חוק וצדק: על "סנגור במבחן"
"סנגור במבחן", בו מאתיו מקונוהי מגלם עורך דין שמחליט יום אחד לעשות את המעשה הנכון, סובל מהלך רוח טלוויזיוני וריבוי עלילות משנה לא נחוצות
סנגור במבחן, ארצות הברית, 2011
המערב הפרוע. "סנגור במבחן" מתוך הסרט
ברוח זו פועל גם מאתיו מקונוהי, פרקליט חצי סליזי/חצי פלייבוי, החי בלוס אנג'לס וניזון מייצוג של חלאות עשירות וחלכאים קשי יום. בוקר אחד נדרש פרקליט זה ללמד סנגוריה על יורש מפונק המואשם בגרימת חבלות חמורות לזונה מקומית. הפרשה הזניחה הזו הולכת ומתרחבת אל מול עיני הצופים, ולקראת סופו של הסרט היא אף מקבלת תפנית המזכירה את מערכת היחסים בין נורמן בייטס לאמו, שלפני 50 שנה היוותה בסיס נאות עבור "פסיכו" של היצ'קוק.
הכל מוגזם בדמות שמגלם מקונוהי. אופן הילוכו, בגדיו, חתך הדיבור, תסרוקתו, האבזור האופנתי האופף אותו, וכמובן מכונית הלינקולן הרחבה, המשמשת לו גם כמשרד. באיזשהו שלב בסרט מקבלת ההגזמה שבדמות הזו את הנפח המנומק שלה, ומטיפוס מעט מגוחך, הופך הפרקליט השופוני הזה לסוג של לוחם צדק בעיירת המערב הפרוע הקרויה פה הוליווד.
"סנגור במבחן" מבוסס על ספר מתח מאת מייקל קונלי, שעובד לבד בידי ג'ון רומנו, שבעברו המקצועי רשומים תסריטים לסדרות כמו "בלוז לכחולי המדים", "פרקליטי ל.א" ו"מייקל הייז". הלך הרוח הטלוויזיוני שהתסריט של רומנו משרה על הסרט פוגם מעט בשטף הכללי שלו. בעיקר, בשל ריבוי עלילות המשנה, שבסרט קולנוע, לעומת המדיום הטלוויזיוני, לא כולן נחוצות. מה שמקל רבות על הבליסה והבליעה של המנות המוגדלות הללו, הם שחקני המשנה - ויליאם ה. מייסי ומריסה טומיי, וכן עבודת הצילום הקורקטית-מנוכרת של לוקס אטלין.
,
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם