ג'יפסי קינג: על האלבום של מיקי גבריאלוב
מיקי גבריאלוב יצר יחד עם להקת "סווינג דה ג'יטאן" אלבום צועני קסום עם ניחוח צרפתי משכר
מיקי גבריאלוב ו''סווינג דה ג'יטאן'', סווינג דה ג'יטאן (''היי פידליטי '')
בואו להיות חברים של "רייטינג" בפייסבוק!
ואולם , בעוד חבריו מהתקופה, כמו שלום חנוך ואריק איינשטיין, כבשו את קידמת הבמה לאורך שנים ארוכות, גבריאלוב, שהצליח כמלחין וכמעבד מוזיקלי, התקשה להפוך לכוכב של ממש כזמר. ליתר דיוק, הוא הרשה לעצמו להתנסות יותר באלבומים שלו ופחות חשש מאובדן איזשהו מעמד שמעולם לא היה לו.
מיקי גבריאלוב רותם פלדנר
עכשיו מגיע אלבומו ה-18 ובו הוא חובר ללהקת "סווינג דה ג'יטאן", הכוללת את יעקב חוטר, אורי בן צבי ואורן שגיא, כדי לייצר גרסה ים-תיכונית של סווינג צועני - סגנון שפותח בסוף שנות ה-20 בצרפת על ידי הגיטריסט הנכה ז'או ריינהארדט, ולאחרונה צובר תאוצה מחודשת בעולם.
הניחוחות הצרפתיים של האלבום מורגשים כבר מפתיחתו, בקטע "אולי יגיע יום" - דואט עם אן מארי דוד, זוכת אירוויזיון 1973 הצרפתייה, שמשגר את המאזין לישיבה בקפה ז'יטאן על שדרת סן-ז'רמיין. לא ברור מאיפה גבריאלוב שואב את ההשראה שלו ללחנים הכל כך אותנטיים שיצר לאלבום הזה, אולי אלה השורשים הארמניים מצד אימו, אבל הסגנון הג' אזיצועני נשמע כל כך טבעי לו, שנדמה הוא צרפתי או מינימום קצת מרוקאי.
גבריאלוב והלהקה המהוקצעת שמלווה אותו לא פסחו על אף אחד ממאפייני הז'אנר: בין אם זה בשירים קצביים יותר, הכוללים את המקצב שנוצר באמצעות גיטרה ומכונה "לה פומפה" ("האורות זולגים", "מי זקוק" ו"איש המערות"), או באלה שמאופיינים בסגנון הוואלס הצועני ("ואלס צועני" ו"כמו שדה רחב").
מה שבטוח זה שמיקי גבריאלוב מוכיח כאן שהוא עדיין נשאר מחובר לטרנדים החמים. גם מדונה, שאירחה בסיבוב ההופעות האחרון שלה את הלהקה הצוענית "גוגול בורדלו", יודעת את זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם