תחת מטריה אחת: על "פוטיש - אשה צעצוע"
הסאטירה "פוטיש - אשה צעצוע" מעדיף רק לדגדג את האריזה החברתית שבה עטופה העלילה
''פוטיש - אשה צעצוע'', צרפת 2010
קוריוז קולנועי. "פוטיש - אשה צעצוע" מתוך הסרט
"פוטיש - אשה צעצוע" הוא סוג של סאטירה על הפער בין המינים ועל מהותה של המהפכה הפמיניסטית. הבמאי פרנסואה אוזון ("בריכת שחיה", "8 נשים"), שזה לו סרטו העלילתי ה-12, לא ממש מחויב לאמירות חברתיות גורפות, ולכן המוצר הנוכחי שלו אינו חורג בשום מקרה מעבר לגבולות הצרים של קוריוז קולנועי, המתכתב בעיקר עם סרטיו של המנוח ז'אק דמי ("לולה", "העלמות מרושפור"), שהיה זה שהפקיד בראשית שנות ה-60 בידי דנב את התפקיד הראשי ב"מטריות שרבורג".
סצינת הפתיחה של "פוטיש" מוצאת דנב המבוגרת בעת ריצת בוקר, הדומה יותר לדילוג עליז בתוך "הנסיכה בעור החמור", סרט מוסיקלי שדנב וז'אק דמי עשו ב-1970. דנב, על פי הסצינה הזו, אינה אלא צעצוע נשי שמוחזק בידי בעל עצבני, שעיקר תשומת ליבו נתונה לאופנים השונים שבהם יצליח לדכא את הפועלים בבית החרושת שהקים החותן שלו. כאמור לעיל, אירוע לבבי בו לוקה הבוס בדיוק כשהוא נלקח כבן ערובה על ידי פועליו הזועמים, מביא את אשתו המרחפת אל אולמות הייצור של המטריות הצבעוניות ואל מאבקי הכוח עם ועד העובדים המקומי ועם מנהיג המפלגה הקומוניסטית באזור, הלא הוא ז'ראר דפרדייה הכריזמטי ועתיר המידות.
התבגרות הפתע של האשה הקטנה הקופצת החוצה מתוך תיבת הצעצועים המשפחתית, מפליאה את כל סובביה - החל מבתה הריאקציונרית, דרך בנה, שהוא הומו צעיר בהתהוות, ועד בעלה הדוחה. ברגע שהכוח המעשי מתגלגל לידי האשה הלא נחשבת, היא מתייצבת לימין הרעיונות הפמיניסטיים של פעם, ומסרבת להסיר מעליה את מכנסי הבוס. אין פלא שאוזון מיקם את העלילה בשנת 77', בעיצומו של העידן שבו הפמיניזם נחשב עדיין למהפכה חברתית.
כמו דמי, שעל המסורת הפילמאית שלו נשען סרט זה, גם "פוטיש" מעדיף רק לדגדג את האריזה החברתית שבה עטופה העלילה. שהרי מעבר לתכנים הלוחמניים הטמונים מתחת לאריזה הזו, אוזון מייחס חשיבות רבה יותר לגווני האריזה. הצלם יוניק לה סו, המרבה לעבוד עם אוזון, מורח את "פוטיש" בצבעי פסטל המכתיבים לסצינות השונות טון מלאכותי, שמזכיר אווירה של מיוזיקל הרבה יותר מאשר סרט מאבק לזכויות האשה.
,
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם