מת לחיות: ראיון עם מקס ברוקס
לאן לברוח, איזה אוכל לקחת, האם האפוקליפסה תביא לשלום עולמי. את התשובות לשאלות האלה אפשר למצוא ברב המכר של מקס ברוקס, "מלחמת הזומבים הגדולה". בריאיון ל"תרבות מעריב" מסביר ברוקס, בנו של הקומיקאי היהודי מל ברוקס, את המשיכה של התרבות המערבית למתים המהלכים, מה שתל בו את זרע הפורענות ולמה ישראל תשרוד גם מגפת זומבים
אני חושבת בקטן. מקס ברוקס, 39, חשב על העולם כולו. מה יקרה אחרי שהזומבים יתקיפו בסין, ברזיל, ישראל, פלסטין (בספר הפנטסטי שלו פלסטין היא כבר מדינה, אחרי שישראל נסוגה מהשטחים), ארצות הברית, אנטרקטיקה. איך יגיבו מערכת הביטחון הישראלית, האמריקנית, מי ייקח אחריות על המגפה, והאם האפוקליפסה הזאת תביא בעצם לשלום עולמי. בין לבין מתה מחצית מאוכלוסיית העולם, ממשלות ממיתות בגז את האזרחים שלהן עצמן, פליטים הופכים לקניבלים והורים רוצחים את ילדיהם - לפני שיהפכו לזומבים.
אם אתם חובבי אפוקליפסות ו/או זומבים, וטרם קראתם את "מלחמת הזומבים הגדולה" (הוצאת פן וידיעות ספרים), מוטב שתניחו את העיתון ותרוצו לקרוא. מאידך, אם אתם חובבי אפוקליפסות ו/או זומבים, כנראה כבר קראתם את "מלחמת הזומבים הגדולה", ואתם רק יושבים בבית, כוססים ציפורניים, אוטמים את החלונות בעזרת קרשים ותוהים מה יקרה קודם: הזומבים ישתלטו על העולם, או שמקס ברוקס יוציא את הספר השלישי שלו.
"רציתי לכתוב ספר על איך מגפת זומבים תיראה באמת", הוא אומר. "בלי גיבורים מאצ'ואיסטים, בלי תרופות פלא, בלי נשים סקסיות שמחכות למישהו שיציל אותן. רק מגפה אמיתית עם אנשים אמיתיים. רציתי שזה יישמע אמיתי, אז התבססתי על אירועים אמיתיים. ורציתי שזה יהיה סיפור בינלאומי, כי אני מרגיש שהיום, כאמריקני, רוב הבעיות הן עולמיות ואמריקנים צריכים להבין אותן".
בספר תיעודי ומשכנע מסכם ברוקס את המצב בעולם אחרי "השנים האפלות", אחרי "מלחמת הזומבים הראשונה". לאן כדאי לברוח. איזה אוכל כדאי לקחת כשבורחים. מה הנשק הכי טוב במלחמה נגד הלא-מתים. הספר כתוב כדוח, והוא עובר בין לוקיישנים מסביב לעולם כדי לספק את הרשומון המלא ביותר באשר למגפה. עד שתגיעו למחציתו תתקשו להבדיל בין מציאות לבדיה, ואתם עלולים להגיע למסקנה שמלחמת העולם זומבים כבר התרחשה, אתם פשוט פספסתם אותה.
"אנשים ניגשים אליי כל הזמן ואומרים לי שהספר עשה להם סיוטים", אומר ברוקס. "היו כאלה שאמרו לי שהם לא הצליחו לסיים אותו, כי הם בכו יותר מדי. קצין אחד בצי האמריקני אמר לי שאחרי שהוא סיים את הספר כל מה שהוא רצה לעשות זה לרוץ הביתה ולחבק את הילדים שלו".
החלטתם להתחתן? בחרתם רב? חתמתם על הסכם ממון? עכשיו הגיע הזמן שתחשבו על הדברים החשובים באמת: אם אחד מכם הופך לערפד, למשל, האם הוא ינשוך גם את השני, כדי שתוכלו לא להזדקן יחד? ואם אחד מכם הופך לזומבי, האם תהיה לכם האנרגיה הנפשית הדרושה כדי לירות לו בראש? אין סרט או סדרת זומבים שדילגה על הסצנה המתבקשת, שבה אהוב מהסס אם ללחוץ על ההדק לפני הירייה בראש אהובתו. חלק מגדילים לעשות ומשלבים בסצנה גרזן או מצ'טה.
אבל למה, בעצם, התרבות המערבית אובססיבית כל כך באפשרות של לא למות בתמורה להפיכה לרוע מוחלט, כמו במקרה של זומבי? "אני חושב
אתה חוקר אותם כברתקופה ארוכה. התחלת בכך בספרך הראשון, "המדריך להישרדות מול זומבים", ואחר כך במסמך המצמרר של "מלחמת הזומבים הגדולה".
"התחלתי להתעניין בזומבים כשהייתי בן 12 או 13. ראיתי איזה סרט איטלקי על זומבים בכבלים, והוא שתל בי את זרע הפורענות. כמה שנים מאוחר יותר ראיתי את'ליל המתים החיים', וזה פחות או יותר חיבר אותי לזומבים לשארית חיי".
הופתעת מההצלחה של "מלחמת הזומבים הגדולה"? בסט סלר מסביב לעולם, סרט שבהפקתו מעורב בראד פיט.
"כן, בהחלט. לא חשבתי שמישהו ירצה לקרוא את זה חוץ ממני. כמעט כל הספרות על זומבים היא ספרות 'קטנה'. הם תמיד עוסקים באדם יחיד או בקבוצה קטנה, ובמסע שלהם בעולם מוכה זומבים. 'מלחמת הזומבים הגדולה' הוא מאוד לא קונבנציונלי מההיבט הזה. אין לו דמות ראשית, הוא קופץ מגיבור לגיבור, ממדינה למדינה. הוא מספר את סיפורו של הגזע האנושי בכללו. לא חשבתי שמישהו יהיה בעניין של ספר כזה, אבל טעיתי בגדול. אני מתרגש מאוד לקראת הסרט, ולא הייתי יכול לבחור את הצוות יותר טוב בעצמי. בראד פיט, שהוא שחקן מדהים, תסריט של מאט קראנהן, ומארק פורסטר, שביים את 'רודף העפיפונים'. אבל אני לא מעורב בהפקה באופן אישי. כתבתי ספר, עכשיו תורם".
אתה לא פוחד מהליהוק של "סופר זומבים"? מה הפרויקט הבא שלך, חוץ מהסרט?
"זה לא שאני יכול לשלוט בזה. הטבע האנושי אוהב לשים תגיות על אנשים. אם נידונתי לחיים של'סופר זומבים', לפחות זכיתי לכך שזה קשור לנושא שמעורר אותי. הספר הבא שלי, שייצא כנראה בקיץ, הוא רומן גרפי, ספר קומיקס ענקי שמתרחש במלחמת העולם הראשונה. עבדתי על הסיפור הזה 13 שנה, והוא מבוסס על אירועים אמיתיים".
אתה מצליח לעקוב אחרי כל הספרות של הלא-מתים? זומבים, ערפדים?
"למי יש זמן לדברים האלה? כל כך הרבה אנשים מנסים עכשיו לעשות כסף בז'אנר של הזומבים. אפילו אם הייתי מצליח להתגבר על כל האנשים שעושים את זה רק מתאוות בצע, לא הייתי מספיק. אני אב לילד בן שש, והוא זקוק לאבא הרבה יותר משספרות הזומבים זקוקה לעוד קורא".
ברוקס, נצר לשושלת מרשימה, הוא בנם של אן בנקרופט, מרת רובינסון בשבילכם, שהלכה לעולמה לפני שש שנים, ושל מל ברוקס, הקומיקאי היהודי הגאון, שייבדל לחיים ארוכים. היום הוא נשוי לתסריטאית, והשניים מגדלים את בנם הנרי. "לא היה קל לגדול בבית שלי", הוא מתחיל במונולוג סוחט דמעות שמתגלה כשטיק של קומיקאי מיומן, שנמאס לו לדבר על אביו. "אבא שלי היה נכנס להתקפות שכרות מטורפות, השוטרים היו עוצרים אותו כל הזמן, הוא היה מתחיל לצרוח, איך היהודים התחילו את כל המלחמות בהיסטוריה. אה, רגע, זה לא היה מל ברוקס, זה היה מל גיבסון".
אז אני מניחה שבעצם מדובר בבית יהודי תומך.
"אמא שלי אמנם לא הספיקה לקרוא את 'מלחמת הזומבים הגדולה', אבל קראה את הספר הראשון שלי,'המדריך להישרדות זומבים', ותמיד תמכה בי ובתשוקה שלי לכתיבה. ואבא שלי? הוא פשוט שמח שיש לי עבודה".
אתה מרגיש שעם ההצלחה של הספר הפכת גם אתה, כמו הוריך, לאייקון תרבותי?
"אני לא חושב שמה שקורה עכשיו זה 'תהילה'. זה לא שצלמים עוקבים אחריי. אני לא מפורסם, אני לא סלבריטי, רק בחור שכתב כמה ספרים שאנשים אהבו. אם, אחרי שאמות, אנשים ייאספו ויבואו מכל האזור כדי להשליך את הרהיטים שלהם על מדורת הקבורה שלי, אז נוכל להתחיל לדבר על אייקון תרבותי".
גדלת בבית יהודי? אמך אמנם לא יהודייה, אבל אביך הוא מקור לגאווה לגנוס היהודי.
"אמא שלי הייתה איטלקייה, ואבא שלי, כידוע, יהודי למדי. וזה אומר שאני לא מספיק יהודי כדי לעלות לישראל, אבל מספיק יהודי בשביל אושוויץ".
ביקרת פעם בישראל? התיאורים ב"מלחמת הזומבים הגדולה" מדויקים מאוד.
"מעולם לא ביקרתי אצלכם, על אף שאמא שלי נסעה כמה פעמים. היא הייתה חברה של גולדה מאיר. אני תמיד מתכנן לנסוע, אני סקרן מאוד לראות אותה. בחרתי בישראל כלוקיישן לסיפור מכיוון שזאת מדינה שיודעת מה זאת התחושה להיות מוקפת באויבים. ישראל מצוידת היטב כדי להתמודד עם מתקפת זומבים. כלומר, אם היא תצליח לקבל את ההחלטות הנכונות. ב'מלחמת הזומבים הגדולה' גרמתי לממשלה הישראלית לסגת מירושלים כהחלטה אסטרטגית, כי פשוט היה קשה מדי לשמור עליה. זה מוביל למלחמת אזרחים בין הדתיים לבין שאר המדינה. אני חושב שישראל תצליח לשרוד מגפת זומבים, אבל זה לא יהיה קל, ויעלה בהרבה דם".
בישראל , בניגוד לארצות הברית, אתה לא יכול להיכנס לחנות ולקנות רובה. מה נשק האנטי זומבים שאתה ממליץ עליו?
"תמיד הייתי מעריץ גדול של המצ'טה. זה נשק מעולה, חזק, לא יקר, קומפקטי, ויש לו שימושים רבים. בניגוד לרובה, את לא צריכה לטעון אותו כל הזמן, ובכלל - כמה כדורים תוכלי לסחוב איתך באפוקליפסה? כן, אני חושב שהמצ'טה תעבוד מעולה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם