ביג בן: אימפריות נופלות
מנחם בן זועם על השכר הגבוה של שחקני "הבימה", במיוחד אם משווים אותו למשכורות אחרות במשק. וגם, איך עברו של עתי מ"האח הגדול" מסביר הרבה ולמה מגיע לאלעד לזכות? תובנות השבוע
גם אני, כמוכם, רתחתי למקרא נתוני השכר של שחקני הבימה בשנה שעברה, בעיקר לאור חובות המיליונים של התיאטרון הלאומי הקורס שלנו: אלי יצפאן עם עלות שכר שנתית של 900, 727 שקלים . מוני מושונוב עם 960, 724 לשנה. יעקב כהן, שמככב עם יצפאן בקומדיה "הזוג המוזר" עם עלות שכר של 580, 718 שקלים (בשנה שעברה הרוויח הקומיקאי הזה כמעט מיליון שקלים מהתיאטרון המסובסד שלנו).
כל זה הוא בלתי נסבל, לכאורה, גם אם התקשורת שלנו ברפלקס פבלובי גוננה בחלקה
מצד שני, אני קורא מפי סגן ראש אגף התקציבים באוצר שעלות השכר השנתית הממוצעת של איש קבע בצה"ל היא 600 אלף שקלים. אז אולי כדאי בכל זאת להיכנס לפרופורציות.
ובינתיים הגיבורים האמיתיים, הכמעט אלמוניים, של חיינו התקשורתיים: כרמל לוצאטי ואיתי ורד, למשל, שממש סיכנו את חייהם למעננו כדי לשדר מתוך קהיר הבוערת. בלתי נסבל בעיניי לחשוב שיעקב כהן (שכישרונו הבימתי אגב מוגבל מאוד) מרוויח הרבה, הרבה יותר מהם מתוך הכסף שאנחנו נותנים. בסוף תהיה אינתיפאדה גם כאן. הבעיה היא שגם ראש הממשלה אצלנו מרוויח הרבה פחות מיעקב כהן.
תחסכו ממני את הגילוי הנאות כי נדמה לי שלא יכולה להיות מחלוקת על כך ש"האח הגדול" הגיע בשבוע האחרון לשיאים של עוצמות ורגש עם כניסת החדשים המעולים (כולל מרב בטיטו) ועם אבירם הנבגד המסביר לעתי שהפסוק "לא תחמוד את אשת רעך" (שאותו הסביר עתי לליהיא כמה ימים קודם לכן בלי לשים לב בכלל שזה חל גם עליו) הוא לא סתם מילים מהתנ"ך, ועם ליהיא שהפכה למוקד שנאה משותף של העם (והיא באמת בהמה לא קטנה, למרות שלא מגיע לה שנגרש אותה ונגלגל אותה עם זפת ונוצות אחרי שהקריבה את עצמה למעננו).
אגב, ליאם המודחת המלוטשת מן הבית סיפרה לי בהפסקה טלוויזיונית אחת שעתי הוא לשעבר בחור שמן ממשפחה דתית, מה שהסביר לי את היכולת המפתיעה שלו להקריא תנ"ך באופן רהוט למדי, בניגוד לרוב בוגרי החינוך החילוניים והאהבלים שלנו שלא מסוגלים בדרך כלל לקרוא פסוק כפשוטו (לא באשמתם, כמובן, אלא באשמת מערכת החינוך הנוראה). אה, אז עתי קיבל חינוך דתי בילדותו. עכשיו הכול ברור.
ועוד בענייני "האח הגדול": למה אני בעד הגמד? בגלל תאוות החיים שלו. זה לא פשוט כשאתה גמד. על תאוות החיים שלו הייתי נותן לו את המיליון. ולמה אני בעד רם הגרמני והירוק: כי הוא מזכיר לנו שלא השפה הורגת אותנו (האחרונים שהרגו אותנו היו הערבים שרצחו ישראלית ותיירת והם עשו את זה בערבית).
עקרונית, אני לא אוהב בתי כנסת. אני לא אוהב את הכיפה (הכיפה שלי היא כיפת השמים); אני לא אוהב את ההפרדה המאוסה בין נשים לגברים; אני לא אוהב את אורך התפילות, גם אם הן מקסימות כשלעצמן וגם אם אפשר תמיד להתפלל לאלוהים במילים הכי פשוטות שלנו (וזה לגמרי עוזר על פי ניסיוני).
אבל ביום שישי נכנסתי בעצם נקלעתי לבית כנסת ספרדי אחד באזור זנוח למדי ליד התחנה המרכזית בפתח תקווה. הייתה לי שעה פנויה ואמרתי: אסורה נא ואראה. והיה קסם. קסם אמיתי. אתה רואה את פני המתפללים. אנשים שנראו קשי יום ברובם ואתה לא מצפה לרמת העידון והרהיטות.
והנה זה מתחיל ובהקראה משובחת שעוברת מאדם לאדם של שיר השירים דווקא (ככה מתחיל ליל שבת בבתי הכנסת הספרדיים. איזה יופי ואיזו מתיקות אלוהית). ואתה שומע את הפיוטים הנפלאים. ואתה רואה ילדים נתלים בשעשוע ליד מעקי הברזל סמוך לחזן. ואף אחד לא גוער בהם. וגם הם מזמרים במתיקות גדולה. רחוק כל כך ממשחקי המחשב המטומטמים של ילדי ישראל החילונים. וקינאתי בחסד הספרדי הזה (לא שייך א"ב יהושע שבכלל לא מאמין באלוהים).
למדור "קו המשווה" לחצו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם