אויב ההומוקרטיה: כך ניסו גל אוחובסקי ואיתן פוקס לכונן שלטון הומואי בישראל
ספר חדש של קובי ניב שבו הוא מנתח את הסרט "ללכת על המים" מאשים את גל אוחובסקי ואת איתן פוקס בניסיון לכונן את שלטון ההומואים הראשון
גל אוחובסקי ואיתן פוקס אמיר מאירי
מלחמה. מבחינות רבות משול עתה קובי ניב לאותו מרטיר הרץ לפני המחנה, נשכב בעבורו על גדר התיל וחוטף בשביל כולם את היריות מהמוצב המבוצר שממול. השבוע הגיע לחנויות "עבר שחור, עתיד ורוד" - ספר חדש של ניב שעטיפתו הוורודה וכותרת המשנה שלו - "החזון ההומוסקסואלי של גל אוחובסקי ואיתן פוקס" אינן מותירות ספק לגבי בחירתו המוקפדת של היריב שעליו מתבייתת כוונת רובה הצלפים של המחבר.
לא, אין מדובר פה בהתקפה שלוחת רסן כנגד ההעדפה ההומוסקסואלית מהסוג שכבר כמעט קבר פעם את הקריירה של מאיר אריאל המנוח. הפעם זהו ספר פולמוסי שמתמקד בניתוח מדוקדק, סצנה אחר סצנה ודקה אחר דקה של "ללכת על המים", סרטם המשותף של הבמאי פוקס והתסריטאי אוחובסקי שהופק לפני כשש, שבע שנים. מותר לנחש שהאש לא תישאר לזמן רב נחלתו של המחנה האחד וכי הצד המותקף יידע אף יידע להשיב בחזית תוקפנית משלו אל מקורות הירי של ניב.
ניב אינו נוטה פה לאנליזות על אודות אופני העמדת המצלמה, בחירת זוויות הצילום או ביצוע עבודות העריכה והגימור לסרט האלגנטי הזה, כי אם מסתער בשאון רב על האידאולוגיה שניצבה איתן מאחורי העשייה, על המנועים הדתיים שבה וכמובן על הרעיון הבסיסי שמוביל לדעתו את היצירה כולה - שימת דגש על המוטיב הגורס שמוטב ההומו על פני ההטרו.
נפח הספר, 200 עמודים המוקדשים כולם לצלילה אל עומקו של סרט אחד בלבד, הוא אירוע נדיר במו"לות המקומית. ניב כבר עשה בעבר דבר דומה כשהקדיש ספר שלם לניתוח מבריק ל"החיים יפים", סרטו נוטף האוסקרים של רוברטו בניני האיטלקי. אך זו הפעם הראשונה שסרט מתוצרת הארץ מושכב על שולחן הניתוחים כשאזמל סקרני, עוין יש להודות, בוחש במעיו.
מהסצנה הפותחת את הסרט - שבה מחסל ליאור אשכנזי, כשהוא בתפקיד סוכן מוסד, פעיל פלסטיני ועושה זאת בטורקיה לעיניו של ילד קטן בנו של הנרצח - ועד הסצנה החותמת את הסרט שבה אוחז אותו אשכנזי, הפעם בכסות אזרחית מלאה, בבנו שזה עתה נולד, דורך ניב על כל התפניות העלילתיות והדרמטיות בסרט. כל זאת כדי לשרטט את המסלול שמוליך את הישראלי מרצח אב אל אימוץ עצמי של התואר הזה.
תהליך הפירוק הזה לוקח בחשבון סכמות של אגדות ילדים, מיתוסים נוצריים, מניפולציות של פוליטיקה ג'נדרית וקווירית ובעיקר מתעכב המחבר על העוינות המפורשת של יוצרי הסרט אל האישה באשר היא ואל אותו סוג גברים שעדיין, אללי, מכחישים את ההומוסקסואליות הטבועה בהם. מטרת הסרט על פי פרשנותו של ניב היא חתירה מתמדת להשלטתה של הומוקרטיה - שלטון ההומואים - על התרבות ועל ייצוגיה השונים, והמקפצה הטבעית לכך היא הנצרות.
ו"ללכת על המים", יודע כל צופה בסרט, עושה שימושים מושכלים בהקשר הנוצרי הקדום. החל מהטבילה במי הירדן, דרך ההליכה של המושיע על מימי הכנרת ועד לאקט החסד הפייטה המזוהה כל כך עם מעשה הצליבה. החתירה אל ההתממשות הזאת, נכתב בספר, עוברת בסרטם של פוקס ואוחובסקי דרך בריחה מפורשת מנשים המזהמות את הסביבה ובאמצעות הימלטות מהטרוסקסואלים זורעי רצח, ומגיעה עד להתכנסות בתוך העונג הוורוד.
העונג הורוד. מתוך הסרט ''ללכת על המים''
צילום: באדיבות הפקת הסרט ''ללכת על המים''
נכון הוא שגם בסרטים אחרים שאוחובסקי ופוקס קשורים אליהם ("יוסי וג'אגר" או "הבועה") ניכרת חתירה לפתרון עלילתי דומה שמשלב מוות הכרחי (מהבחינה הדרמטית אם לא האידאולוגית) בגאולה רוחנית ובאוטופיה שמימית. אלא שסרטים אלה מקבלים פה אזכור קצרצר בלבד. מ"פלורנטין", סדרת הטלוויזיה של בני הזוג פוקס/אוחובסקי מתעלם הספר לחלוטין. במילים אחרות: "עבר שחור, עתיד ורוד" אינו מתהדר בניסוח תאוריית קונספירציה אנטי קווירית. הוא באמת שואף לחפור את עלילת "ללכת על המים" ומאפייניה.
מכנה משותף אחד לאקדח החרישי הפולט כדור מוות שמחסל את הפלסטיני בסצנה הפותחת ולמזרק הקטלני שננעץ בגופו של נאצי גוסס בסצנות הסיום של "ללכת על המים"; שניהם מעוצבים כפאלוס זכרי ממית, אך כזה שאינו מותיר אחריו שום
סימני דם. כמו אקט הלידה המקודש של ישו, מוסיף ניב, שלא היה כרוך במגע מיני ובהזלפת זרע.
כל תחנות הדרך הדרמטיות שאוחובסקי ופוקס זורעים לאורך סרטם - החל מהמאבק המוזיקלי בין השירים "הגבריים" של ברוס ספרינגטין וטום ווייטס לבין לקט הדיוות הנותנות קולן בשירי האירוויזיון ועד הקרב החד משמעי בין ריקודי העם העבריים ובין מוזיקת מועדוני הגייז - מטופלות בידיו של ניב כמו היו חיילים שנשלחו על ידי התסריטאי אוחובסקי והבמאי פוקס למלחמה בין המינים המתחוללת על גב ההיסטוריה הכריסטיאנו יהודית. בין אם היא כרוכה בנאציזם ובשרידיו העכשוויים בברלין ובין אם היא מהללת את מסר הקדושה הנוצרית כפי שנאמר בשירם של היינה ומנדלסון - "אט זורמת בנפשי מנגינת הטוהר" החותם את "ללכת על המים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם