אז היה אוסקר
טקס פרסי האקדמיה בארה"ב הוא אירוע מעצבן מייגע ולא מנומק. אולם הבעיה אינה בבמאי לא יצירתי, אלא במה שהערב עצמו מייצג
בחירת הסרטים הזוכים נעשית בתהליך עלום על ידי אנשים שאף אחד מאיתנו אינו מכיר. השיקולים שלהם לא ייוודעו לנו וכנראה אינם כל כך חשובים. הפרשנים הסבירו של"הרשת החברתית" אין סיכוי מפני שחברי האקדמיה שמרנים ואוהבים את המלוכה הבריטית ואין להם פייסבוק, ולכן "נאום המלך" יזכה. מה זה שייך לקולנוע? מה בין זה לבין איכות הסרטים? האוסקר הוא תחרות אמריקאית למרות שהשנה זכה בה סרט בריטיאוסטרלי.
אז נכון שארצות הברית מובילה את עולם הקולנוע, אבל מה לעשות החוויות הקולנועיות הגדולות שאני נושא אתי מאז ומתמיד - רוב אינן מן הקולנוע האמריקאי. פליני ברגמן, ווים וונדרס, רומן פולנסקי, אלן רנה, מייק לי, אנדרי ויידה, פדרו אלמודובר היו והינם יוצרי ענק לא פחות מרוברט אלטמן, וודי אלן, ג'והן פורד קופולה, סקורסזה ורבים אחרים שכבודם במקומם מונח. מן השנים האחרונות הסרטים שהרעידו את לבי היו "סרט לבן" הגרמני ו"פרידות" היפני (שאכן זכה באוסקר הסרט הזר ובצדק למרות שהביס את "וואלס עם באשיר" ). מולם הייתי צריך לסבול את הזוועה בתלת ממד הקרויה "אוואטאר", עם עלילה לילדים וטכנולוגיה תוקפנית המתמצה כבר אחרי עשר דקות.
קרן האור
אם היו פותחים את התחרות הזו לקולנוע העולמי ויוצרים אקדמיה רב לאומית האוסקר היה נראה אחרת. ראיתי את שלושת הסרטים המדוברים ביותר באוסקר הזה: "נאום המלך","הרשת החברתית" ו"אומץ אמיתי". שלושתם עשויים היטב. בשלושתם הייתי מרותק לכיסא,אבל אני מודה שמשלושתם יצאתי עם מעט תובנות, מעט התרגשות, כאילו עומדת חומה של מפגש בלתי אפשרי עם השריף המזדקן ג'ף ברידג'ס (הנפלא כשחקן), הכפיל הנוירוטי של מרק צוקרברג, שלא לדבר על המלך האוטיסט של אנגליה. היחיד שחשתי אליו חמלה קרבה רצון להכיר היה ג'פרי ראש, מיסטר לוג התראפיסט של המלך בעיני הכוכב האמיתי של הסרט המוצלח הזה.
אבל גם אם הקולנוע האמריקאי היה יותר מתעשייה משומנת היטב, וגם אם יש להודות
שהתעשייה הזו מוציאה מדי פעם יצירות מופת, וגם אם יש והיו בה שחקני ענק לעשרות, ואל נשכח את הראשון והגדול מכולם עד היום צ'רלי צ'פלין, עדיין כל אלה אינם נוגעים באירוע המעצבן הזה המייגע והלא מנומק הקרוי טקס האוסקר. אולי הירידה הדרסטית ברייטינג שלו בארצות הברית תעיר שם מישהו. כי הבעיה אינה בבמאי יצירתי אלא במה שהאירוע עצמו מייצג.
על כל אלה אפשר לסלוח רק בזכות קרן האור האחת הסרט על בית הספר ביאליק-רוגוזין שזכה באוסקר על הסרט התיעודי הקצר. ביקור אחד בבית הספר הזה לימד אותי שיש מקומות בהם הטוב שבבני האדם עולה על גדותיו, והוא קורה אצלנו, במרחק נגיעה ועכשיו כל העולם יודע. חוץ ממשטרת ההגירה. להם אין זמן לראות סרטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם