להפך, אותו דבר: "המשרתת" הוא מלודרמה חזקה
הגרסה החדשה של "המשרתת" הקוריאני הופכת על ראשה את עלילת הסרט, אך משמרת את הנרטיב המרכזי: המאבק הנצחי בין החזק לחלש. ביקורת
ב-2006 הפציע מחדש שמו של קים, כאשר הסינמטק הפריזאי הציג רצף של 18 מסרטיו, וכמו החזיר אותו אל לב הדיון הפילמאי. עיניו של מרטין סקורסזה נפלו אז על "המשרתת" הנושן, וזה מיהר להכריז עליו כיצירת מופת ודאית, ואף פעל באופן נמרץ לשפץ ולשחזר את הנגטיב המקורי של הסרט, בטרם יתפורר לעד. תוצאות השיפוץ של סקורסזה מופצות כעת במערב בספריות הדי.וי.די המובחרות.
למרבה הצער פסחה ההתעניינות המחודשת בעבודותיו של קים על היוצר עצמו, משום שלפני תריסר שנים הוא ואשתו נספו בדליקה שפרצה בביתם. יש לתייק בזיכרון עובדה עגומה זו (זהירות ספוילר), שמוצאת לה הד רב בגרסה המחודשת של "המשרתת", שהופקה לפני שנה, ומגיעה עתה לבתי הקולנוע בארץ.
לגרסה החדשה אחראי התסריטאי-במאי יים סנגסו, שעדיין לא נולד כאשר גרסת המקור של "המשרתת" חגגה את מסע הניצחון שלה. יים, המוכר לבאי פסטיבל ירושלים מסרטיו הפרובוקטיביים "אשת הפרקליט הטוב" ו"המסיבה האחרונה של הנשיא", עדכן את המקור של קים שיפר בהרבה את איכות השחקנים שפגמו באורגינל, ובעיקר היפך על ראשן את משמעויות הסרט.
אישה צעירה נשכרת לשמש כמשרתת ואומנת בביתם של זוג נשוי ועתיר ממון. הבעל הוא איש עסקים רב עוצמה, ואשתו הנאווה מצויה בחודשי הריונה האחרונים. לבני הזוג יש בת קטנה, שעליה אמורה לפקח המשרתת החדשה.
על המשרתת עצמה מפקחת אם הבית-משרתת ומבשלת מבוגרת, שעובדת אצל בני הזוג כבר שנים מספר. ואם רמת המשחק האיומה היא הפגימה העיקרית שכיום מקשה על הצפייה בגרסת המקור משנת 1960, הרי שהפעם מקפידים בהדרכת השחקנים. במיוחד אמורים הדברים לגבי ז'ון דו ז'ון, המגלמת את הדמות הראשית ומוכרת לבאי פסטיבל קאן מאז זכתה ב-2007 בפרס השחקנית המצטיינת על עבודתה ב"שמש סודית", שעד כה לא הוקרן בישראל.
מקום התחוללות סיפור המעשה, הבית עצמו, הוא כליל השלמות. שלושה מפלסים המבטאים אדריכלות מינימליסטית מדויקת, המשלבת קווים נקיים השולטים בחדרי המגורים האינטימיים, עם ריהוט פוסט מודרני המפוזר בחדרי האירוח, האמבטיה והמטבח. וכל העושר הזה מצולם בצבעוניות שופעת, בהנגדות של צבע קר וחם, ותוך שימוש בזווית צילום נמוכות. כאילו מנקודת המבט של השפחה או הכלב. ואגב כך: הבית הזה נבנה במיוחד בשביל צילומי "המשרתת" וההשקעה בעיצובו הקפדני, על פי מידע המתפרסם בכתבי עת, נחשבת לגבוהה ביותר בתולדות הפקות
כשהצעירה הדלפונית נשכרת לשרת את בני המעמד הגבוה היא עדיין אינה מודעת לפונקציה נוספת שנגזרת מתפקידיה בארמון - לשמש ככלי לשעשוע מיני של הבוס בעל הקסם השטני, שמרבה לפרוט עלי פסנתר סונטות של בטהובן ומזורקות מאת שופן. השתעשעות הבשרים שלו, על גבול האונס הברוטלי, מניבה היריון אסור, שכמו מתחרה בהריונה הגלוי ומלא הגאווה של בעלת הבית. ההתרוצצות המוכרת בין בני המעמדות המנוגדים - גבוה ונמוך, שולט ונשלט, מעביד ועובד - באה לידי ביטוי בהתייחסות ההפוכה אל שני ההריונות, שלהם אחראי השליט. בצרפת, בשנות ה-60 וה-70, רקם כבר לואיס בונואל סרטים דומים.
מטבען של אופרות סבון מעין זו נאלצת המשרתת לעבור הפלה כאובה, שבהמשך העלילה תהווה בעבורה סוג של תחמושת נפשית בדרכה לתכנון הנקמה בבני המשפחה העשירה והמתנשאת. תפקיד מעניין ממלאת כאן אם הבית - אותה משרתת מבוגרת, שמדלגת בין המעמדות כמין חוליה מקשרת, חסרת עמוד שדרה מוסרי, בין שליט לנשלט. מורכבותה של דמות זו, בוודאי על רקע העיצוב הפלקטי המכוון של כל יתר הדמויות בעלילה, כמו דורשת להציב דווקא אותה כדמות המרכזית בסיפור, ולא כמין דמות צללים של לחשן/נית, המלווה כאילו מהצד את האירועים המלודרמטיים.
כאמור, יים סנג-סו הפך על ראשו את הסרט המקורי. שם בעל הבית הוא מורה לפסנתר, שמתגורר עם אשתו ההריונית ועם שני ילדיהם הקטנים בדירה קלסטרופובית מעיקה. שם, בסרטו של קים קי
יאנג, המשרתת היא הדמות הדומיננטית ששולטת ביד רמה במעסיק שלה, אונסת אותו, מטילה טרור עליו ועל כל יושבי הבית הצפוף. היא אפילו רוצחת את אחד הילדים.
המשותף לשתי אופרות הסבון הוא ההיריון הכפול והמקביל - הרעיה והמשרתת, ששתיהן נושאות ברחמן את זרעו של בעל הבית. בסרט הישן זהו כתם האשמה שאותה נושא הגבר על כתפיו החלושות; ב"המשרתת" הנוכחי זהו סימן השליטה של הגברהאדון. כאן הוא גבר יחיד המוקף בחמש נשים (שתי משרתות, רעיה, בת, וגם חותנת מהגיהינום).
קשר לכך כדאי להוסיף שבשנת 1960, בדיוק כאשר קים קייאנג הכין את "המשרתת" המקורי, הוצגו במערב שני סרטי האימה הנודעים-"המציצן" של מייקל פאול הבריטי ו"פסיכו" של אלפרד היצ'קוק )הקרדיט על האבחנה המבריקה הזאת מגיע לקית' אוליך, מבקר סרטים ב"טיים אאוט ניו יורק" (, ששניהם , ממש כמו ההפקה של הדרום קוריאני, מעמתים בין שליט לנשלטת, בין שולטת לנשלט, בין אישה לגבר, ובעיקר מתארים מעשי רצח על רקע סקסואלי, המבוצעים על ידי זכרים אחוזי בעתה מפני מין ומפני נשים.
השיוך של "המשרתת" אל מעגלי ההשפעה ההיצ'קוקיאנית תקף רק לגבי האורגינל בן 50 השנים. בגרסתו המחודשת, "המשרתת" מעדיף לחפור בתוך מתחמי השליטה של ההון בבני האדם. מהבחינה הזאת, יים סנג-סו, ש"המשרתת" הוא סרטו השביעי, נאמן בהחלט לסרטיו הקודמים. ב"אשת הפרקליט הטוב" הוא ביצע ניתוח ללא הרדמה בחוליות האנושיות המרכיבות משפחה בת זמננו - בעל, אישה, מאהבים וגם הורים דוחים.
ב"המסיבה האחרונה של הנשיא", שבו שחזר יים את חיסולו בשנת 1979 של פארק צ'ונג הו, נשיא דרום קוריאה שנרצח - כנראה בעידוד הסי-איי-אי - על ידי מפקד המשמר האישי שלו, הוא הרחיב את המשל החברתי מהמשפחה הגרעינית אל החמולה הפוליטית, הקושרת הון בשלטון.
הפעם, ב"המשרתת", הוא שוב מכווץ את היריעה, ומתכנס מחדש בתוך משפחת חוטאים אחת והשמחה רבה. ודאי לחובבי המלודרמות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם