חוקי הג'ונגל: על "קשה על הבוקר"
"קשה על הבוקר" היה יכול להיות סאטירה סבירה על מירוץ העכברים של מדד הרייטינג, אבל כושל במשימה בגלל התסריט
''קשה על הבוקר'', ארה''ב, 2010
במרכז מעגל השוטים ניצבת מפיקה צעירה וחלולה שכל הווייתה בשאפתנותה. אילופו של הסורר הזקן ורמיסת כבודו המקצועי אינם בבחינת מטרה נעלה אצלה, כי אם שלב הכרחי בדרכה להצמיח לעצמה נקודות רייטינג, שיבטיחו לה הישרדות בג' ונגל העיתונאי. רייצ' ל מקאדמס המגלמת את הטיפוס המאוס הזה, מעין צאצאית רחוקה של הדמות שהולי האנטר גילמה ב"משדרים חדשות" (1987), חסרה את הנגיעה האירונית שיכולה הייתה להפוך דמות זו למשל אמין על עליבותם של האוחזים כיום בהגה העיתונות.
מעגל שוטים. ''קשה על הבוקר''
יח''צ
"קשה על הבוקר", שיכול היה להיות סאטירה סבירה על מירוץ העכברים הקרוי גם "מדד הרייטינג", נכשל באתגר הלא ממש מסובך הזה, בעיקר בשל העדר סגנון או נחישות בתסריט שאותו כתבה אלין ברוש מק'קנה, מי שעיבדה לקולנוע את הספר "השטן לבשה פראדה". קו האבחנה הדק שבין סאטירה שנונה לבין פארודיה מגושמת נרמס בתסריט, ובצורה נטולת הסגנון שבה מריק אותו לבד הבמאי רוג'ר מיצ'ל. התוצאה, למרות היומרות המרובות, היא סרט נודניקי ונטול עוקץ.
מיצ'ל הבריטי, שבעברו המקצועי שיתוף פעולה פורה עם הסופר/תסריטאי חאניף קוריישי ("בודהא מהפרברים", "אמא"), משווה לסרט אופי של פרק מרושל בסיטקום אמריקאי.
משחק רעשני ומוגזם של דיאן קיטון, האמורה לשמש כאיזון נשי לחמיצותו של הריסון פורד, משלים את הכישלון של הבמאי.
לצד היומרה המחוצפת לסאטירה, נוטה "קשה על הבוקר" להישען על מוסכמות ז' אנר הקומדיה הרומנטית. זו הסיבה שמקאדמס מסתבכת פה ברומן עם פרטנר בגילומו של פטריק וילסון. למרות מספר סצינות מיטה בין השניים, מתקשה מיצ' ל ליצור מתח מיני ביניהם, שלא לדבר על שנינה הנגזרת מאופיים המנוגד של השניים. על רקע החולשה הכללית, מתבלטת הופעתו המצוחצחת והמחושבת של ג'ף גולדבלום, שמיטיב לעצב דמות של מנכ"ל ציני של רשת שידור, שהצלחה או כישלון זהים בעיניהם. שניהם בבחינת זבל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם