חוזרת: ראיון עם שרון רוטר
שרון רוטר, המותק הקופצנית מ"ארוץ אליך", נותנת בקאמבק. אחרי עשר שנים שבהן שמרה על דממה מוחלטת, הקימה משפחה, למדה יוגה ומצאה בית חם בחיק הדת, היא משחררת שלושה קטעים ראשונים ליוטיוב ומתכננת פרויקט שירי רבי נחמן מברסלב. עכשיו היא רק צריכה למצוא את המקום שלה בין חב"ד לגלגלצ
אולי לכן היא לא אוהבת להגדיר את עצמה ככה. כשהיא מדברת על התקופה שאמורה הייתה להיות הזוהרת בחייה, היא נשמעת קצת אדישה. התקופה הזו, למי שלא בעניינים, הייתה בדיוק אחרי שבגיל 23 החליטה להפסיק להיות זמרת הליווי של ברי סחרוף - ולהוציא אלבום.
אחרי ששרה את "הניצוץ" מתוך הסרט "קלרה הקדושה" ופיזמה קולות רקע לאריק סיני ולרמי פורטיס, רצתה רוטר הצעירה משהו שיהיה רק שלה. "הייתי תמימה ולא ידעתי בדיוק מה אני רוצה, אז הוצאתי את האלבום כולו בעצמי והשיר'ארוץ אליך' באמת זכה להצלחה גדולה. היו כמה מוזיקאים סביבי שהכרתי עוד מתקופת העבודה שלי עם ברי, והם עזרו לי קצת". סחרוף כתב איתה את השיר, ואסף אמדורסקי, טל גורדון ועוד מוזיקאים עזרו לה לבצע אותו. אבל רוטר הייתה מאוכזבת. "המאמץ לא היה שווה את ההשקעה, זה בטוח", היא פוסקת.
למה את מתכוונת?
"השקעתי כל כך הרבה מאמץ בשיר הזה, הייתי כל כך מותשת, ובסופו של דבר אנשים היו אומרים לי ברחוב'איזה שיר חמוד'. זה לא היה שווה את כל העומס הנפשי שעברתי. וחוץ מזה, שירים, כשאתה מוציא אותם, הם כבר לא שלך. הרגשתי כאילו השיר הזה כבר לא שלי. עברה תקופה מאז ששרתי את השיר עד שהוא יצא, והייתי קצת במקום אחר באותו זמן".
רוטר החליטה לוותר על סוללת היח"צ הרגילה ולנסות לקדם את השיר בעצמה. "אני חייבת להיות בשליטה", היא מתוודה, "אני לא יכולה שמישהו יגיד לי מה לעשות ואיזו תמונה לשים באלבום". בעודה יוצאת למסע הופעות ומעבדת את השיר מחדש בגירסא ג'אזית, גילתה שהקהל, שהגיע להופעות וציפה לשמוע את אותו השיר מהרדיו, התאכזב. "זאת הייתה סוג של הופעה אלטנרטיבית, מאוד'ללכת אחורה' מבחינתי. הבנתי שאני נורא רוצה שאנשים ישמעו את מה שאני עושה, אבל אני לא אשלם כל מחיר, כמו ללכת לפתיחות והשקות, לדחוף את עצמי ולהשקיע בשיווק. אני לא טובה בזה".
אולי היית צריכה ללכת ל"כוכב נולד" והיו עושים בשבילך הכל.
"אני לא יודעת אם היו מקבלים אותי. נראה לי שהיום כל אמן שואל את עצמו אם היו מקבלים אותו ל'כוכב נולד'. להם יש סוללת אנשים ענקית שעומדת מאחוריהם ולי לא היה את כל זה וגם לא דחפתי לשם. רציתי לחפש את הדרך שלי, כמו שאני עושה עד היום. כשאתה מממן לעצמך דברים אתה לא חייב שום דבר לאף אחד, וההתלבטות שלי הייתה עד כמה אני מוכנה לתת. גם הדרך שנינט עברה הייתה לא קלה, אולי אפילו יותר קשה משלי. כמעט יש בי צער על הדרך שזוכי 'כוכב נולד' צריכים לעבור. יש להם תמיכה של יחסי ציבור, אבל כמה תמיכה נפשית הם מקבלים? אף אחד לא מכין אותם לזה שהם לא יוכלו לרדת למכולת עם נעלי בית. לי לא היה את זה, ברוך השם. היה חשוב לי תמיד לדעת לאן כל דבר מתגלגל ולהיות בשליטה, למרות שכמובן, השליטה לא לנו אלא לקדוש ברוך הוא".
את מדברת על עד כמה השליטה חיונית לך, ובכל זאת פנית לדרך בה אומרים לך מה לעשות, איך להתלבש ואיך להתנהג.
"את רואה שאני בלי כיסוי ראש. לחבוש כיסוי דורש המון מאמץ, ואני עדיין לא מסוגלת לעשות את הסוויץ' הזה".
למה? כיסוי ראש הוא חלק מהדרך אותה בחרת.
"השיער שלי הוא נורא חלק ממי שאני. אני יודעת שכשאני שמה כיסוי ראש פחות מסתכלים עליי ברחוב, אני מקבלת פחות תשומת לב. אפילו יותר שמורה. ואני מאמינה שבחברה בה כולן היו עם כיסוי ראש, בעלי היה יותר שמור".
הוא הולך עם כיפה?
"לא. אנחנו כרגע במקום של 'גם וגם'. בחרנו את הדרך הזו כי היא נראית לנו אמיתית, אבל צריך יותר אומץ כדי ללכת עד הסוף. הלכתי בכל מיני דרכים כדי לחפש תשובות. הייתי בהודו, למדתי יוגה. גדלתי בבית מאוד חילוני, לא מחובר, והשאלה'מה זה יהודי' עלתה בשלב מסוים במהלך החיפוש שלי ורציתי תשובות".
הוריה של רוטר התגרשו כשהייתה בת שש, והיא גדלה עם אמה, שרה, שחזרה בתשובה כעשר שנים לפניה והתחתנה בשנית עם אחיו של דב דריבן, מייסד "חוות מעון" שנהרג ב-1998 במהלך עימות עם פלסטינים. רוטר, שלא שירתה בצבא ("אני מאוד מצטערת על זה שלא תרמתי. אבל אז הייתי כולי בתוך השירה והליווי של ברי ולא היה מקום למשהו אחר בחיי"), הבינה שעוד אלבום לא יהיה מה שישמח אותה והלכה לחפש את עצמה וללמוד יוגה. שלוש שנים למדה יוגה בוינגייט ("אין בזה שום השתחוויות או עבודה אלילים") ובגיל 26 נסעה להודו. שם, גררה אותה חברה ל"בית היהודי" של חב"ד ולהרצאות של ערכים, והדרך לחזרה
מאז שרוטר חזרה בתשובה היא החלה לחזק גם את הקשר עם אמה, שנותק כמעט לגמרי לאחר חזרתה בתשובה של האם. "כשגם אני חזרתי בתשובה היה לאבא שלי מאוד לא קל. אבל היה לו אכפת שאני אהיה מאושרת, וכשטוב לי גם הוא שמח. לקח לי זמן להפוך לדתייה יותר, כל פעם אימצתי חלק כזה או אחר בדת. כשהבת הקטנה שלי נולדה, לפני שנתיים וחצי, הגעתי למסקנה שאין מנוס מלהתחיל לשמור שבת".
איך קיבלה הבת הגדולה את העובדה שהמשפחה הפכה לדתית?
"היום היא בת חמש וחצי, ככה שהיא הייתה ממש קטנה אז. היו דברים שהיה קשה לה לקבל. היא שאלה אותי למה חברה שלה יכולה לראות טלוויזיה בשבת והיא לא. לא פשוט לענות על כזה דבר. אמרתי לה 'בואי נקווה שחברה שלך גם לא תראה טלוויזיה בשבת', ו'חשוב שיש יום אחד שלא רואים בו טלוויזיה'. כשהחלטנו בסופו של דבר להוציא את הטלוויזיה מהבית, היא בכתה נורא. הסברתי לה שאבא ואני החלטנו להוציא את הטלוויזיה, אבל היא תוכל להמשיך לראות סרטים במחשב. אני מאושרת שאין לנו טלוויזיה בבית. מה שאני רוצה לראות - אני רואה, בלי פרומואים ופרסומות. היום מראים סרט לילדים עם טריילר לסרט אימה לפניו, ילדים יושבים ורואים את כל מה שמתנהל ב'אח הגדול', זה מפחיד אותי".
מה, "האח הגדול" ?
"יש שם המון אנרגיות לא טובות של דיבורים לא יפים על אנשים והתנהגויות קיצוניות. אני לא רואה 'האח הגדול' ואין לי מושג על מה מדברים שם, ואני מאוד שמחה שאני לא חלק מהקלחת הזאת".
איך אפשר לא לדעת כלום? בכל מקום כמעט יש תזכורות לאח הגדול.
"אין לי מושג. זה מה שאתה בוחר להקשיב לו, כנראה. אני אוטמת את עצמי לזה. אני מרגישה תורמת לחברה, לא רק לעצמי. זו הצהרה שאני לא מוכנה להשתתף בדבר הזה, שלא כולם בעניין הזה, ואני אולי מקטינה קצת את הממדים של התופעה. אני מקווה שלאנשים יימאס מזה. כל מי שאני מדברת איתו על האח הגדול אומר שהתוכנית קלוקלת ומבין אותי. הדברים צריכים להתהפך ברמה הרוחנית, אני מאמינה שהעם ימצא בצורה מאוחדת את המקום הרוחני שהוא רוצה להתחבר אליו".
בינתיים נראה שגל הפשע והאלימות רק גדל.
"זה חייב לקרות בגלל זה. זה יכול לקרות רצון ושמחה או מתוך ריקנות ושעמום מאוד גדול, או חס ושלום ממקום של אסונות מאוד גדולים. ואולי מתוך הבנה". הבנה של מה? "הבנה של מקום ריקני, שלאנשים נמאס לדשדש בריקנות ומציצנות, מתוך מקום מאוד נמוך שבנאדם נמצא בו, יכולות להיות לו הארות גדולות מאוד". כשאת עשית את החיפוש שלך, הגעת אליו מתוך מקום לא מרוצה ומהרגשה של ריקנות? "אני בנאדם מחפש. אני לא מכירה מישהו שמרוצה לגמרי. הבסיס של ההתקרבות ליהדות הוא בחירה בדרך חיים שכיום נראית לי הצלה ממקום שאני לא רוצה להיות בו: לראות האח הגדול, לצאת בלילה לפאבים, כאלה דברים. מאוד קשה לי להגיד למישהו 'זו האמת, זו האמת', אבל אני לא רואה דרך אחרת".
כשחזרה מהודו התחתנה רוטר עם חברה משכבר הימים, כיום בעל מספרה בתל אביב. הזוג, שמתגורר בסביון ומגדל שתי בנות, לא ממש מגדיר את עצמו כשייך לאף זרם. "אני שומרת מצוות. אני לא שייכת לחוג מסויים ולכן קשה לי להגדיר את עצמי או למצוא סביבה שיש בה אנשים בדיוק כמוני. בגלל שאני לא מוגדרת אני לא יכולה להוציא קלטות של שירים שמכוונים לזרם מסויים כמו חב"ד או ברסלב, ואני לא מספיק מוכרת כאן כדי להוציא שירים באופן כללי. אולי זה הדאון סייד של 'להיות בתווך', גם פה וגם שם".
במקום שירים לזרם מסוים, מכוונת רוטר את שיריה לכולם. לאחר שהוציאה אלבום שירים לילדים בשם "לילה טוב" בשיתוף עם עובדיה חממה, והוציאה לא מזמן פרויקט שירי נעמי שמר בשם "מחשבות בהירות" עם יוסי פרץ, העלתה רוטר לאחרונה ליוטיוב שלושה קליפים של שירים שהלחינה, שנכתבו על ידי לאה גולדברג ("למדני אלוהי"), זלדה ("כאשר חי המלך"), ואת השיר "הלך נפש" של רחל המשוררת. "עובדיה חממה, שיצא לי לעבוד איתו לא מעט, הלחין שיר של א.ד. גורדון והציע לי להלחין את התשובה לשיר שכתבה רחל המשוררת. הוא זה שהכיר לי גם את זלדה, שהיא מדהימה בעיניי, ונתן לי ספר שלה. ככה הלחנתי כעשרה שירים, וארבעה מתוכם כבר הוקלטו באולפן. הייתי שמחה להגיע לנקודה הזו שבה אני מתפרנסת מהכישרונות שלי ולהשפיע על אנשים מהמקום הזה שמצאתי. יש לי כמה שירי רבי נחמן מברסלב שהלחנתי שאני מתכננת ליצור פרויקט שלהם כשיהיה לי כסף לזה".
את המימון לשירים שהוציאה עד עכשיו קיבלה מידיד שמעדיף להישאר חסוי, ושרצה לגמול לה על שעזרה לו כשהיה נזקק. נראה שלרוטר לא הייתה בעיה להוציא קליפים לשירים, משהו שנתפס ללא צנוע על פי דרכה החדשה. מלבד האיסור של "קול באישה ערווה", שנחשב לחמור יותר כשרואים את האישה שרה, סרטים בהן שרות בנות דתיות מופצים אך ורק לנשים ולא עולים ליוטיוב בריש גליי, כמו שעשתה רוטר. "נכון, זה יכול להיחשב ללא צנוע, מה לעשות. אני משתדלת ככל שאני יכולה. כשאני עושה משהו לא צנוע אני מרגישה את זה, ובקליפים האלה אני לא מרגישה שאני עושה משהו שיכול להתפרש כלא צנוע או להכשיל מישהו. אני מקווה שאני לא מכשילה אף אחד, כי אני רוצה לשמור על בנות ישראל, כאחיותיי, בדיוק כמו שלא הייתי רוצה שאף אחת תכשיל את בעלי במחשבות עליה. אני משתדלת לעשות את הדברים בצניעות, אבל אני לא יכולה לוותר כרגע על השירה. הרבה זמן לא הופעתי בצורה מעורבת, חוץ מלחברים או בחתונות. אני משתדלת להופיע רק בפני נשים. אבל אם תהיה לי הזדמנות לא אגיד לה 'לא', ואשתדל להיות הכי צנועה שאני יכולה".
חשבת לגייר את "ארוץ אליך", שיתאים לקהל דתי, אולי עם מילים מעט שונות?
"בדיוק חשבתי על זה לא מזמן, בעיקר בשביל הופעות שלי. אבל בעיניי, כל שיר שאני שרה קשור לקדוש ברוך הוא. צריך פשוט להתכוון ולהאמין במה ששרים. את יודעת, עיקר האמונה נבחנת בזמן שקורים דברים לא טובים ואנחנו מסוגלים להגיד שהכל לטובה. אני לא מבינה איך אנשים חסרי אמונה יכולים להחזיק מעמד כשקורה להם משהו רע. חשוב להבין שיש דברים נסתרים, לא תמיד יודעים מה הסיבות, אבל הכל תמיד לטובה".
נורא קל להגיד שיש לדברים סיבות נסתרות שאין לנו מושג מה הן.
"אני רוצה שיהיה לי קל, כי היה לי הרבה קשה. זה לא תירוץ בעיניי. מגיע לי עכשיו קצת קל, לא?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם