הזירה הלשונית: מיהו חובש כיפה
מה מקור הביטוי "חובש כיפה", ובכלל מהיכן קיבלה הכיפה את שמה? וגם, מילון האצנים לכבוד המרתונים בירושלים ובתל אביב, דודי בוסי מחדש את השפה ועל ההבדל בין שלל וביזה
הדתיים זכו לאורך שנות המדינה ולפניה בכינויים שונים. למותר לציין שהם נוצרו בסביבה החילונית ומבטאים אלמנט גזעני ובוודאי לא תקין פוליטית. הכינוי המיושן, שיצא כמעט לגמרי מן השיח הוא "אדוק", או ברבים "אדוקים", וגם בחרוז הלעגני "אדוק פיסטוק". את האדוק החליפה, עד ימינו אלה, המילה 'דוס', דת בהגייה אשכנזית, וכך בנקבה "דוסית", ברבים "דוסים", או ביידיש מתקדמת "דוסלך".
הכיפה התגלגלה מפריט לבוש מייצג לכינוי לקבוצות דתיות. בין חובשי הכיפות מהווים "הכיפות הסרוגות" את הזרם המרכזי, להבדיל מן "הכיפות השחורות", המרמזים על תהליכי התחרדות, כשבאמצע מצויה קבוצת הביניים של "כיפות סרוגות שחורות". הברסלביים קרויים "כיפות נחמן", והמתנדנדים בדתיותם חובשים "כיפה גרוש", כיפה סרוגה קטנה עד סמלית, ומוגדרים על ידה. הכינוי המקובל למי שעזב את הדת הוא פשוט "הוריד את הכיפה".
הכיפה נקראת כך על שום צורתה הכפופה. בתנ"ך מדובר על כיפת התמר בלבד, והיא מזכירה את
בשבוע שעבר נערך מרתון ירושלמי, שאמנם הסתיים בפדיחה קטנה אבל היה עוד מהלך ירושלמי אל עבר הנורמליות. בסוף השבוע הבא יתקיים מרתון ג'ילט, המרתון הגדול של תל אביב. תרבות המרתונים מחברת בכל העולם את הספורט העממי והספורט התחרותי, וכבר יש סביבה פולקלור, קודים, וגם מילון מרתון המוגש כאן.
אולטרא מרתון. ריצה ארוכה מאוד, הרבה מעבר למרתון. המרחק ההתחלתי: 50 מייל (כ-80 קילומטר).
אתה נראה טוב, תמשיך! משפט עידוד מקובל של צופי המרתון, גם כאשר הרץ תשוש עד גרוגי.
היתקלות בקיר. שלב אופייני בריצת המרתון, מתרחש בדרך כלל בקילומטר ה-35, כאשר האנרגיה בגוף נגמרת ומחשבות שליליות מציפות את הרץ. המקור באנגלית: Hitting The Wall. ההיתקלות בקיר היא אימת רצי המרתון. הביטוי מוכר מענפי ספורט נוספים הדורשים סיבולת לטווח ארוך, כמו רכיבה על אופניים.
המסכמת. ריצת האימון הארוכה ביותר לפני המרתון.
יוצא לארוכה. אימון ריצה של מרתוניסטים למרחק רב, הקרוב למרחק המרתון.
לבזבז רגליים. להתאמן אימון בלתי ממוקד או מיותר לפני מרתון.
לעשות את טבריה. להשתתף במרתון טבריה. גם "עשית כבר את תל אביב?" "בשנה שעברת עשיתי את ניו יורק".
לפַחמם. לאכול ארוחה עמוסת פחמימות ערב המרתון.
מרתוניסט. רץ מרתון.
סאב שלוש. מועדון אקסלוסיבי מאוד של רצי מרתון, המסוגלים לסיים את ארבעים ושניים הקילומטרים בפחות משלוש שעות.
עושה קילומטרז' של אתיופי. מסוגל להתאמן שעות רבות ולמרחקים ארוכים. גם "קילומטרז' של מכונית".
פתח רגליים. התחיל בריצה מהירה במהלך המרתון. כאשר פתיחת הרגליים נעשית מוקדם מדי או בשלב לא נכון היא עלולה להפיל את הרץ: "פתחתי מהר את העשר הראשונים, אכלתי אותה".
קצב חמש. ריצה לא מהירה, בקצב של חמש דקות לקילומטר, בדרך כלל באימונים.
רגליים בטון. עייפות רגליים כבדה.
שלושים קל. ריצה של שלושים ק"מ בקצב נוח וללא מאמץ.
שמונה בצהרים. רוב הרצים מתחילים את האימון בשעת בוקר מוקדמת. בשמונה בבוקר נדמה להם שהם באמצע היום.
הישראלים אוהבים ביטויים קיצוניים, בדרך כלל לשבח, והרשימה ארוכה: מהמם, מדהים, סוף הדרך, פצצות לגבות, ליגה, קצוות, טילים ועוד רבים. בספרו החדש של דודו בוסי "חלומות מזכוכית" בהוצאת כנרת זמורה ביתן הוא משתמש ומתעד שחקן נוסף בזירה: 'אגדות'. כמה דוגמאות:
"אני חולה על הפה המלוכלך הזה ... את מחרמנת אותי אגדות".
"התבאסתי אגדות. אבל ניסיתי לשמור על קוליות".
"כריס קריזיונרית אגדות. קצת מסוכנת לעצמה ולסביבה".
"היא נראית אגדות ולכריס יש אלרגיה ממנה".
המקור, כנראה, בצירוף שגם הוא מופיע בספר: "סיפור מהאגדות", או סתם "מהאגדות".
במסגרת "הזירה הלשונית" במוסף לשבת (18.3) התייחסתי לכך שבמקרא "שלל" ו"ביזה" קרובות במשמעות, בעוד היום יש ביניהם הבדל מובהק: השלל הוא ציוד צבאי שנלקח במלחמה, והביזה היא מעשי שוד לא חוקי בעקבות מלחמה או אסון.
בעקבות זאת כותב למדור הח"כ הרב חיים אמסלם מש"ס: פסוק מפורש ביחזקאל (כט 19) עושה חלוקה בין המושגים שלל וביזה: "ונשא המונה, ושלל שללה, ובזז ביזה". וכתב בפירוש המלבי"ם, שהרכוש הנשאר אחרי המלחמה נקרא שלל, ומה שבוזזים אנשי החול (שאינם אנשי צבא) נקרא ביזה. אך עם זאת, מה שכתב המלבי"ם לגבי הרכוש 'שנשאר' אינו מוכרח. כי נראה כי מה שלוקחים בעת מלחמה, בין שלוקחים בכוח ובין שהושאר ע"י צבא האויב, נקרא שלל, וההוכחה ממה שכתוב "ושלל שללה" ולא ולקח שללה. לעומתו, הגאון מוילנא בפירוש לישעיה (י 86) "לשלול שלל ולבוז בז", כתב לפרש: "דמה שחוטפים בתחילה דברים החשובים, נקרא שלל, ומה שלוקחים בשנייה גם דברים הנבזים קרוי ביזה, מלשון ביזיון". הרי שהבדיל בין הדברים החשובים שנקראים שלל, לדברים הבזויים שנקראים ביזה. אך גם פירוש זה אינו מוכרח, כי ביזה באה מהשורש ב-ז-ז, כמו שכתוב בפרשת דברים: "רק הבהמה בזזנו לנו" (ב 35), ובישעיה: "והוא עם בזוז ושסוי" (מב 22), ובזיון שורשו ב-ז-ה, והגאון חיבר ביזה לבזיזה, והם שני עניינים.
ולעצם העניין, אמת שהתנ"ך מחבר לפעמים שני העניינים כאחד, כמו "ושלל הערים בזונו לנו" (דברים ג' 7), וכן "וגם שלל רב בזזנו לנו" (דה"ב כח 8), אך מסקירת רוב המקומות בתנ"ך נראית הבחנה די ברורה, כי מה שנלקח על ידי המלחמה ובאמצעותה הוא הנקרא שלל האויב, והוא נתפס כדבר מוצדק ולגיטימי, אך מה שההמון פושט ידיו לקחת מכל הבא ליד נקרא ביזה, ומצאנו שחז"ל הבחינו בין "ביזת מצרים" ל"ביזת הים", אך שניהם נלקחו ע"י המון העם".
תודה כבוד הרב, החכמנו.
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם