בשבחי הרדיקליות: על "תיק תקשורת"
אחרי צפייה ב"תיק תקשורת" מתחודדת האבחנה: הטלוויזיה שלנו חולה וזקוקה לניתוח מוח דחוף
להרחיב את גבולות המאבק. "תיק תקשורת" צילום מסך
למחרת בצהריים ראיתי "תיק תקשורת". חשבתי שאין כמו תוכנית כזו כדי להסביר את המציאות הטלוויזיונית. גם עמנואל רוזן לא נתן לי דיאגנוזה, אפילו לא שחרר מרשם. אבל משהו במשדר הפרום הזה נתן מפתח להבין את השיגעון של אמש. אין כמו "תיק תקשורת", תוכנית הטלוויזיה היחידה על התקשורת, כדי לשקף את התקשורת הישראלית. "אין לי זמן להתפלסף", קבעה בלי למצמץ כרמית ראובן, כתבת הבריאות של "קול ישראל", בדיון איך מכמתים נושא מורכב כמו השפעת הדיבור בסלולרי על סרטן המוח. "הציבור רוצה שורה תחתונה".
אף אחד באולפן (מלבד העיתונאי אביב לביא) לא התקומם. לא תפס את הגברת ושאל אותה איך היא לא מתייסרת אחרי משפט כזה, מה גורם לה ליישר קו עם הגישה הפרחית הזו. עמדה שמעודדת מחלה הרבה יותר מסוכנת מסרטן מוח: ניוון מוח. אמירות כאלו מייאשות אותי. גורמות לי לעלות לחדר של העורך הראשי ולהגיש מכתב התפטרות ואז לרדת שתי קומות ולעבוד בקפיטריה של העיתון. לפחות על אספרסו או סנדוויץ' ביצים אפשר להתפלסף.
המשפט של ראובן לא הוצא מהקשרו, כל כולו הקשר אחד גדול. כי מה בעצם אמרה ראובן? שהתקשורת מעודדת עיתונות אידיוטית, פלקטית וצפויה מראש ושלכתבים אין מספיק אינטגרטי מקצועי (וביצים) לנפץ לרסיסים את הדרישה המטורללת הזו. לא הייתי מתעכב כל כך על משפט אחד אם יום השידורים הארוך של שישי לא היה אידיוטי פלקטי וצפוי.
הטלוויזיה של שישי בלילה זקוקה לניתוח מוח דחוף. לא מכיר אדם אחד שמסוגל להסניף רצף כזה של הבלים. של בינוניות חיוורת. של מגבניקיות יצירתית. רצועת הבידור של "ביפ" - כולל הסדרה החדשה והכושלת של גיל קופשט על הטמטום - היא מייגעת, טרחנית ובעיקר לא מצחיקה. ערוץ 10 ויתר בכלל על טלוויזיה נורמלית בסוף שבוע וממשיך לשדר "דרמות מצבים" עם מנעד רגשי של וילון בסגנון "כאן גרים בכיף". וערוץ 1? שומר על זכות השתיקה.
לישראל דרושה טלוויזיה רדיקלית. אני לא רואה שום פתרון אחר. טלוויזיה רדיקלית לא מתבטאת בהשקפה פוליטית כזו או אחרת. היא מדברת על סוג המחשבה שמייצרת את הטלוויזיה. לחשוב אחרת זה אומץ. להיות נאמן לעצמך זה אומץ. אומץ הוא מעשה רדיקלי. לכן טלוויזיה רדיקלית תדבר בשפה אחרת, תרחיב את הפורמט. היא לעולם לא תפעל באוטומט. יוצר רדיקלי לא יחתום על חיקוי או וריאציה של. לא גרסה של "כוכב נולד", לא "האח הגדול" לייט. רק חושם אוכל את כל הפיסטוקים.
אל תטעו: רדיקליות היא לא מילה נרדפת לשכונה, אינפטיליות או חפפנות. היא מילה מחייבת, מתוכננת ומאתגרת, בראש ובראשונה את עצמה. דרושה הרבה מחשבה כדי לייצר טלוויזיה כזו. בגלל זה מעט מאוד יוצרים עושים טלוויזיה רדיקלית. השאר הם חבורה של עצלנים, טכנוקרטים של המדיה, שמעדיפים לחזור הביתה בשלום.
אנחנו מכירים טלוויזיה רדיקלית בעיקר בערוצי הכבלים. "מחוברים" הייתה כזו. לקחה פורמט מצליח והפכה אותו על הראש. התוצאה: גם ממגנטת, גם מקוממת. מסמנת גבולות חדשים, מייצרת המון דיבור. גם "בטיפול" הייתה רדיקלית. חמישה מטופלים, שני כיסאות, אסי דיין אחד. "רד בנד" של הבובות היא רדיקלית בטריטוריות שלה. כולן סדרות שלא ניסו להתנצל, לענות על איזה מכנה משותף רחב פיקטיבי. אני חושב שגם "פלפלים צהובים" של קרן מרגלית היא רדיקלית. דרמה שלמה בפריים טיים סביב ילד אוטיסט. כולם פרויקטים שהבעירו את הנפש ואתגרו את המוח.
אין לה בררה לטלוויזיה. היא חייבת להרחיב את גבולות המאבק. בלי טלוויזיה רדיקלית נישאר עם טלוויזיה מיושנת בעלת חיי מדף של קוטג'.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם