דרמה קווין: נינט טייב והסימפונט רעננה בהופעה משותפת
בערב המשותף שלה עם סימפונט רעננה, מוכיחה נינט טייב שיש בה אמביוולנטיות. היא זמרת וירטואוזית שיכולה לבצע כל שיר, ובכל זאת, לעיתים היא מאבדת כיוון ומשחקת בין דרמטיות יתר לפשטות נעימה. הפרק הקלאסי שלה הותיר את רון קסלר סקרן לגלות מה תעשה בעתיד
נינט טייב צילום: רותם ואחניש
היא מתחילה את הערב עם "עבדים", בחירה פחות מוצלחת בעיקר משום ש"מדברים" שבא בעקבותיו כובש הרבה יותר. במהלך הערב היא מחליפה כובעים ותנוחות. לרגע אחד היא מתמסרת לעיבודים הקלאסיים וברגע אחר היא נאבקת בהם ולא מתפשרת לרגע על דרך הרוקנרול שבה היא שקועה, הגיטרה החשמלית שמתערבבת אל תוך הכלים הקלאסיים מספקת לה חיזוקים.
על היכולות הווקאליות של נינט אין עוררין. היא זמרת בכל רמ"ח אבריה ובעלת כריזמה יוצאת מן הכלל. כמובן שתזמורת סינפונט רעננה ברקע רק מחזקת את אפקט הכוכבות הקיים בה גם כך. נינט לא מתכוונת לספק לקהל ערב קלאסי צפוי ומוכתב מראש. לעיתים זה נראה כמו התעקשות ולעיתים זה מתפרש כמו אומץ, אבל ההגשה הנינטית נעה על הגבול הדק שבין ווירטואוזיות למשהו מעושה מדי.
ב"כלה" היא נסחפת להליכות משונות ודרמטיות על הבמה ואז לפתע היא מבצעת שיר של אדית פיאף בקול גדול ובתיאטרליות משובחת. פס הקול של הערב מורכב כמעט כולו רק משירי האלבום האחרון מלבד "יחפה" שזוכה לביצוע מרגש ול"היא יודעת" שנסחב אל המקום הסתמי. לעיתים נדמה שדרושה יד מלטשת ומקצרת בעיקר בסופים אבל בכל זאת מדובר בנינט וגם היעדר הליטוש הוא קסום ומכושף.
נינט טייב. בין תיאטרליות לפשטות כובשת
צילום: רותם ואחניש
במסע של טייב בארץ הקלאסיקה ישנן שמורות טבע מוצלחות במיוחד: "כלב" זוכה לעיבוד מיוחד ושנון, "כדור פורח" ממריא בעזרת נינט לגבהים עצומים "אם אני אלך" הופך למסע אוונגארדי ומשוגע. היא אומרת שהיא מתרגשת מאוד וזה לא ממש ניכר באמת. יש פער מודגש בין ההעמדות הרוקיסטיות לעיבודים הקלאסיים. לעיתים זה יוצר תחושת ניכור וקור, משהו כמעט פלסטי.
"בחיים לא נתקלתי בכזה שקט אחרי שיר" היא אומרת לקהל לאחר ביצוע מסויים. זה נכון. משהו בערב שרקמה נינט משאיר אותך מרותק לפרשנות הקלאסית בדיוק באותה מידה שאתה חש שהיא עסוקה בלהפתיע אותך במקומות שבהם ראוי להישען אחור ולהירגע.
So Real של ג'ף באקלי הוא תחנת הלעז הכמעט יחידה בערב הסימפוני. לפני סיום היא שרה את "היום". שיר שנכתב במיוחד לערב הזה. כאן נינט מתמסרת לקלאסיקה
בעיבוד נפלא והקהל רוצה עוד. היא מסיימת בהדרן עם "מודה אני" של מאיר אריאל עם גיטרה בלבד שנמתח קצת יותר מדי. היא חותמת את מסע החיפוש עם "כשאתה כאן", סינגל הבכורה מתוך האלבום הראשון "יחפה". ביצוע מבריק ומשובח שמותיר טעם של סיום בדיוק במקום הנכון והטוב.
כבר כמה שנים נינט בודקת דרכים חדשות. אתמול נרשמה, ממש כפי שהיא עצמה הצהירה, תחנת חיפוש נוספת. אמנים אחרים ובשלים יותר היו, אולי, ממשים את הפוטנציאל הגלום בתזמורת עם עשרות נגנים העומדים לרשותם לערב אחר בצורה שונה ומתמסרת יותר. נינט בחרה לבדוק דרך הנגנים גבולות נוספים בדרך המרתקת שהיא עושה ופחות לשקוע אל המסגרות המקובעות והקלישאתיות הצפויות בערב מסוג זה.ובכל זאת, הסקרנות שלי לגבי תחנות המוסיקה הבאות שלה רק התעצמה אחרי אמש.
נינט טייב, בליווי תזמורת סימפונט רעננה, המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם