שלום לבמאי: פרידה מסידני לומט
44 סרטי קולנוע, רובם מטלטלים ונוקבים, ביים סידני לומט היהודי-אמריקאי, שנפטר אתמול בגיל 87. פרידה מהבמאי המוערך שהעדיף תמיד להבליט את הבעיות של החברה האמריקאית על פני הצד הבידורי של תעשיית החלומות ההוליוודית
הניסיון המקצועי הנרחב בבימוי מחזות לטלוויזיה סייע לו מאוחר יותר כשהחל לפזול לכיוון ה עשייה הקולנועית, והוא היה מראשוני אנשי הטלוויזיה שהגיעו להוליוודובהשראתה הביא לטלטול השפה הפילמאית.
צילום: רויטרס, עריכת וידאו: גלעד לוסטיג
סרטו הראשון, "12 המושבעים", בכיכובו של הנרי פונדה, סימן את הכיוון העיקרי של הקריירה הקולנועית שלו, שנשענה רבות על עיבוד לבד של מחזות וספרים. בין היתר העביר לומט לקולנוע את "בת שחף" (מאת צ'כוב), "מסע ארוך אל תוך הלילה" (יוג'ין אוניל), "מראה מעל הגשר" (ארתור מילר), "המין הנמלט" (טנסי ויליאמס) ו"אקווס" (פיטר שפר).
לצד הפקות יוקרה אלה, שהתהדרו בכוכבים דוגמת מרלון ברנדו, קתרין הפבורן, אנה מאניאני, סימון סניורה וריצ'רד ברטון, הפליא לומט בתיאור האווירה הדחוסה ברחובות ניו יורק. היו אלה הסרטים "סרפיקו" ו"אחר צהריים של פורענות" (שניהם בכיכובו של אל פצ'ינו) וכן "נסיך העיר" (טריט ויליאמס), שהשכילו להביא לבד ביטוי אותנטי של הכרך שופע הפשיעה. העיר ניו יורק שימשה גם כר פעולה לכמה מהסרטים היהודיים של לומט, דוגמת "המשכונאי", "דניאל" ו"שלום ולא להתראות", שבהם התעמק בפער שבין האמונה הדתית הישנה, שכמו עלתה בלהבות במחנות ההשמדה, לבין קשיי הקיום החילוני בחברה התחרותית באמריקה. במיוחד בלט "המשכונאי" משנת 64' עם רוד שטייגר, שהיווה למעשה את הנגיעה ההוליוודית הראשונה בשואה.
בסך הכל ביים לומט 44 סרטי קולנוע עלילתיים, שבהם העדיף תמיד את הבלטת הבעיות החברתיות על פני ליטוש הצד הבידורי של תעשיית הסרטים. לשיאו הגיע בשתי הדרמות המרשימות "רשת שידור" (עם ויליאן הולדן ופיי דאנאווי) ו"פסק דין" (פול ניומן), שבהן היטיב לחקור את שורשי הרוע של השיטה הקפיטליסטית. הוא חזר על הישג זה לפני שנים ספורות כשביים את סרטו האחרון, "לפני שהשטן ידע" עם פיליפ סיימור הופמן.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם