מאמץ קולקטיבי: ראיון עם הקולקטיב
שבעה חברים שתמיד עשו מוזיקה בשביל הכיף מחליטים לעבור לגור יחד בדירה קטנה בלונדון ולהפוך ללהקה אמיתית. על הדרך הם מתקוטטים על תורנות מטבח, מתיידדים עם המנהל של המאניק סטריט פריצ'רס ומגייסים מפיק מוזיקלי שעבד עם בוב דילן ועם ג'ף באקלי. התוצאה: האלבום החדש של הקולקטיב, להקה שמקליטה במחסן ונרגעת במרפסת
"תמיד כשאני מספר לאנשים שאני בלהקה של שבעה אנשים כולם מסתכלים במבט מוזר", אומר עידן רבינוביץ' (27), אחד הסולנים בלהקה. "כל שיר נכתב בצורה שונה לחלוטין. אני ורועי כותבים את המילים, כולם כותבים את המוזיקה. לכל אחד יש את האינפוט הכתיבתי בכל דבר שקורה בשיר וזה לא משהו שבהכרח יוצא בצורה מתוכננת". הסולן השני בהרכב הוא רועי ריק (27) - מכאן והלאה "ריק". איתם מנגנים רועי (24) - האח של עידן - רבינוביץ' (ומעכשיו "רועי"), דניאל שהם (25), עמנואל סלונים (24), יוסי מזרחי (21) ונדב לוזיה (24). דניאל: "בגלל שאנחנו מכירים אחד את השני כל כך טוב אנחנו יודעים מתי לשחרר ולתת לבנאדם מסוים להוביל. אם יש איזה רעיון ואתה קולט שהבנאדם 'און פייר' ואתה רואה את התשוקה אז אתה זז ונותן לו לזרום עם זה".
מה, לאף אחד מכם אין אגו?
ריק: "אין כזה דבר בלי אגו. אבל אם זה היה האגו הלא בריא אז לא היינו מצליחים לחיות שבעה אנשים ביחד ולא היינו מצליחים ליצור כמו שאנחנו יוצרים. אני לא יודע להסביר את זה, יש איזה סוג של אגו קבוצתי".
התחלתם בכמה הרכבים שונים. מה הרעיון?
עידן: "היו שלושה פרויקטים שיצאו החוצה בסופו של דבר. הפרויקט של רועי (רועי ריק והמדלי בנד), הפרויקט שלי (Strange Folks) והקולקטיב בעברית. בכולם השתתפו באופן כזה או אחר שבעתנו. מעבר לשלושת הדברים האלה עשינו מלא דברים במשך השנים שהם יותר לפאן המוזיקלי. בסופו של דבר זה תמיד היה שבעתנו וזה תמיד יהיה שבעתנו. הדברים האלה היו מין תחנות בדרך להגיע למקום שבו אנחנו נמצאים היום. לוקח זמן עד שאתה יכול להגיד, כן ,אנחנו להקה במובן הכי בסיסי של המילה".
רועי: "בסופו של דבר זה קרה בנסיעה ללונדון לפני שנתיים. שם נהיינו להקה שלא עושה פרויקטים בשביל הכיף".
עמנואל: "היו צעדים בדרך לקראת הטייטל, נקרא לזה. היו לנו לבטים כמו ילד כזה שגדל לאט לאט".
למה נסעתם ללונדון מלכתחילה?
עידן: "זה היה ערבוב של כמה גורמים. היינו בסוג של פגרה. נדב ויוסי בדיוק התחילו לימודי מוזיקה בלוס אנג'לס, אני הייתי בלימודי תואר ראשון באנגליה, דניאל בדיוק השתחרר מהצבא. בזמן שגרתי באנגליה יצא לי להכיר כל מיני אנשים, העברתי את הדיסקים הלאה, היו כל מיני תגובות והצעות מעניינות וזו הייתה מין קריאה לכולם גם לבוא. אני חושב שכמו ילדים חולמניים אמרנו 'ניקח את החפצים, נצא לאיזושהי הרפתקה מטורפת ונראה מה היא תביא'".
דניאל: "אני הייתי בסוף שירות קבע ארוך שבמהלכו אתה אוגר את הכסף ומתכנן את הטיול שלך להודו או לדרום אמריקה, ופתאום אחרי חודש מצאתי את עצמי בדירה בלונדון".
יוסי: "כולנו היינו במקום אחד - שזה החיים שלנו על אמת. אין שום דבר מסביב, אין חברים, אין כלום. אתה קם בבוקר, הולך ארבעה ימים בשבוע לחדר חזרות, חוזר הביתה. אתה עובד בלקבוע את ההופעות, בלתכנן את השבוע שלך קדימה ובעצם זה שם אותנו במין בועה שהייתה הכרחית. פתאום אתה עוצר לתקופת זמן ואתה אומר' עכשיו עושים את זה'".
עידן: "להיות בלהקה עם שבעה אנשים זה סיר לחץ זה המבחן הכי קיצוני שאתה יכול לעבור - ועברנו את זה בחתיכה אחת, הרבה יותר מחוזקים ממה שנסענו".
איך זה עבד?
נדב: "היינו חייבים ללמוד לשמור על סדר וללמוד לחיות אחד עם השני. שבעה אנשים בבית שבנוי לארבעה אנשים מקסימום".
עידן: "הלו"ז שלנו מהבוקר עד הערב היה קולקטיבי. קמנו בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר, הלכנו לחדר חזרות לחמש-שש שעות, חזרנו הביתה, אכלנו ארוחת צהריים, עשינו עבודה בתוך הבית, ניקיונות, עוד חזרות, עבודה עסקית של הלהקה, הכנת פליירים, שלטים. ובערב הולכים להופעה. אם זו לא הופעה שלנו אז הולכים להופעות אחרות בשביל להכיר".
ריק: "יש לנו מנטליות
רועי: "חיוכים".
ריק: "ממש. פתאום מתחילים לצחוק על הדברים".
יוסי: "עמנואל היה ע' גזבר שבלעדיו כל מחלקת גזברות הייתה נופלת וכמובן א' לוגיסטיקה".
עמנואל: "בגללי הגענו לקצה השני של הטיוב כשהייתה לנו את ההופעה ב... איפה זה היה?".
ריק: "אני ועידן לוקחים את תפקידי האסטרטגיה הביתית. אבא-אמא".
מי אבא ומי אמא?
ריק: "אני יש לי יותר Feel".
עידן: "לרועי יש רוך ואהבה האמהית".
ריק: "מצד שני בעידן יש נקמנות אמהית. אנחנו אמאאמא כזה".
בסך הכול הם גרו בלונדון חצי שנה. בין הופעות מוזרות למוזרות יותר (צוענייה, תמהוני וסאונדמן יושבים בבר - התחלה של בדיחה?) הם גם הספיקו להקליט באולפנים של המאניק סטריט פריצ'רס.
עידן: "הכרתי בחור שעבד בשביל המנהל של המאניק שאחר כך עבד איתנו תקופה מאוד ארוכה".
דניאל: "הם שמעו ואהבו והסכימו לתת את האולפן שלהם, שבשבילנו זו הייתה חוויה אדירה. סטיב (טכנאי הבית באולפן של המאניק נ"ג) היה בעצם החוויה הראשונה שלנו כקולקטיב שבאים ככה עם אג'נדה ומישהו מבחוץ שבא ושומע את זה וצריך להתמודד עם התופעה הזאת".
עידן: "כבר כשחזרנו לטור השני באנגליה היה ברור שאנחנו הולכים לקראת אלבום ושאנחנו צריכים להציב לנו איזשהו תאריך יעד. היו לנו מסקנות מהעבודה בקרדיף לגבי עבודה עם מישהו חיצוני על הפרויקט כי לא קל להיכנס לקבוצה של שבעה אנשים מאוד דומיננטיים ולפעמים היפראקטיביים כמונו".
אז פשוט פניתם לכריס שואו?
עידן: "עשינו רשימה בפורום הקולקטיבי של מפיקים פוטנציאליים שהיינו שמחים לעבוד איתם על סמך הדיסקוגרפיה שלהם בלבד, כשכסף, קשרים ומציאות לא היו פקטור. כריס היה אחד מהמועמדים המובילים כבר בהתחלה ולא רק בגלל העבודה עם דילן. כתבנו לו אימייל. וזהו, הוא גם ענה יחסית מהר וגם התפתח איתו דיאלוג שהיה הכי טוב מכל הניסיונות. גם מבחינת החיבור האישי וגם מבחינת ההרגשה המוזיקלית".
וכך שואו, שהרזומה שלו כולל מלבד דילן את שריל קרואו, וויזר, ג'ף באקלי ז"ל ואחרים, הגיע לישראל להקליט את האלבום עם הלהקה. הם עבדו ארבעה ימים באולפן בקיבוץ עין השופט ומשם המשיכו לחודש ביפו.
איך הוא?
ריק: "הוא התאים מאוד לקבוצה, היה בו משהו קולקטיבי ואי אפשר להסביר את זה. היו לו קטעים שהוא היה נכנס איתנו לרמות של צחוקים כאילו הוא היה בחבורה".
עידן: "היה מין משחק לא מדובר בינינו של להדליק אותו על רעיונות, של להקליט דברים מפגרים. באולפן יש תקרה חשמלית אז היה לו נורא חשוב להקליט את הסאונד של התקרה החשמלית עולה ויורדת".
יוסי: "אנחנו יושבים ואני אומר 'טוב, אולי נעלה את כלי ההקשה הזה פה' ואז הוא לוקח את הפעמונים של רועיק'ה, שזה מעין פעמונים דודה מרים כזה, נכנס ואומר 'אתם יכולים להקליט אותי?', לוחץ רקורד ואז פשוט מנגן דופק בפעמונים בקטע הכי אינפנטילי שיש. ואתה אומר לעצמך - כריס שואו, בוב דילן, ג'ף באקלי".
ריק: "ואז הוא שואל 'איך הייתי?'. 'אנחנו לא יודעים מה ניסית לעשות?'".
כנראה הוא באמת נדלק עליכם.
רועי: "החיבור הכי מגניב זה כמו שרועיק'ה אמר על המרפסת בסוף. זה שלא משנה אם היה לנו יום הקלטות קשה ולא נעים או יום הקלטות מאוד טוב - היינו תמיד מוצאים את עצמנו על הגג של הפלוטו (אולפן ההקלטות נ"ג) בסוף היום והוא היה איתנו".
והמילה האחרונה היא שלו או שלכם?
עידן: "כל פעם שהיינו מציגים את הדילמה הוא היה מסתכל עלינו ולא אומר כלום. ואז הוא היה שואל'מה אתם חושבים?'. לא מהמקום של להסיר את האחריות אלא מהמקום של אני לא מעוניין לבוא ולכפות עליכם".
ועכשיו מה הכיוון: חוץ לארץ ארץ?
ריק: "אנחנו יודעים היום מספיק כדי להגיד שיש תוכניות שאנחנו לא כל כך יודעים אם הן יתממשו. גם בארץ יש עוד הרבה עבודה שאנחנו צריכים לעשות וגם בחו"ל".
עידן: "חו"ל זה גם הגדרה מצחיקה כזאת. זה אומר שיש חו"ל ויש ארץ שני דברים שעומדים באיזושהי ניגודיות מוחלטת".
היי, הרי הפסקתם ליצור בעברית. זה כבר עם ארומה חו"לניקית.
עידן: "אפשר להסתכל על הדיסק בעברית כגיחה יצרנו בעברית בתוך כל האנגלית. רועיק'ה ואני כותבים שירים באנגלית מגיל 14".
רועי: "הצורה של הכתיבה וגם המוזיקה לא באות מהתיימרות לכתוב באנגלית בשביל ללכת להופיע בחו"ל אלא כי שפת האם שלי ושל עידן היא אנגלית גדלנו בארצות הברית".
ריק: "לי זו שפת אב. אבא שלי אנגלי שעשה עלייה בשלב מסוים בחייו. אני מבין את הרציונל שמאחורי הקריטריון הזה אבל לדעתי הוא פחות מהותי. אני מרגיש בר מזל שיש לנו בכלל יצרים שפוקעים לנו מתוך הראש ושאת חלקם אנחנו באמת מצליחים לתעד לשיר. כל עוד זה מרגש זה נכון לי".
הקולקטיב ישיקו את אלבומם החדש בהופעה במועדון הבארבי בתל אביב, חמישי הקרוב, ה-10 במרץ, 22:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם