ואחריהם המבול: "מבול" ניצל בזכות יוצריו
יכולות הבימוי, הצילום והדרכת השחקנים של יוצרי "מבול" חילצו את הסרט ממלכודות רבות והשחקנים הותיקים, ביניהם רונית אלקבץ, דני שטג ויעקב כהן, מוסיפים בטחון ליצירה הצעירה
ובדיוק אז, כשהמטפורה התנ"כית צוברת תאוצה משמעותית, נדרש יוני לטפס על הבמה בבית הכנסת ולקרוא בקול גדול את פרשת השבוע, שהיא, כמובן, פרשת נח וסיפור המבול.
על מנת להדגיש עוד יותר את הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין המציאות המדשדשת שבתוכה מתפקדת משפחה-בלתי-מתפקדת זו, פורש הסרט מסכת של יחסים די רקובים, המעכירה את החיים במושב הקטן שבו מתחוללת העלילה. ממש כפי שמצוין בספר בראשית, בפרק המגולל את המיתוס על נח ותיבתו - "מלאה הארץ חמס".
טריילר: מבול
על פניו נראה "מבול" כמו עבודת תסריט סכמטית מדי, סגורה ומהודקת כמו שיעור לדוגמה בקורס תסריטאות למתקדמים. כאילו התכנסו צמד התסריטאים (נועה ברמן-הרצברג וגיא נתיב) לעבודתם לא רק עם מקלדות המונחות לפניהם, אלא גם עם סרגלי חישוב של הנדסאים בכליהם. הנטייה הדידקטית המודגשת של "מבול", מגובה כמובן בדמויות משנה - צעירים ומבוגרים כאחת - המאזנות ללא הרף אלה את אלה, והרושם הכללי העולה מהתסריט הוא שכדאי היה להכניס בו מעט יותר מהומה וברדק בלתי צפוי.
אלא שכאן הגיעו לעזרה יכולות הבימוי (גיא נתיב) והצילום (פיליפ לבלט), המחלצות את "מבול" מהמלכודות הלמדניות מדי. נתיב מיטיב לנתב את הסצינות המלנכוליות, מעוררות הדכדוך
לעיתים, המרכיבות את מסכת חייהם של גיבורי העלילה, באופן המשכיל להתגבר על הסיפור הצפוי. לבלט, צלם מקנדה, משווה מראה שונה, אירופי במידה מסוימת, למושב הישראלי החבוט שבו מתרחשת מלודרמת ההתבגרות הזו.
אך עיקר הצטיינותו של נתיב ניכרת בהדרכת השחקנים. במיוחד אמורים הדברים לגבי הנער יואב רוטמן, המגלם באופן כובש את חתן הבר מצווה התועה בדרכי החיים. גם מושונוב, שמרבה לשבץ עצמו לגילום דמויות העומדות מחוץ לנורמה, עושה הפעם תפקיד סביר. לצד אלקבץ וגראד מלוהקים עוד כמה ותיקי מסך (יעקב כהן, שמיל בן ארי, אסתי זקהיים, דני שטג), המוסיפים סוג של ביטחון עצמי ליוצרים הטירונים במידה רבה.
"מבול", ישראל 2010
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם