בלוג דה קסבה: על בלוגריות מעזה
על רקע המהומות בעולם הערבי נרשמת פריחה של הבלוגרים וגולשי הרשתות החברתיות ברצועת עזה. הם גם לא מפחדים להשמיע קולות מחאה כנגד שלטון החמאס, אותו הם מתארים כ"סרטן זדוני הזורע הרס והורג את כל התאים החיים". כל זה קורה בזכות מהפכת האינטרנט ברצועת עזה, המחזיקה בשיא של משתמשי אינטרנט בעולם הערבי. שלוש בלוגריות מעזה נחשפות בפנינו ומצהירות: "השימוש בדיכוי לא יעזור לממשלה בעזה"
"הבנות שמחות לשחק עם בנים צעירים אבל בתוך כמה שנים יכפו עליהן להתכסות. התערבבות עם בנים היא טאבו גדול גדול. בין אם זה בגלל מסורת ובין אם בגלל דת, זה לא משנה. הן פשוט לא מקבלות את הזכות לבחור מה ללבוש, כולן נדרשות להיכנע לכללי השבט כמו עדר של כבשים. קולות של שוני או של התנגדות נדרשים לסתום את הפה. חשבתי על השנים שבהן הסבתות של הילדות האלה הלכו לבתי ספר ללא כיסוי במהלך שנות ה-60 ובתקופה החילונית של נאצר. איך עזה השתנתה".
בכניסה לרמאללה, על חומת ההפרדה, מישהו ריסס גרפיטי שעליו כתוב: DELETE CTRL ALT. עושה רושם שרק RESTART יצליח לאתחל מחדש את מצוקות החברה הפלסטינית ותחלואי שלטון החמאס. ועם זאת המהפכות במצרים ובתוניס מילאו בהשראה פלסטינים רבים החיים בתחושה שניתן להשתמש ברשתות החברתיות ובבלוגים ככלי לגיבוש דעות ולהתארגנות מחאה נגד השלטונות. מפתיע לגלות כי בתוך רצועת עזה צצו בלוגרים אמיצים שמתגברים על הפחד מרודנות החמאס וכותבים ביקורות כלפיו ברשת. בנוסף, באחרונה קמו בפייסבוק קבוצות שנועדו לארגן התקוממות עממית נגד שלטון החמאס. מסקרן מאוד יהיה לראות אם המחאה של שכנינו תתבגר ותהיה להפיכה. בכל מקרה, מהפכה אחרת הגיעה גם לעזה - מהפכת האינטרנט, והיא מסעירה לא פחות.
האינטרנט הוא האמצעי היחיד כמעט של תושבי רצועת עזה לשבור את הבידוד שבו הם נמצאים, מה שיכול להסביר את הכמות הגבוהה של הגולשים ברשת ברצועה. לפי דוח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, בשנת 2009 השתמשו במחשב ברשות הפלסטינית 57 אחוזים מהתושבים מעל גיל עשר (הנתון נכון גם לעזה וגם לגדה). 32 אחוזים מהתושבים מעל גיל עשר ברשות הפלסטינית השתמשו בשנה זאת באינטרנט וסביר להניח שמספרם עלה מאז.
ה"וול סטריט ג'ורנל" בדק ומצא כי רצועת עזה היא בעלת השיא של משתמשי אינטרנט בעולם הערבי - אפילו יותר מנסיכויות המפרץ. זאת למרות שקבוצות דתיות קיצוניות בעזה ניסו להילחם באינטרנט והטמינו פצצות בבתי קפה אינטרנט ברצועת עזה בטענה שהם מפיצים תועבה. תנועת החמאס גם הורתה לספקיות התקשורת הפלסטיניות לחסום את הגישה לאתרי פורנו.
מעניין לגלות שדווקא בתקופת החמאס צברה הבלוגספירה העזתית תאוצה אדירה ונרשם זינוק במספר הגולשים ברשתות החברתיות. עד שנת 2008 היו על פי הערכות כ-15 בלוגים בלבד שנכתבו מעזה. כעת המספר עומד על מאות בלוגים. במציאות של סגר על רצועת עזה הפכו הבלוגרים העצמאיים למקור מידע לא רשמי על החיים ברצועה. אמנם מרבית הבלוגים כתובים בערבית ופונים לקהל בעזה בגדה ובעולם הערבי, אבל לצדם פועל מספר לא מבוטל של בלוגרים שכותבים באנגלית ומכוונים לקהל הבינלאומי. אחד הגורמים להתרבות הבלוגים הוא מבצע "עופרת יצוקה" שהתקיים בין דצמבר 2008 לינואר 2009.
"בזמן המלחמה בעזה התחזק מאוד הצורך להביע רגשות דעות ולהתעדכן במה שקורה", אומרת לנו הבלוגרית נאזק אבו רחמה מעזה. "לא הרבה עיתונאים יכלו בזמן המלחמה בעזה להיכנס לאזורי הקרבות והבלוגרים עדכנו בנעשה במקומם. באותו זמן גם אני התחלתי בבלוג שלי למסור דיווחים מהשטח". בחצי השנה האחרונה, אומרת בלוגרית אחרת מעזה, רזאן מדהון, "זינק מספר הבלוגרים ומשתמשי הרשתות החברתיות בעזה בגלל שהם מאפשרים לצעירים מרחב ביטוי ואפשרות להגיד מה שרוצים דבר שבעיתונות ובערוצים אחרים לא מאפשרים. יש במציאות שלנו פחד מרדיפה".
רזאן וגם נאזק, שתיהן בנות 23, יודעות היטב על מה הן מדברות בעניין פגיעה גסה בחופש הביטוי מצד החמאס. בחודש שעבר הן תיארו בבלוגים שלהן בנפרד חוויית מעצר מבזה, אופיינית לשלטון החמאס, שהן עברו בעקבות השתתפותן בעצרת הזדהות עם מצרים. "היינו נלהבות מאוד לגבי מה שקורה במצרים
רזאן אומרת: "זכיתי שם ליחס לא טוב. גם כיסוי הראש לא עזר לי. לנציגים של ארגוני זכויות אדם נודע עלינו, הם רצו להיפגש איתנו, אבל המשטרה לא נתנה להם. אחרי החקירות דרשו מאיתנו לחתום על התחייבות שלא נשתתף בעצרות בעתיד ושנתחייב לקודים של ההליכות והנימוסים בעזה ואיימו עלינו שיכניסו אותנו לכלא. השימוש בדיכוי לא יעזור לממשלה בעזה".
למרבה האירוניה דווקא ניסיון החמאס לסתום את פיותיהן של רזאן ושל נאזק סייע להן להגיע לקהל גדול יותר. הפוסטים שלהן שתיארו את חוויית המעצר המשפילה הפכו לפוסטים הפופולריים ביותר בבלוגים שלהן. הן המשיכו להתבטא בבלוגים שכל אחד מהם נקרא על ידי אלפי גולשים בחודש. רזאן, נשואה ואם לילדה, היא במאית וכותבת את הבלוג שלה כשנתיים. לדבריה רוב הבלוגרים בעזה הם פוליטיים "כי רוב החיים שלנו בעזה הם פוליטיים. אפילו ילדים מדברים פוליטיקה. בבלוג שלי אני בדרך כלל כותבת פוסטים עם ביקורת חברתית על מה שקורה ברצועת עזה. כתבתי גם על כך שצריך למצוא אלטרנטיבה להתנגדות הפלסטינית בישראל. מעל דפי הרשת קיימתי באחרונה ויכוח עם חבריי בעקבות ידיעה שפייסבוק סגרה פרופיל עוין כביכול לישראל והתבטאו תחושות שכל העולם עומד לצד ישראל ונגד הפלסטינים. בפייסבוק גם מדברים הרבה על הצורך בסיום הפילוג הפלסטיני".
רזאן הצטרפה לקריאה שצוברת תאוצה באחרונה ברשתות החברתיות ובבלוגים מעזה להתייצב לעצרת שתתקיים ב-15 במרץ ותדרוש מהחמאס ומהפת"ח להפסיק את הפילוג. חברתה נאזק, שלומדת מדעי המדינה באוניברסיטה האסלאמית בעזה, כותבת בקביעות בטוויטר, בפייסבוק ובבלוג שלה כשלוש שנים. היא כתבה בין השאר על הבידוד הבלתי נסבל של עזה ועל תסכולה מכך שכבר 11 שנה היא אינה יכולה לפגוש את סבתא שלה שמתגוררת בירושלים; על המחסור בתרופות שהוביל למותו של בן משפחתה; על הפסקות החשמל הרבות בעזה שהובילו לתיאור ציורי שלה על ילדים שמשחקים ברחוב לאור נרות; על המנהרות שבהם קטינים נאלצים לעבוד אחרי בית ספר ולסכן את חייהם כדי לפרנס את משפחתם (חושיה העיתונאים גרמו לה להתלוות לצעירים האלה בעבודתם במנהרות); ועל הפילוג הפלסטיני שמעסיק אותה במיוחד. "גם בעזה וגם בגדה קורים הרבה דברים מטרידים שהם תוצאה של הפילוג ושל המצב שבו כל צד מפחד מהצד השני, כמו מעצרים על רקע השתייכות פוליטית ומעצרים של עיתונאים".
הבלוגרית יסמין אל ח'ודרי, בת 21, היא היחידה שלא מכסה את ראשה והריאיון איתה הוא היחיד שנערך ללא תרגום בשל האנגלית המצוינת שלה. "יש בלוגרים בעזה שכותבים על בעיות כמו ההגבלות על הלבוש שאנשים אולי מוצאים בזה הפרת זכויות אדם או על החמאס שאוסר על נשים לרכוב על אופניים. אני עצמי כותבת בעיקר כתיבה יצירתית ולא עיתונאית, אבל מוטרדת מהמצב כאן, למשל מבעיות האבטלה. חברות שלי בעלות תארים מכובדים מלימודיהן באירופה ובאמריקה מחפשות כבר שנים עבודה בעזה ולא מוצאות. זה תסכול גדול מאוד. זאת אולי נראית בעיה קטנה לעומת הכיבוש אבל בטווח הרחוק זה בדיוק מה שיגרום לבעיות הגדולות".
הבלוגרים שמעבירים ביקורת על החמאס לא פוחדים ממנו?
יסמין: "חלק מהבלוגרים מפחדים מהחמאס וחלק לא. יש עין גדולה שעוקבת אחריהם. החמאס יודע על הבלוגרים המבקרים. היו אפילו כאלה שנעצרו אחרי מה שכתבו. אני מכירה אחד מהם. מדובר בכמה שעות או בכמה ימים במעצר, זה תלוי. חוקרים אותם ונותנים להם לחתום על ניירת. אני חושבת שגם הכו חלק מהם".
בחודש דצמבר, בטרם פרצו המהומות במצרים, נפתחה בפייסבוק קבוצה שנקראה "הנוער העזתי מתפרץ" ובה פורסם "מניספט הנוער העזתי" שקורא לזכויות אדם, חופש, חיים נורמליים ושלום. הקבוצה קיבלה עד תחילת שבוע זה יותר מעשרים אלף לחיצות "לייק" ועוררה עניין בעיתונות העולמית. ה"גרדיאן" דיווח כי מאחוריה עומדים חמישה בחורים ושלוש בחורות שסירבו להזדהות בשמם מחשש לחייהם.
הם סטודנטים חילונים ולדבריהם אינם מזוהים עם מפלגה פוליטית כלשהי. במניספט הלוחמני הם מבטאים את ייאושם בין השאר בגלל מה שהם מגדירים כרדיפה של שלטון החמאס, האבטלה, האיסור על יציאה מהרצועה למטרות לימודים בגדה המערבית, ההרס שזרעו ההתקפות הישראליות והמשחקים הפוליטיים של הפת"ח והאו"ם. "שהחמאס ילך להזדיין", כך נפתח המניספט. "שישראל תלך להזדיין. שהפת"ח ילך להזדיין. שהאו"ם ילך להזדיין. שאונר"א (ארגון הסעד של האו"ם - ש"ב) ילך להזדיין. שארצות הברית תלך להזדיין.
אנחנו בני הנוער העזתי נמאס לנו מהפרות של זכויות האדם. . . אנחנו רוצים לזעוק ולשבור את חומת השתיקה העוול והאדישות כמו שמטוסי האף-16 הישראליים שוברים את מהירות הקול. אנחנו לכודים כמו כינה בין שתי ציפורניים, חיים סיוט בתוך סיוט בלי מקום לתקווה בלי מרחב לחירות. . . נמאס לנו מהחיים המחורבנים שלנו מלהיות כלואים על ידי ישראל מוכים על ידי החמאס ולהיתקל בהתעלמות שאר העולם. מהפכה מתעוררת בתוכנו. . . הקש האחרון שהרעיד את הלבבות מתסכול ומייאוש אירע ב-30 בנובמבר כאשר קציני חמאס הגיעו לפורום שארק לנוער, ארגון נוער מוביל, עם הרובים, השקרים והאגרסיביות שלהם, גירשו את כולם החוצה, עצרו כמה אנשים ואסרו על המשך פעילותו של הפורום. מספר ימים לאחר מכן מפגינים שהפגינו מול שארק הוכו וכמה מהם נעצרו. . . במהלך השנים האחרונות החמאס עשה כל שביכולתו על מנת לשלוט במחשבות, בהתנהגות ובשאיפות שלנו, כמו סרטן זדוני הזורע הרס והורג את כל התאים החיים. . . וזאת בלי להזכיר את הכלא שבו אנו חיים, כלא שמופעל על ידי מדינה דמוקרטית לכאורה. אנחנו רוצים שלושה דברים: אנחנו רוצים להיות חופשיים. אנחנו רוצים לחיות חיים נורמליים. אנחנו רוצים שלום. האם אלה בקשות מוגזמות?".
האם תיתכן מהפכה בעזה בעידוד האינטרנט כמו ההפיכות במצרים ותוניס, אני שואל את הבלוגריות מהרצועה. יסמין, שגרה בעבר במצרים במשך ארבע שנים, נאנחת. "המצב בעזה שונה לגמרי ולצערנו לא כזה ברור כמו במצרים, תוניס ולוב. להם היה אויב אחד. לנו יש שלושה אויבים: ישראל, חמאס ופת"ח", היא אומרת. "אבל אי אפשר לדעת מה יהיה. לפני כמה חודשים אף אחד לא צפה שתהיה מהפכה במצרים ושמובארק יתפטר".
"האינטרנט מאפשר לצעירים בעזה ערוץ אלטרנטיבי לעולם החיצון שאליו הם נמנעים מלהגיע פיזית בצל הסגר", אומרת אימאן ג'בור, מנהלת מחקר בעמותת גישה, ארגון זכויות אדם ישראלי שמקדם את הזכות לחופש התנועה ברצועת עזה ובגדה המערבית. "בבלוגוספירה קוראים בחו"ל ובישראל יכולים גם 'לפגוש' צעירים שמערערים על מוסכמות חברתיות ופוליטיות ומבקשים עתיד טוב יותר".
בעזה יש גם בלוגים פחות לוחמניים הנוגעים בעיקר בנושאים אישיים ואמנותיים, בחלקם מפרסמים יוצרים שירה, וידאו ארט וצילום, למשל. יסמין אל ח'ודרי כתבה למשל על הפריחה של הפרח הנדיר "מלכת הלילה האחרונה". יסמין: "הבלוגרים בעזה לא כותבים רק על ישראל, החמאס והפת"ח. המדיה היא הבריחה שלהם. חלק משתמשים בה כדי להתרחק מפוליטיקה וכדי לכתוב ספרות מדהימה ושירה. מבאס אותי שבעזה יש ממש מעט מרכזים לאמנות והם לא מצוידים ולא פתוחים לכולם, אין אירועי תרבות, אין תיאטרון, אין קולנוע. כל סוגי האמנות, המוזיקה, השירה, האמנות הפלסטית, התיאטרון, הקולנוע, כולם ספגו נסיגה עצומה בגלל החמאס. יש ממש מעט חנויות ספרים בעזה ובכל יום החמאס מחרימים ספרים מסוימים, וזה מבחינתי כל כך טיפשי. עזה היא כמו בית כלא, אבל האינטרנט הוא חלון הפונה החוצה ומאפשר לנו לנשום".
רגע אנושי קטן ומקסים קרה בבלוג של שריף אל שריף בן ה-27 בפוסט שלו מתחילת פברואר. "ובכן", כתב "אני לא רוצה לדבר על כמה אני גאה במצרים ולא לדבר על איך מונעים מאנשים בעזה זכויות בסיסיות, כל כך הרבה תומכים באחיהם ואחיותיהם במצרים נאסרו ואפילו הוכאו בגלל פעולה פשוטה כזאת, זה מחפיר. אבל אני רוצה לדבר על הפגנת טוב לב פשוטה ומקרית. אתמול כשהיה קר מאוד וירד גשם בטירוף ראיתי עגלה עם חמור והייתי מופתע שהבחור הניח את הז'קט שלו על החמור והוא עצמו נשאר עם טי שירט דקה בלבד. זה משהו שלא רואים הרבה בעזה, מעשים קטנים כאלה הם הסיבה לשינויים הגדולים ביותר בעולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם