ראשי » רייטינג » טלוויזיה

מסלול הייסורים: סיקור גזר דין קצב בטלוויזיה

אל מול המצלמות תועד משה קצב כשהוא פוסע במסע ייסורים, על פניו מבוכה מתועדת היטב. אחר כך הגיעו הפרשנויות, הראיונות עם המקורבים, התרחישים וסיור בקריית מלאכי. על הסיקור הארוך של היום הארוך שעבר משה קצב

מצלמות הטלוויזיה לא הניחו ולו לשנייה אחת למשה קצב במסלול הייסורים הארוך, החשוף והכעור הזה, ממגרש החנייה ועד פיתחו של אולם בית המשפט. גם ברגעים הגרועים ביותר בחייו של בן אדם, התנאים הפיזיים והגישה הלא נוחה לאולם, לא נוטים לו אפילו חסד קטן, ומציגים אותו לעיני כל בקלונו. תוסיפו לזה את חומת הפח שמקיפה כנראה אתר בנייה סמוך, כדי להשלים את אותה תחושת עליבות שבוודאי אוחזת את כל גיבורי הסיפור הקשה הזה.

הנה קצב הולך בצעדיו הקטנים והמהירים, מוקף בבניו, וקלסתרונו, למרות הכל, או אותו קלסתר פנים כתמיד, קפוץ ונטול ארשת, מצמצם עיניים אשר אינן מסגירות את מה שמתחולל בפנים. מיד אחרי שנקבעו שבע שנות המאסר נכתב באתרים על שבירתו, ועל "קומתו שכבר שחה בדרכו לרכב".

דווקא התמקדתי בו שוב במסלול הצעדה ההפוך, מהאולם עד דבוקת המתקוטטים ליד מכוניתו. אותה ארשת, אותה קומה שלא שחה בסנטימטר, ובמיוחד שוב ההליכה המהירה והרצון היחיד, אולי החלום הקטן שעוד נותר, להיבלע מהר ככל שניתן מאחורי דלת רכב השרד שיוחזר הבוקר, ללא דיחוי, למנהל הרכב הממשלתי-נשיאותי.

בכלל, קצב, אולי כהכנה לשערים שייפתחו וייסגרו בפניו בקרוב, מרגיש את חומן של המצלמות שרודפות אותו מאחור, מתמקדות בכיפה הבהירה על ראשו, שרקמתה צבועה בורוד מפתיע, בעודו צובא על דלת ביתו שתיפתח ותבלע אותו אל השקט בצד השני, המוגן, הלא נודע של משפחתו המגוננת בכל מחיר.

שוב הצליח השופט המזהיר ג'ורג' קרא לתעתע בכל המומחים, המהמרים ודוברים, שהעריכו כי מדובר ב-4-5 שנות מאסר. הוא תיעתע, בדיוק כפי שהדהים אותם מספר שבועות קודם בהקראת פסק הדין.

חשבו שכמנהג הבוחשים הוא יילך בין הטיפות, יסטור פה וילטף שם, ולא היא. הכרעה ברורה וענישה בלתי מתפשרת, שבע שנים שסחטו קריאת תדהמה באולפנים, שבע שנים שבנסיבות המתקבלות על הדעת, עשויות להיות שבע שנות מאסר נטו, נצח עבור מי שקיבל פסל במשכן נשיאי ישראל.

היתה תמונה אחת שנחסכה מאיתנו, שרק עדי ראייה באולם סיפרו עליה, והיא מתארת את קורות חייה של משפחת קצב. מייד אחרי הקראת גזר הדין, כשקצב התפרץ לעבר השופט, רכן אחד מבניו על ברכיו ונישק את ידו.

מישהו כתב בבוקר שאת רגליו נישק, ואני נזכרתי בתמונת פרידתו של השאה האיראני מהמולדת בחורף 78', כשאחד משומרי ראשו שכב על ריצפת הכביש, ליד כבש המטוס, ונישק את רגליו. מסתבר שזה לאו דווקא מנהג פרסי, אלא פשוט תיאור מושלם של מצוקה גדולה, של הכחשה ואולי דווקא השלמה מצידו של הבן, שמהאב הגדול והנערץ, שהגיע ממעברת קרית מלאכי עד למשכן הנשיא, לא נותר אלא שבר כלי שיש לגונן עליו כדי שלא יתנפץ לעיני כל.

ובין לבין, הראיונות עם המקורבים לקצב. כל כך מעטים המקורבים היום,

שאילתי אחד, שהתקשר לקצב לפני חודש ואמר לו שהוא משוכנע בחפותו, הפך כבר במשך היום לדוברו. והחבר השני שלו, סלוקי, שמכיר אותו 50 שנה, בטוח שהבן אדם לא יגיע לכלא, ותבינו מזה מה שאתם רוצים, ואם לא הבנתם, אז טוויזר השב"סניק, מחוספס כמו רצפת חצר הטיולים בכלא שקמה, כבר יסביר לכם שיש סיכוי שהוא יתאבד.

סיורו של ציון נאנוס במתנ"ס המקומי של עיירת המלאכים, השיג את הפולקלור הנדרש. תחושת צדקנות, קורבנות, מהולה היטב בקורטוב רגשי נחיתות ובעיקר חוש הומור בריא. הרי ביבי נתניהו סידר לקצב את כל הדייסה הזאת, כדי שלא יתחרה בו על ראשות הממשלה, בדיוק כמו שעשה לאיציק מרדכי, כששלח לו אז את הכורדית ההיא שהפילה אותו. תגידו מה שאתם רוצים, רק הליכוד יכול.

שידור גזר הדין של משה קצב, כל הערוצים

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...