הקו האדום: על מהדורות ליל שבת בערוצים השונים
מה האג'נדה של מהדורות ליל שבת השונות? כל מהדורה מתיימרת לסכם את השבוע בצורה הטובה ביותר, אבל מאחורי כל אחת מסתתרת גם אג'נדה פרטית
העולם הערבי מעניין? יאיר לפיד צילום מסך
הנתונים הללו לא הועתקו מדוח גולדסטון. הם נלקחו מאתר "מדרון חלקלק", המרכז פירסומים שהופיעו ברובם בתקשורת הישראלית. האתר לא נותן פרשנות, אלא מסתפק בריכוז העובדות, המצביעים איך הדמוקרטיה הישראלית מתכרסמת מיום ליום.
בשבועיים האחרונים החלטתי לעקוב אחר מהדורת החדשות המרכזיות של ליל שבת, ולראות איזה טיפול מקבלים הסיפורים האלו. לא נטפלתי סתם לאיילה חסון, יאיר לפיד וגיא זוהר. המהדורות שלהם זועקות בכל פרומו כי הן אלו שיודעות לסכם את השבוע יותר טוב מכולם. קובעות את סדר היום, מגייסות את הפרשנים הכי טובים. אנחנו גם יודעים שחברות החדשות משקיעות בתוכניות האלו הכי הרבה כסף.
התחלתי ב"אולפן שישי": לפיד על תקן קריין הרצף לא הזכיר או רמז על שום אירוע. אחר כך הוא הציג את כתבות האולפן המורחבות: מבט מבפנים על רשת הטלוויזיה הקטארית אלג'זירה (חדשות), המירוץ אחר השתלת הכליה (סיפור אנושי מרגש) והבחור היהודי שגילה את ג'סטין ביבר (בידור).
באופן (לא) מפתיע, פרשננו לענייני ערבים אהוד יערי לא חתום על הכתבה החשיפה של אלג'זירה, אלא הנריקה צימרמן. הוא קיבל הזמנה, בילה יומיים באולפנים של הערוץ האנגלי והערבי, שאל את השאלות הכי מטרידות. זו הייתה כתבה מרתקת, מהזן שצימרמן, כתב ערוץ הטלוויזיה הספרדית "אנטנה" משחרר מידי כמה שבועות לערוצים הישראלים (ע"ע ראיון עם ערין אחמד, כמעט שאהידית בצבא האיסלם, שברגע האחרון התחרטה ולא לחצה על מתג חגורת הנפץ).
לכאורה ההחלטה של "אולפן שישי" למקם את הכתבה במרכז המהדורה אומרת שהעולם הערבי מעניין אותם. אבל איך אני יכול להאמין באמת שהעולם הזה מעניין אותם, אם הם מתעלמים בשיטתיות מסיפורים מהסוג שמופיע ב"מדרון חלקלק". כלומר לא השכן הערבי הוא העניין, אלא הסקופ העיתונאי: חדירה ראשונה לאלג'זירה.
הפער הזה בין חזות סקרנית לבין אדישות בפועל מקומם מאוד. זו ציניות שקטה שמפחידה אותי. מכשירה בעקיפין את הפעולות הנעשות כאן מדי יום. "אולפן שישי" הוא לא "כוכב נולד". בהחלטה שלהם מה לשדר ומה לא לשדר טמונה אג'נדה. וזו אג'נדה מסוכנת. לדמוקרטיה, לחיים שלנו.
חשבתי שאצל השכן הקול-אלגנט בערוץ 10 אקבל מענה. זוהר אף פעם לא התיימר לייצג את הקונצנזוס, והציניות האינטלגנטית שלו היא טיל מונחה מטרה. הוא שוחה במדיה, מודע לכל פיפס טלוויזיוני ומשדר כי המהדורה שלו אמורה לייצר אלטרנטיבה ולא לחקות את לפיד. אבל גם כאן קריינית החדשות לא הזכירה אף אירוע שיכול לגרום לפולקע מארוחת השבת להיתקע בגרון, וגם כתבות המגזין דלגו בקלילות חיננית על הזמן השחור.
אייטם מרפרף על ועידת ליברמן לשלום עולמי (חדשות), הדוגמנית הפקיסטנית מ"הבוס הגדול" ההודי שפתחה חזית נגד כוהני הדת המוסלמים (עולם), ובנו הזמר של המחסל (בידור). אם גם מהדורת החדשות עם רוח הנעורים של תשדירי הבחירות של מרצ צובעת את המציאות הישראלית בנצנצים, העסק כנראה גמור. במובן הזה היא פושעת לא פחות מ"אולפן שישי". כל מהדורה וצבעי ההסוואה שלה.
יותר מארבע שעות שידור בשלוש המהדורות ומילה אחת אין על הפרות זכויות אדם. טלוויזיה במיטבה. "הגיע הזמן לסדר יום אזרחי", סיכם (בציניות, כמובן בציניות) זוהר את כל הסיפור. בשביל סדר יום אזרחי - פנאי, תרבות ובידור - אני לא צריך את מהדורות השבת. יש תוכניות (במיוחד ביס ובהוט) שזוללות את אולפני השבת לארוחת הבוקר. למה לבזבז את שעות השבת היקרות בפארק האשליות?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם