והאוסקר ילך ל...
למה "הרשת החברתית" ינצח את "נאום המלך"? איך האקדמיה תנחם את המפסיד? מי תשאיר את נטלי פורטמן מאוכזבת? ומתי חברי האקדמיה יתבגרו? מאיר שניצר מתכונן לטקס האוסקר שייערך הערב
גורלם האישי של דיקינס וניומן בוודאי מעניין את מקורביהם, אך לא הוא זה שעומד הפעם במרכז ההתרחשות האוסקרית, המצטמצמת לשאלה אחת פשוטה: "הרשת החברתית" או "נאום המלך"? כמו בכל קמפיין נשיאותי ראוי לשמו גם ההתמודדות ראש בראש הזאת ידעה תהפוכות ושמועות וספקולציות. תחילה הוביל את התחרות הבאזז סביב "נאום המלך" האנגלי. לאחר מכן הגיע תור הביקורות הנפלאות שאותן גרף מתחרהו ההוליוודי "הרשת החברתית", ששינה באחת את נבואות הפרשנים.
ואז הגיע חודש ינואר. ובחודש הזה משחררים לאוויר האיגודים המקצועיים בהוליווד את שמות נבחרי השנה שלהם. והנה זה פלא: מקצועני הקולנוע האמריקניים העדיפו באופן עקבי את הבריטי על פני בן ארצם. והרי אותם חברי איגודים הם גם חבר המצביעים לפרס האוסקר. מה שמעניק ל"נאום המלך" יותר מסתם רמז נוסח מינה צמח לסיכוייו בקלפי.
ובכל זאת, מפינה צנועה זו, תצא לה ההתנבאות שדווקא "הרשת החברתית" הוא שייקח בסופו של דבר את פרס האקדמיה של הוליווד. אמנם ל"נאום המלך" שמור יתרון בולט מהסוג המאפיין בדרך כלל נעל בית משומשת - חמים, מוכר, בלתי מאתגר, תיאטרלי, גדול מהחיים (ובעצם לא ממש סרט מעניין).
לעומתו, "הרשת החברתית" דומה יותר למעיל עור חדש שאיזה קשיש עוטה על עצמו במגמה להשיל תריסר שנים מגילו הביולוגי. שהרי על פניו, "הרשת החברתית" משחק אותה מעודכן, מחובר אל הדורות הצעירים, אל הדיקטטורה הנוכחית של הגולשים קצרי הרוח.
למען האמת, "הרשת החברתית" הוא הרבה יותר מכך. התסריט המעולה של ארון סורקין ובניית היחסים בין הדמויות, שלשם שינוי הצטיין בה הפעם דיוויד פינצ'ר, הופכים את "הרשת החברתית" לסוג של מסה חברתית מחויבת הבוחנת את רוחה של המאה ה-21 על פי הפרמטרים של הבדידות האנושית, הממשיכה להזדקק לפתרונות וירטואליים בנוסח הטמגוצ'י הישן. חיית המחמד הדמיונית/וירטואלית מוחלפת על ידי רשימת חברים, טמגוצ'ית בבסיסה, והכול מסביב מכנים זאת "מהפכה".
סורקין ופינצ'ר, המבוגרים האחראים בסביבה, הם שהשכילו להוציא את האוויר מהוונטילים של גלגלי מהפכה זו. ממש כמו המהלך שביצע "האזרח קיין" לפני 70 שנה, כשעימת בין מוקדי כוח לבין תחושות של בדידות אקזיסטנציאליסטית. יש לקוות שגם חמשת אלפים ומשהו חברי האקדמיה בלוס אנג'לס יבינו את התפנית העקרונית הזאת ויעדיפו אותה על פני הפטפטת התיאטרלית של "נאום המלך".
זו השנה השנייה ברציפות שבה מנופחת רשימת הסרטים המצטיינים, עאלק, לעשרה מועמדים. בחינה של הרשימה המלאה מעלה ממצא שאמור להחכים בעיקר תסריטאים ומפיקים. הרוב המוחלט של הסרטים המצטיינים, עאלק, הם סרטי חניכה המתארים התמודדות ועמידה בניסיון אנושי קשה. כאלה הם שני הסרטים שפורטו לעיל וכאלה הם גם "ברבור שחור", "127 שעות", "קר עד העצם", "התחלה", "אומץ אמיתי" ו"פייטר". אפילו "צעצוע של סיפור 3" הוא סרט שעוסק בהתבגרות הדדית -
למעשה רק "הילדים בסדר" חורג מנרטיב העל של סרטי חניכה ומחויב לאג'נדה ג'נדרית אופנתית המוגשת במרינדה של מרכך כביסה. הענקת הפרס ל"נאום המלך" תהיה שגיאה שתצטרף למבוכות העבר הקרוב כאשר סרטים כמו "התרסקות", "נפלאות התבונה", "נער החידות ממומביי" או "הפצוע האנגלי" הוכתרו בלי סיבה כסרטי השנה.
שני המובילים - "הרשת החברתית" ו"נאום המלך" - מתנגשים ביניהם גם בקטגוריית השיפוט של הבמאי המצטיין, ומותר לנחש שבמקרה הזה ילכו חברי האקדמיה על הפתרון המוכר של הפשרה הצולבת. כלומר, מי שיוכתר כסרט השנה יותיר את תואר הבימוי ליריבו העז. בתחרות על התסריט הטוב לא מתמודדים "נאום המלך" ו"הרשת החברתית" באופן ישיר זה מול זה משום שהאחד הוא תסריט שנכתב היישר לקולנוע והאחר הוא תסריט מעובד ממקור ספרותי. במילים אחרות: שניהם יקבלו את אוסקר התסריט.
ההחמצה הבולטת השנה מבצבצת מתוך רשימת המועמדים לפרס הבימוי. טום הופר ודיוויד פינצ'ר, שעשו את שני השפיצים, מצויים בה כמובן. לצדם האחים כהן ("אומץ אמיתי"), דארן ארונופסקי ("ברבור שחור" הפלצני), ודיוויד או ראסל ("פייטר"). מי שנעדר מרשימה זו הוא דני בויל - דווקא זה שיכולות הבימוי וההמצאה שלו הן שאפשרו בכלל את הפקת "127 שעות", סרט שאמנם קורה בו מעט אך המתואר על הבד מועבר בו באופן הכי מעורר עניין.
אם יש עדיין דבר בטוח אחד בעולם זהו שמו של מי שיזכה בפרס המשחק; קולין פירת', מגלמו של ג'ורג' ה-6 ב"נאום המלך", לוקח את התואר ללא קרב. פחות ברור הוא המצב אצל הגברות. דומה שהתחרות שם (הדברים נכתבים לפני הצפייה בניקול קידמן ו"מאורת הארנב" שלה) היא בין נטלי פורטמן, שלא מגיע לה כלום, ואנט בנינג שבטח ובטח שלא מגיע לה מאומה.
התחושה היא שפורטמן הצעירה, שמדגמנת ב"ברבור שחור" את כאבה האינסופי של האישה באשר היא, תפסיד לבנינג הוותיקה שדופקת הפעם מועמדות מספר ארבע בעבור גילום דמות הלסבית הרגישה ב"הילדים בסדר". אילו תחרות האוסקר הייתה עניין רציני באמת, ולא בועת סבון המתגלגלת על גבי שטיח אדום, מותר היה לשאוף להכתרתם של ג'יימס פרנקו ("127 שעות") וג'ניפר לורנס ("קר עד העצם"), כשחקן וכשחקנית המובילים לשנה החולפת. וזה בשום אופן לא יקרה השנה.
בסקטור שחקניות ושחקני המשנה מועד חבר הבוחרים למעוד פעם נוספת לתוך מלכודת המבטא הבריטי של "נאום המלך". ג'פרי ראש, המורה לפונטיקה של ג'ורג' ה-6, והלנה בונהם קרטר בתפקיד אשתו אליזבט ממתינים בשולי הבמה להכרזה על זכייתם. יש לקוות שדווקא שחקני המשנה של "פייטר" - כריסטיאן בייל ומליסה ליאו - ייתנו פייט של ממש לאנסמבל של "נאום המלך" וילכו הביתה עם הדוד אוסקר בידם.
קטגוריית השיפוט שהכי פחות מעניינת את הישראלים היא דווקא הקטגוריה שהכי עניינה אותם בשלוש השנים הקודמות - האוסקר לסרט שאינו דובר אנגלית שבו נמנעה השנה מועמדות רביעית ברציפות לסרט מתוצרת הארץ. צפייה במרבית המועמדים (לא כולל "האישה ששרה" הצרפתי
קנדי) מביאה למסקנה שיהיה זה "ביותיפול" המקסיקני, שהקרנותיו בישראל החלו אתמול, שיזכה בפסלון. זאת למרות ההתרגשות הרבה שאופפת עתה את יוון כש"שיני כלב" (ישודר הערב בהוט פריים) רושם בעבור תעשיית הסרטים המקומית מועמדות ראשונה זה 33 שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם