בלי ישועה: על "העולם גדול והישועה מעבר לפינה"
ההחלטה להביא לפה סרט בולגרי משמחת אבל למרבה הצער "העולם גדול והישועה מעבר לפינה" אינו מספק את הסחורה
זהו סרט פשטני ובעיקר צפוי. זוג צעיר המטופל בילד קטן גונב בשנת 84' את הגבול ונמלט מגן העדן הבולגרי-קומוניסטי אל מערב גרמניה הקפיטליסטית. 20 שנה מאוחר יותר נקלעת מכוניתם של בני הזוג לתאונת דרכים באוטוסטרדה גרמנית והשניים מוצאים את מותם. רק בנם עתה כבר גבר צעיר המתפרנס מתרגום חוברות הפעלה למכשירים אלקטרוניים ניצל מהמוות אך בתוך כך נמחק לגמרי זכרונו.
סבו של הניצול אלוף שש-בש בכפרו עושה את הדרך הארוכה מבולגריה המצויה כעת כבר תחת כנפי הדמוקרטיה אל גרמניה הרחוקה על מנת לטלטל את זכרונו האבוד של הנכד. הסבא אינו מאמין לרופאים אלא רק בכוחו הפנימי של האדם. לכן הוא מאלץ את הנכד לצאת עימו לחוויה מתקנת - מסע על אופניים כל הדרך חזרה אל המולדת. באמצעות הביקורים החוזרים בתחנות הדרך של חייו יצוף ויעלה מחדש אותו זיכרון שנמחק מהמוח.

ניכר כי סטפן קומנדרב שביים את "העולם גדול" עשה כל מאמץ אפשרי שלא להיות מקורי - לא בסיטואציות של התסריט ולא בהעמדת המצלמה - ושכל הסצינות המשולבות בסרטו יהיו בבחינת מיחזור של סיטואציות שנוסו קודם לכן בעשרות סרטים. מלאה במיוחד הוא הניתור המתמיד בין זמני העבר להווה בין התקופה שהיה בה מאוד קשה אך היא הייתה תמימה לבין זמננו אנו כשהכל נגיש אך גם חסר אישיות. ההעדר הרועם של אלמנט המקוריות מכתיב לסרט טון מעייף נודניקי בעיקר וניתן בהחלט לגשת לבית הקולנוע ולצפות ב"העולם גדול" תוך שילוב מבוקר של הפסקות עישון וקפה קטן.
קומנדרב בונה בעיקר על הכריזמה הפילמאית של מיקי מניולוביץ' הסרבי שמוכר היטב מסרטיו
מניולוביץ' מגלם כאן את הסבא שעיקר המוניטין שלו נגזרים מתוך פילוסופיית השש-בש המהווה את התשתית לקיומו האנושי ושאותה פיתח סביב משחק הקוביות הוותיק. התפיסה כי החיים אינם אלא קרש המשחק של השש-בש נראית בתחילה כמקורית. אלא שבחלוף הדקות הארכניות דימוי זה הולך ונשחק הולך ונשחק ונותר כנדנוד טורדני.
מניולוביץ' עצמו מרביץ בפני המצלמה סדרה אינסופית של שטיקים ומובן שמול הופעתו החיוורת של קרלו לובק - שחקן גרמני המגלם את דמות הנכד בבגרותו - קל לו לצאת מההתמודדות עם מארס טורקי בידיו ולגרוף לכיסיו את כל הקופה.