תמיד אופטימית: פרידה מאנני ז'ירארדו
השחקנית הצרפתייה אנני ז'ירארדו, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר, השתתפה בכ-160 סרטי קולנוע וטלוויזיה והיוותה ארכיון מהלך של הקולנוע הצרפתי ב-50 השנים האחרונות
במסגרת 160 תפקידי הקולנוע והטלוויזיה שגילמה בכל הז'אנרים - סרטי מתח, מלודרמות, קומדיות רומנטיות, ואפילו סרטים מוסיקליים - עבדה המנוחה עם עשרות רבות של במאים; מרוז'ה ואדים ועד קלוד לאלוש, ועם מאות שחקנים ושחקניות - מאלן דילון ועד איב מונטאן, מבריג'יט בארדו וקתרין דנב ועד מרלן ז'ובר ואיזבל הופר.
שפע הפרטנרים שלה לא היה בו כדי להסתיר את גישתה החמימה והאנושית אל הדמויות שעטתה על עצמה מול המצלמה. סמלה המסחרי היה אותו מאור הפנים האופטימי, ששימש אותה ככלי עבודה לגיטימי לביטוי מדויק של תפקידיה.
ז'ירארדו נולדה בפריז לפני כ-80 שנה, ובגרה בהצטיינות יתרה את הקונסרבטוריון הפריזאי. היא התקבלה כחברה בתיאטרון ה"קומדי פרנסז" בשנת 54', אך פרשה ממנו שלוש שנים מאוחר יותר לטובת קריירה עשירה בקולנוע, ברדיו ובקברט.
בתחילה הירבתה ז'ירארדו לגלם דמויות משולי החברה - רוצחות ומתאבדות, נשים נוקמות וסחטניות. ובעיקר
בשיאו של הסרט אונס אותה אחד האחים ואף דוקר אותה 13 פעמים. היה זה השחקן רנטו סלבטורה, שבמהלך ההסרטה התאהב בז'ירארדו, והשניים נישאו עם תום ההפקה.
במרוצת הזמן היא שינתה את טיב תפקידיה, ונראתה בסרטים כמו "שלושה חדרים במנהטן" (בימוי: מרסל קרנה), "דילינג'ר מת" (מרקו פרארי), "לחיות כדי לחיות" (קלוד לאלוש), "למות מאהבה" (אנדרה כאיאט), "החיים נמשכים" (משה מזרחי), ובשני סרטיו הצרפתיים של מיכאל האנקה - "המורה לפסנתר" ו"מחבואים".
שנות ה-70 עמדו בצל מלכותה כגברת הראשונה של הקולנוע הצרפתי. בשנים 68' עד 79' היא הופיעה בלא פחות מ-36 סרטים, שאחד מהם - המלודרמה "אני רק אשה" (של ז'אן לואי ברטוצ לי) זיכה אותה בדברי שבח נדירים. בשנת 2003 אובחנה כחולת אלצהיימר, אך הוסיפה להופיע בסרטים ארבע שנים נוספות, עד דעיכת זכרונה.
אנני ז'ירארדו, 1931-2011
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם