משק כנפיים: על "בושם פרפרים"
הספר "בושם פרפרים" מאת אורנה טאוב וזיו הרשמן מצליח לרגש ולהפעיל את החושים
אהבה ליפו. "בושם פרפרים" עטיפת הספר
אורנה טאוב וזיו הרשמן, המחברים של "בושם פרפרים" וזוג לחיים, מצליחים להעביר את התחושות של יפו, אז והיום, על שלל צבעיה, ריחותיה ונופיה הקסומים.
זהו סיפור על שלוש נשים: עיישה, שהוריה חיתנו אותה עם מוחמד אגא א-שאמי, המושל של יפו בתקופת שלטון האימפריה העותומנית, ילדה-אשה עם חוכמת חיים מרגשת הרואה את העולם דרך חרכי החיז'אב; נינה, הרקדנית בעל כורחה, בת להורים אמריקאים שחיה ביפו בין הצללים וסוחבת על כתפיה פגיעה נפשית ופיזית קשה; ורויטל, הצברית הטיפוסית, בחורה צעירה המחפשת לשכור חדר ומוצאת עצמה מחברת בין יהודים, מוסלמים ונוצרים בעיר.
הסיפור עצמו חבוט משהו אבל הפיצוי מגיע בתיאורים הריאליסטיים מחד והמשכרים מאידך של פריחת עצי "תפוחי הזהב" ו"הריח המשכר של המים, ריחה המלוח של יפו". לכל אורך הספר ניכרת אהבתם של המחברים ליפו של אז ושל היום, אם כי השימוש הרב במילים ובביטויים בערבית מכניס קושי לקורא שאינו מיומן בנבכי השפה-ועמודי המילון בסופו של הספר לא ממש עוזרים.
האמת? לא צריך את הערבית כדי לחוש את מסתרי יפו. הקריאה בספר זורמת בקלות ומהנה ככל שמתקדמים, עמוד אחרי עמוד, דף אחרי דף, ומגלים את הסודות האפלים של הדמויות השונות שבאופן די צפוי סיפוריהן משתלבים אלה באלה לכדי מארג אחד מהנה מאוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם