דיבור חדיש: על "מחוברות"
מהרומן של דנה ורן, דרך האלכוהול של דודו בוסי ועד הדייטים של גלית לוי: עליית העונה השנייה של "מחוברות" היא הזדמנות לברר איך הפכה הטלוויזיה הישראלית לזירה של התערטלות רגשית בזמן אמת, מה גורם לאנשים שפויים לדבר על הכל מול המצלמה, והאם אפשר לעבור תהליכים אותנטיים כשהבמאי נותן הוראות מהצד. המדריך המלא למהפכה
יום ראשון, סינמטק תל אביב. צוותי טלוויזיה וצלמים פרושים בלובי ותרים אחר הכוכבות החדשות של ישראל. הן מודעות יותר, קוליות באופן מסוכן, יודעות להתנסח וגם נראות מצוין. ההמולה מסביב רבה. חמש דקות לאחר גמר ה"אח הגדול" עולה "מחוברות 2" והביצה רוחשת. הערב נחשפים שני הפרקים הראשונים של הסדרה. רף הציפיות בשמים: עונת ה"מחוברים" שביים יוצר הסדרה דורון צברי יצרה באזז גדול, שנמשך והתעצם עם הרומן של המחוברת דנה ספקטור והמחובר רן שריג. עתה כולם סקרנים לראות את העבודה של הבמאית ג'ולי שלז ("עפולה אקספרס").
אבל הסיפור של "מחוברים" הוא לא רק תוצאה של באזז תקשורתי. לא יהיה מוגזם לומר כי הסדרה שינתה את פני הטלוויזיה הישראלית: מתוכניות שנראות כמו העתק מדויק של "מחוברים? ועד לליהוקים לסדרות הריאליטי החדשות. מתשומת הלב התקשורתית לתוכניות ריאליטי ועד לכתבות החדשות באולפני השישי המעודדות התערטלות נפשית. מכירת הפורמט לרשתות תקשורת בינלאומיות מראה שההתלהבות היא לא רק מקומית.
ההקרנה לא מותירה את הקהל פעור פה, אבל בהחלט סקרן לגבי ההמשך. בסיומה מזמין מפיק הסדרה רם לנדס את הבנות לבמה. אחת אחרי השנייה הן מעידות כי המצלמה אפשרה להם לעבור תהליך אישי ומשמעותי בחייהן. "פעם היה לי יומן אישי ורוד", סיפרה שיר נוסצקי, עיתונאית ועורכת ב"טיים אאוט". "היום כל מה שאני צריכה זה שתי מצלמות. אני מזמינה אתכם לפתוח לי את היומן".
אז מה הפך את "מחוברים" ו"מחוברות" לפורמט כה מצליח? כדי להבין את החומר שממנו עשויה האהבה יש לזכור באיזה תקופה פועל צברי. המדיה החדשה, תוכנות השיתוף והרשתות החברתיות הרחיבו את גבולות ההתנהלות החברתית וכן את השפה. "הטכנולוגיה מחוברת לחיים האמיתיים ומשנה אותה", אומר פרופ' ג'רום בורדון מהחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב. "בעזרת הכלים החדשים אתה בונה שכבות על שכבות של אינטימיות. מקרין את עצמך, רואה איך אתה משתנה. אתה יכול להיות כוכב של עצמך, אבל זה לא מספיק. בור ללא תכלית שאינך יכול להגיע בו לסיפוק".
אבל צברי לא רק הושפע מהכלים הטכנולוגיים החדשים. כאחד מגדולי הבמאים הדוקומנטריים שפועלים כאן, הוא קיבל השראה מיוצרים תיעודיים בעולם שלא חוששים לביים את המציאות וגיבוריה. לשרטט תסריט, לתדרך באופן רציף את הגיבורים וגם לבנות עמם את עלילת הפרק הבא. כדי שהפרויקט יעבוד גם על בלוטת הרגש, צברי עודד התערטלות נפשית. האמצעי הטכני: יומנים אישיים מצולמים.
בדיוק כמו בעבודה על פיצ'ר באורך מלא, תהליך הליהוק ל"מחוברות" נמשך שבועות ארוכים, שבמהלכו נדרשו הבנות לתעד את עצמן במשך שבוע. העבודה הייתה משתלמת: כשעלתה "מחוברות" ב-2009 נצמדה תעשיית הטלוויזיה המקומית למסך. אם עד היום תוכניות המציאות צדו אנשים אנונימיים, לפתע יש זמן מסך לפרצופים מוכרים, שמוכנים להקיא את נשמתם מול המצלמה, תוך הפגנת יכולת ביטוי מרשימה. הנשים שנבחרו היו מודעות כלפי המדיום וכלפי עצמן.
צברי, עיתונאי לשעבר בעל חושים מחודדים, ידע כי אין כמו גיוס אנשי תקשורת כדי להפוך את הדימוי הנחות של הז'אנר. הוא רצה לרסק את מה שידענו על תוכניות המציאות ולקחת אותן דור אחד קדימה. ריאליטי 4.0. כשיש את דנה ספקטור, בעלת הטור הנקרא במדינה, מירי חנוך עם תו התקן האיכותי ושתי בלוגריות מובילות - ליאת בר-און ("דודה מלכה") ואליזרין וייסברג ("זרובבלה") - בנית לעצמך דימוי רציני.
"בגלל שהבנות הן בחורות אינטליגנטיות ומודעות וחלקן הגיע מתחום התקשורת, הן הבינו את הרצון של דורון להפיק מוצר מאוד מסוים", מספרת עובדת בהפקה. "הן
חמישי, אחת בלילה. צברי הגיע עם חברים לחגוג באחד המסעדות המוכרות בתל אביב. האיש בסחרור. הבאזז סביב "מחוברים" עצום, סרטו המאתגר "המדריך למהפכה" אוטוטו באוויר. השפה הפרטית שפיתח בטוויטר שלו הפכה למילון החדש של לב תל אביב. הוא "מפקד הטייסת", גיבורי "מחוברים" הם "טייסים", חדר העריכה הוא "המפקדה". כל מי שהיה ברדיוס נהדף מהאנרגיות שלו כאילו היה בתוך ליבת הכור בפוקושימה. כשיום אחד ירצו לשחזר תקופה, יחזרו לתמונות האלו. אחר כך צברי יצא החוצה ושאג על אחד מגיבורי "מחוברים" שסירב לשחרר גז. הצעקות נמשכו דקות ארוכות. שכנים פתחו את החלונות להבין מה קורה. אי אפשר היה להרגיע אותו. לא היה צריך להרגיע.
"דורון היה כל כך מעורב רגשית בסדרה שאי אפשר לתאר", מספר גורם בהפקה. "הוא לא הצליח להתנתק מהגיבורים שלו. כשהם ראו עד כמה זה חשוב לו ומסעיר אותו בכל רגע הם השתדלו מאוד עבורו. הוא פשוט סחף אותם והם לא יכלו לעמוד מולו. אותנו זה לא הפתיע. זה דורון צברי. קראנו לו המחובר הראשי".
זה רק הכריזמה שלו?
"אתה שוכח שדורון הוא קודם כל קולנוען. וכמו כל קולנוען יש לו דרכים להפעיל את האנשים המצולמים. הוא היה מנסה ליצור תחרות סמויה בין המחוברים. מספר לאחר כי השני כבר נמצא בשלב מאוד מתקדם של תהליך, דרמה ופתיחות נפשית ואיך זה שהוא תקוע מאחור. הוא לא ויתר ולחץ עליהם. הוא ידע מה הוא רוצה. הוא מבין מה זה דרמה".
בניגוד לסדרות טלוויזיה שמשודרות לאחר סיום הצילומים והעריכה, "מחוברים" ו"מחוברות" עלו לאוויר כאשר תהליך העבודה נמצא בעיצומו. המשמעות: לאחר שידור הפרקים הראשונים המוכנים מראש, הקלפים מתערבבים מחדש ולתגובות הקהל יש משמעות מכרעת על המשך העלילה. צברי והעורכים מבינים מה מסעיר את הצופים והם מסתערים על הכיוון הזה. גם המחוברים מקבלים פידבקים מהסביבה הקרובה והרחוקה שמשפיעה באופן דומיננטי על התיעוד האישי שלהם.
"לפני שקיבלתי את המצלמה עברתי תחקיר של עשר שעות", מספר דודי בוסי. "התחקירנית כתבה עליי 40 עמודים. המערכת קראה את הטקסטים ובנתה תסריט. יש להם מפלצת של 38 פרקים, 20 שעות של חומר מצולם ממני. על סמך התסריט הם נתנו הוראות בימוי. כל הזמן היה מכבש לחצים. היינו חייבים לספק את הסחורה. למשל, הם ביקשו ששי גולדן ייקח את אביו למסעדה ויתעמת איתו על צורת האכילה שלו. כשהם לא קיבלו את הסחורה, הם השלימו. יש סצנות ממש מבוימות. אין לך ברירה אלא להמציא. זו עבודה קשה ומעייפת".
למשל ?
"כל הקטע של הפרק בו הפסקתי לשתות לחמישה ימים היה מבוים תכלס רק למצלמה. הם אמרו לי בוסי, תספק לנו חומרים, אז אמרתי בוא נעשה קטע שאני מפסיק לשתות. בפועל הייתה בירה על השולחן והמשכתי לשתות".
זה לא סוג של רמאות?
"בתכלס אני חושב בכובע של היוצר ולא של הפועל. יש לי 20 שעות דרמה דוקומנטרית, מפלצת בת זונה. אבל זמן מוגבל. המערכת עבדה בטירוף. אנחנו קיבלנו מצלמה במרס ו'מחוברות' כבר בינואר. הן היו אמורות לעלות לפנינו, אבל לא היה להן די חומר. המערכת עבדה בשיטת הסרט הנע, חייבים ליצור דרמות, אין ברירה. יש להם מפלצת להאכיל ואנחנו היינו הדגיגים שזורקים לפה".
שיתפת פעולה עם המפלצת בכל מחיר?
"יש מלא דוגמאות שלא שיתפתי פעולה, פשוט לא רציתי. גם בגלל שאני טיפוס עצלן. הם ביקשו ממני ללכת לבר, לשתות בלי חשבון ולספור בקול את הצ'ייסרים שאני שותה אחד אחרי השני. לא רציתי, זה נראה לי פאתטי. התנהגות של ילד בן 16. היה רעיון להיפגש עם בת הזוג הראשונה שלנו בקטע של בואו נחזור לנעורים. אמרתי אין לי עצבים לכך. היא התערערה נפשית. יום אחד פגשתי אותה והיא הייתה סטוקרית עליי. אבל ברגע שאמרתי להם לא הייתי צריך להביא אלטרנטיבה".
גם צופים לא מיומנים הבחינו ביד המכוונת. "אם בעונה הראשונה דורון יצר 'מחוברות' מאוד נאיבי, ב'מחוברים' הוא בחר לספר סיפור מאוד אכזרי", מספר גורם בהפקה. "היה משהו נטול רחמים בייצוג של חלק מהדמויות. הוא הוציא את דודי בוסי חתיכת שיכור, מגעיל ואינפנטילי. הוא רידד את הדמות שלו ועשה ממנו קריקטורה. הוא לא שלח את בוסי להורים שלו, לילדות בשכונת התקווה, לחומרים מהם בנה את הספרים שלו".
"לאחר שצילמנו כמה שבועות, מסרנו את החומרים וההפקה ערכה אותם", מספר בוסי. "נערכה הקרנה ראשונה שלאחריה היינו צריכים לומר אם אנחנו ממשיכים להשתתף במשחק או לא. לא אהבתי את מה שראיתי. ציירו אותי בצבע אחד: אלכוהוליסט, בליין. זה הייתה הפעם הראשונה שנעמדתי על רגליי האחוריות. אמרתי להם, מבחינתכם כמספרי סיפורים עשיתם את עבודתכם נאמנה, אני אתמכר לסדרה. אבל תראו איך הצגתם אותי. דורון אמר לי: סמוך עליי. אף פרק לא ייראה כמו הפרק הקודם. הבנתי שאין טעם להילחם. אם צריך לשנות משהו, צריך המון אגרסיות. אמרתי אין לי כוח, אני מרפה. ראיתי שאין עם מי לדבר. אבל שחררתי".
מה קרה הלאה?
"עד הפרק ה-18 זה היה הצבע היחיד. יריית הפתיחה הייתה כל כך מהדהדת, התקבע בוסי האיש הרע. אמרתי, איפה האדם שמנחה סדנאות כתיבה, שבבתי הספר מחזרים אחריו כדי שירצה, איפה התכנים של הכתיבה שלי. אבל אז הבנתי שזה טלוויזיה. לצלם אותי כותב, זה כמו לצלם אקווריום. לפני שבוע הספר אמרתי, בואו נעשה עם זה משהו. גולדן, שריג ואני כתבנו ספרים. בסופו של דבר, כל מה שידוע עליי כסופר הסתכם בזה שאני עומד בדוכן ומציג לפני ישי גרין ואשתו את הספר שלי".
מתסכל ?
"צריך לקחת את זה בפרופורציות, טלוויזיה זה מדיום שטחי. אני לא מתחרט על שום דבר. דורון צברי הוא החבר הכי טוב שלי אבל מי שעקב אחרי כל הפרקים גילה בהמשך פנים אחרות. פתאום הפכתי לחביב הקהל. לכן כשראיינו אותי באירוע ההקרנה של 'מחוברות 2' פניתי למבקרים ולטוקבקיסטים וביקשתי שייתנו חמישה פרקים של חסד. אותי צלבו, אבל יש לי עור של פיל. ב'מחוברות 2' יש שתי בחורות צעירות מאוד, תשמרו על הנשמות שלהן".
סדרה שמתיימרת להיות דוקומנטרית יכולה להיות מבוימת או אף מתוסרטת?
"העולם הדוקומנטרי כל הזמן מתחדש, משכלל את השפה שלו", אומר לוי זיני, יוצר תיעודי והמנהל האמנותי של ערוץ 8. "מורי ורבי דוד פרלוב אמר עוד לפני שנים רבות שצד אחד יש למטבע. מה שאני רוצה להראות לך. יוצר דוקומנטרי מתערב. השאלה כמה הוא מתערב. כל עוד אתה נאמן לדמות שלך, כמו שאתה תופס אותה, בעיניי זה חופש היצירה. מה הערך אם לא תאמר את דבריך בתוך היצירה. ליוצר דוקומנטרי יש אחריות מוסרית ואתית, כל עוד הוא לא פוגע בדמות שהתמסרה לו, הללויה".
וב'מחוברים'?
"בלי ספק 'מחוברים' הרחיב את הגבולות ואני מאוד אוהב את הפריצה מחוץ למגירה. יחד עם זאת צריך לזכור שמדובר בתוכנית טלוויזיה דוקומנטרית, בפורמט. היא משתמשת בשפה הדוקומנטרית, אבל היא טלוויזיה במיטבה שנעשית על ידי שני יוצרים דוקומנטריים מצוינים. העולם הדוקומנטרי הוא וריאציה על הקולנוע האישי והוא חוגג המון זמן. מה שדורון חידש הוא שהמחוברים תיעדו את חייהם, אבל הוא לקח את החומרים וארז אותם בתוך סיפור טלוויזיה. בעיני זה לגיטימי לקחת מתוך המורכבות הזו צבע אחד ולהגדיל אותו. באופן אישי, אבל כאן זה גם טעם אישי, היה לי קשה עם ההתערטלות הנפשית שנחשפה בסדרה".
נפש וחשיפה כחזות הכל? אין ספק שלסדרה המצוינת "בטיפול" הייתה השפעה מכרעת על ז'אנר המחוברים. לפתע מותר לדבר בלי בלמים על התהליכים הנפשיים הכי עמוקים והצופים יהיו מרותקים למסך. לא מופרך יהיה לקחת את גיבורי "מחוברים" ו"מחוברות" ולהושיב אותם על ספת הפסיכולוג של אסי דיין. "להפתעתי גיליתי שהמצלמה פתחה אותי ואת האנשים", אומר בוסי. "יצאתי עם מישהי און אנד אוף שנתיים. היא בן אדם מאוד סגור. בפעם הראשונה שהבאתי את המצלמה יצאו דברים מאוד כנים ואמיתיים. רמות הפתיחות היו הפתעה גורפת. חששתי שאנשים ינסו לייפות דברים או יחששו. השיחות והמונולוגים הוציאו ממני דברים שלא ציפיתי שאומר".
מאין נובעת ההתמסרות למצלמה?
"הרצון להיות מוכר, שיאהבו אותי, זו חוויה מאוד מאוד מענגת", אומרת ד"ר איריס רייצס, פסיכולוגית קלינית ויועצת עסקית שבעצמה הנחתה לפני כמה שנים תוכנית שתיעדה מרתון פסיכולוגי אמיתי. "לכולנו יש חלק במשאלה ובחוויה הנרקיסיסטית הזו. אבל כאשר הפרסום מלווה בהתערטלות נפשית נוצר משהו חדש: כל הסלב שבי מתבטא בכך שהתפשטתי באופן רגשי. הפלייבוי הפיזי התחלף בפלייבוי רגשי".
המונולוגים הכה אישיים מסמנים את הכיוון החדש: מותה של האינטימיות. אם פעם שפכנו את הלב לתוך יומן אישי, ואפילו נעלנו אותו כדי שחלילה אף אחות או אמא סקרנית לא תציץ בו, היום דפי היומן מצולמים ומוקרנים באצטדיוני ענק. כתיבה למגירה כבר לא פותחת את מעיין הנפש, רק האדרנלין שנוצר כאשר הכפתור האדום במצלמה נדלק. במובן הזה המצלמה החליפה את תא הווידוי המודרני. הכומר יכול לסגור את הבסטה.
אבל בל ניתמם: היומנים האישיים האלה מאפשרים וידוי מוגבל. האדם מודע למצלמה ולחשיפה ומתנהג בהתאם. יש לו היכולת לעצב (או לשכלל) אימאג' חדש. "אין היום תיעוד טהור", אומר פרופ' בורדון. "קשה היום לבנות את התחושה של 'זבוב על הקיר'. משתתף בתוכנית טלוויזיה מאוד מודע למצלמה. משווקים את האותנטיות בעידן הפוסט אותנטי. אתה מצלם את עצמך בטלפון, לא אוהב ומבקש שימחקו את התמונה. השיווק של האותנטיות הוא בלוף. צריך להבדיל בין תחושה אותנטית לאותנטיות. אפשר להגיד שאני אותנטי מול מצלמה במובן זה שאני רוצה להיות אותנטי מול המצלמה. כל זה מתחבר לשיווק של העצמי. הכל נע בציר של הסתרה-גילוי-הסתרה. אתה בוחר מה לחשוף ומה לא".
ואולי במדיום הזה יש בכל זאת גם צד תרפויטי? "כאשר אדם מדבר אל עצמו ועל עצמו למצלמה זו חוויה מאוד אינטימית", אומרת רייצס. "רק הוא נמצא שם. אתה מספר איזשהו נרטיב, מוכן להיפגש עם השדים, שומר על אותנטיות ומוכן להיות ביקורתי. יש שם תהליך ריפוי בתנאי שאנחנו לוקחים את זה כנרטיב שנכון לרגע ולמקום. כשהדברים יוצאים החוצה הם לא צפויים. אין לך שליטה. אתה רואה את עצמך דרך העיניים של האחרים ולא דרכך. הסיפור שלך מקבל מגוון שלם של צבעים. אתה יכול לאבד פרופורציות, להיפגע, ללכת לאיבוד ולאבד את השיפוט הפנימי שלך מה נכון לעצמך.
"אני עובדת עם אנשים מאחורי הקלעים כמו עם משתתפי 'כוכב נולד'. כל מה שאני אומרת להם: בבקשה, תתרחקו מהאינטרנט. אל תקראו טוקבקים. זה פידבק מעוות. אם אתה מאמין לזה, אתה בצרות. גם אם אומרים לך שאתה מלך העולם או עכבר רפש. עכשיו אני עובדת עם משתתפי סדרה שמזכירה את 'מחוברים'. הם רואים את הפידבק של אחרים עליהם והם בהלם. מפתיע אותם שהם נראים כך. כאילו זו היכרות מחודשת עם עצמך".
המשך הכתבה בגיליון "סופשבוע" החדש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם