הנאורות מבריאה: על הספר "ביצי הפתעה"
בספר "ביצי הפתעה" הכותב הצעיר יואב צור מוכיח שרק "גבר עם ביצים" יכול להסתדר גם בלי. על שפיות ונאורות
"ביצי הפתעה" עטיפת הספר
הספרון "ביצי הפתעה" יצא לאור לפני יותר משנתיים. אף יחצ"ן לא שלח לי אותו והוא ממש עתיק במדד המדף הישראלי. כמו כן, לא מדובר בספרות, אלא באמירה אישית של צעיר שחלה בסרטן האשכים.
בדרך כלל אני לא נהנית לקרוא על מחלות של אנשים, ועל סרטן האשכים כבר קראתי באוטוביוגרפיה של לאנס ארמסטרונג, הגבר האולטימטיבי. התכוונתי רק להציץ בעמוד הראשון של "ביצי הפתעה", ולהמשיך לשמור מרחק מסיפורים אישיים וממחלות. אבל קראתי את השורה הראשונה והלכה לי השבת. נצמדתי לספר והנחתי לגשם לרדת בחוץ.
לכאורה כתב יואב צור יומן מחלה. למעשה כתב יומן בריאות. הבחור בריא בנפשו (ותודות לרפואה ולרופאים גם בגופו) והספר שלו הוא מסמך רענן במיוחד המעיד על כך שעולם פנימי עשיר מעניק לבעליו תשתית מעולה במפגש עם הצרות של החיים. החיוניות שלו (לפי חישובי הוא בן 34 היום) יונקת מחוכמה עמוקה של מבוגר שפוי ובעל נסיון.
הוא יודע פרופורציות. מה עיקר ומה טפל. הסרטן לא משכיח ממנו את הארץ שבה הוא חי, את תחומי ההתעניינות שלו (היסטוריה ובעיקר התקופה העוסמנית, ותורת לחימה מזרחית), את החברה והעתיד המשותף, ומעל לכל-את ההומור.
הסרטן לא מכלה את סקרנותו האינטלקטואלית הפונה גם לעניינים הרלוונטיים למצבו (הוא קורא כל חומר הנוגע לסריסים בהיסטוריה, למשל). עמדתו הפוליטית לא מתגמדת נוכח הצרה האישית. הצרה הגדולה של ישראל מעסיקה אותו לפחות כמו הממאירות שמתגלה בגופו. הניתוחים שהוא עובר נערכים במקביל להתנתקות מחבל עזה, ואחר כך במקביל למלחמת לבנון השנייה.
צור הוא שמאלן, וכן - לידיעת הטוקבקיסטים האוטומטיים - הוא אוהב את חבריו הערבים. בהתייחסות שלו למאבק במחלה בהשוואה למאבקו הפוליטי הוא מוכיח באופן עגום, שקל יותר להשיג בריאות מאשר לגמול את ממשלות ישראל מתאוות המלחמה.
הבחור שולט בנפשו ובגופו, כמו גם בניסוח ההתנסות שלו. יכול להיות שעורך קפדן היה מוצא איפה לגעת בטקסט, אך הוא לא היה משפר אותו אלא בצד הקוסמטי. הספר מכיל אמת כנה בלי רחמים עצמיים, עם דרך משעשעת להביט בקושי שבחיים בצד מסרים נאורים. מי צריך יותר מזה? העובדה שהגבר הישראלי הזה, ספורטאי ומלח הארץ, נפרד מאשכיו בלי לוותר על גבריותו (אם גבריות היא אנושיות ואומץ, עמידות וכוח, אופטימיות ופתיחות וגם הומור אדיר) היא הוכחה ניצחת שרק "גבר עם ביצים" יכול להסתדר גם בלי.
אחרי שאיבד את אשכיו, כתב צור: "אביחי, חבר שלי, שהוא איש חכם ורגיש וגם הומו, אמר לי שבשבילו אני תמיד אהיה גבר, גם בלי ביצים. זינגר, חבר אחר שלי, שגם הוא חכם ורגיש וגם הומופוב, אמר לי שגם כשהייתי עם שתי ביצים הוא היה יותר גבר ממני, אז מה זה כבר משנה?".
קראו את הספר, תראו שיש עתיד. לא רק אישי. אם אנשים כמו צור לא מתייאשים, יש עתיד גם למדינה.
יואב צור, "ביצי הפתעה", גוונים, 2008, 94 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם