה בין גולן לצור מפתחים את גולן כמבצע וחושפים אותו לז'אנרים חדשים: סוג של פולק צועני ב"רק בגלל זה", רגאיי ב"רציתי להגיד לך" ואר אנ' בי בנוסח ליונל ריצ'י בשיר שהקדיש לבתו, "אלין".
גם הבחירה הלא צפויה לחדש את שירו המצוין של מוני ארנון "תמונה שבורה" אינה מסחרית והיא עשויה בטוב טעם. האלבום החדש של גולן אולי לא ייזכר כאחד הגדולים שלו מבחינת מכירות או להיטים, אבל דווקא בשל כך הוא אחד המעניינים שלו. זה אלבום אישי ולא מתפשר שמשלב בין קלאסיקות אייל גולניות כמו "נולדת בשבילי", "רוצה רק אלייך" ו"הכי טובה בעולם" ובין בחינת גבולות והתנסות בסגנונות בטוחים פחות.
במילים אחרות, גולן עושה בעיקר מה שבא לו. על אף כמה טקסטים רדודים, הבחירה הקפדנית שלו בכותבים ומוטיב הבדידות שמחבר בין השירים מראים שלגולן מאוד אכפת מהטקסטים וגם מהאנשים שהוא בוחר לעבוד איתם. זה כנראה מה שגורם לו לזהור מעט יותר מכל השאר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם