ראשי » רייטינג » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

המוות נאה להם: על ההופעה של "מגהדת'"

למרות שלא היתה התאמה לקהל הישראלי, ההופעה של להקת המטאל "מגהדת'" בישראל הייתה מרשימה במיוחד. נראה שהסולן, דייב מאסטיין, דאג לתת את כל כולו

מאז ומעולם נחלק עולם המטאל לשתי קבוצות עיקריות, חלוקה שמאחוריה מלחמות עקובות מדם ודיסטורשין: המלחמה בין אוהדי מטאליקה לאוהדי מגאדת'.

באופן אישי, אני מודה, נטיתי תמיד לצידה של מטאליקה, אבל למרות הכול לא חמקה מעיני גאוניותו של הג'ינג'י בעל האגו האסטרונומי, הלוא הוא דייב מאסטיין, סולנה של מגאדת'.

קשה להמעיט בגדולתו המוזיקלית כמלחין אדיר. עם כל הכבוד שאני רוכש ליצירות העבר של מטאליקה, "Rust In Peace" היא יצירה מלודית וטכנית נפלאה  שקשה להתעלות עליה. כך מצאתי את עצמי השבוע בביתן 1 שבמרכז הירידים בתל אביב, מנסה להידחק בין מה שנראה כמו סצנת המטאל הישראלית כולה. על אף העיכובים הגדולים בכניסה ובקופות, הצלחתי להיכנס, בסופו של דבר, אל ההיכל בו התקיימה ההופעה ולהשתחל דרך ההמון הסואן למקום קרוב מאוד לבמה.

בשעה תשע כמתוכנן עלתה להקת "בצפר" הישראלית, שנועדה לחמם את הקהל לקראת ההופעה המרכזית, אך ירדה לאחר מספר שירים בודדים לנוכח חוסר הסבלנות המובהק של הקהל, שסירב לשתף פעולה.
מגאדת' עלו זמן לא רב לאחר מכן, ופתחו בשיר "Trust", שיר בלדי במקצת, שהתגלה כשיר מעולה לפתיחת ההופעה, בכדי לחמם ולהכניס את הקהל לאווירה.

מיד אחריו עברו חברי הלהקה לנגן את "In My Darkest Hour", גם הוא שיר בלדי יחסית, ואף על פי שמיקומו היה מעט תמוהה, הוא המשיך לעשות את העבודה.

אבל למרות הביצועים הטובים של שני השירים הראשונים אפשר לומר שההופעה החלה באמת רק לאחר השיר השלישי, "Hanger 18", שגרר אחריו שאגה רמה מצד הקהל וסימן את האות לפתיחתם של מעגלי פוגו רבים ברחבי ההיכל.

מכאן המשיכה

הלהקה עם שיריה המוכרים יותר. רגעי שיא שראויים לציון היו הביצועים ל"Sweating Bullets", שאותו שאג הקהל כולו כקול אחד ביחד עם דייב (כמו גם הביצועים ל"Tornado Of Souls" ו"Poison Was The Cure", שניהם מהאלבום "Rust In Peace" האגדי); "A Tout Le Monde" על תקן הבלדה המרגשת, וכמובן "Symphony Of Destruction", שהוא ככל הנראה השיר המוכר ביותר של הלהקה.

על אף רשימת השירים המכובדת והמרשימה נראה שלא הושקעה מחשבה מיוחדת מצד הלהקה בבחירתם להופעה הספציפית הזו, שכן בדיקה פשוטה באינטרנט לפני ההופעה מראה בדיוק את השירים שהלהקה מנגנת לאורך כל הטור הנוכחי בכל הופעותיה, כמעט ללא שינוי ניכר.

ניתן היה לצפות מהלהקה למשהו שונה במקצת, במיוחד לאור יחסם האוהד ויוצא הדופן לישראל, מה גם שהפקת המופע דאגה להצהיר בפרסומים מוקדמים שמדובר בהופעה כחלק מטור לכבוד 20 שנה לאלבום "Rust In Peace", דבר שהתברר בדיעבד כלא נכון, ועורר לא מעט תגובות תמוהות מצד הקהל. בנוסף נראה היה שמרבית אלבומיה הראשונים של הלהקה נשכחו לחלוטין ואת מקומם תפסו שירים תמוהים במקצת כגון "Angry Again" ו"How The Story Ends" המיותר, מאלבומה האחרון של הלהקה.

את ההופעה בחר דייב לסיים בנימה אישית יותר בנאום בו הוא שיבח את ישראל רגע לפני שהתחיל לנגן את "Holy Wars", שיר שנכתב על המצב במזרח התיכון ובישראל בפרט.

בסופו של דבר ההופעה הייתה מרשימה במיוחד. הסאונד היה מעולה ונראה שדייב, על אף העייפות שבאה עם הגיל, דאג לתת את כל כולו בהופעה ואף חתם אותה בהבטחה מחודשת לחזור בהקדם האפשרי. אם נחזור לרגע אל המלחמה שהוזכרה בהתחלה, אין ספק שנכון לעכשיו מגאדת' ניצחו במערכה נגד מטאליקה. עד הפעם הבאה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...