קו המשווה: הכותנה והיין
על אף הרפתקאותיו המפתיעות, הברון מינכהאוזן הוא בלופר משעמם, ואילו שהרזאד מאלף לילה ולילה היא מספרת עממית מקסימה
אבל סיפוריו של הברון מינכהאוזן האמיתי, ככל שהופיעו בדפוס, שייכים למעשה למישהו אחר לגמרי, ששמו אכן מופיע כמחבר הספר. גרמני בשם רודולף אריך ראספה, נוכל מורשע שהשתיל בין השאר פחם באדמה, כדי לשכנע משקיעים להשקיע בכריית הפחם העתידית שלו (מזכיר לכם משהו?), ונמלט לאנגליה מפחד נושיו ושאר רודפיו. הוא עיבד את מעשיותיו של מינכהאוזן (תקופה מסוימת נמנה בעצמו עם באי ביתו של הברון), הוסיף להם לא מעט משלו, והוציא לאור את ספר הבדיות הראשוני, שזכה לכמה מהדורות.
> ביג בן: ג'קי מנחם והגביע הקדוש
בהמשך תורגם הספר לגרמנית על ידי משורר בשם גוטפריד אוגוסט בירגר, שהוסיף לקובץ המקורי סיפורי בדיות משלו. וכשהגיע הכינוס ההוא למהדורה השביעית שלו נוצר הקאנון שאנחנו מכירים היום, המונח לפנינו בתרגום החדש. על כן ראויים כל השלושה - הברון, הנוכל והמשורר שתרגם - להיחשב כמחברי הבלופים של הברון מינכהאוזן, רובם ירודים, מטופשים ומשעממים לקורא בן
זמננו למרות שמם הגדול.
מה שמאפיין בין השאר את השטויות האלה הוא רצף בלתי פוסק של דברים מופרכים לגמרי, שלא נעשה כל ניסיון לשכנע אותנו באמיתותם, והם אף נופלים על ראשינו בכמויות, בזה אחר זה. כמו תרמילים ריקים. המצאות מסוג: "ברגע ששככה הרוח שבו ונפלו כל העצים במאונך, כל עץ למקומו, והכו שורש כבראשונה". ומיד אחר כך, משהו בעניין מלפפונים: "בחלק זה של העולם הירקות המועילים הללו גדלים על עצים".
במקום אחר אגב מספר מינכהאוזן על מסעו בירח, וגם שם הוא מאמין בעצים: "יש רק מין אחד בקרב בהמות הבישול או כל יתר החיות על הירח; כולם נוצרים על עצים בעלי עלווה וגודל שווים". נשמע כמעט כמו התאוריה הדארוויניסטית.
ובינתיים הופיע הכרך השני למפעל המפואר של חנה עמית כוכבי, שתרגמה מבחר מ"אלף לילה ולילה", שמוצאם במאה ה-11 ("לילות ערב", הוצאת בבל), ובו הפעם בין השאר הסיפורים הכי מוכרים, שכולנו מכירים אותם בגרסאות המצוירות של ילדותנו, מעלי באבא ו40 השודדים עד אלדין ומנורת הקסמים, שאותם דווקא בחרה העורכת והמתרגמת להביא בתרגום מצרפתית מאת רמה איילון, משום שאין מקור ערבי לסיפורים אלה, גם אם הופיעו (בתרגום מצרפתית) באוסף הערבי הקלאסי.
בנוסח הצרפתי שלהם הם ארוכים לאין ערוך מן הסיפורים הקצרים שמספרת שהרזאד
אולי חרוז אחד מבין החרוזים המעטים המשובצים באוסף הפרוזה הגדול הזה, ימחיש משהו מן העסיסיות והיופי. להלן דברי הנערה המסרבת לבקשתו של זקן בעל שער שיבה להתחתן איתה: "כלום אמלא את פי כותנה במקום במתק יין". איזו טענה מוחצת.
כְּשֶׁאֲנִי מַדְלִיק סִיגַרְיָה/ בְּשַׁבָּת, הֶעָשָׁן הוּא / זְרוֹעוֹתַי הָאֲרֻכּוֹת / מַעְלָה עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד מְנַסּוֹת אֶת אֱלֹהִים
הרבה שירים מעניינים יש בחוברת הליקון החדשה המוקדשת לעשרת הדיברות. כאן משורר חדש לגמרי בשם יותם גודלסמן , חובש כיפה לשעבר כמדומה, המזכיר לנו שיש הרבה דרכים להגיע אל אלוהים,כולל עישון סיגריות בשבת, ומוסיף בהומור טוב:"נוח החילול הזה /כשעל החפיסה מודפס בבוז: / מות יומת/ בשבעים וחמישה אחוז"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם