פסטורליה רועמת: על "בין המערכות" מאת וירג'יניה וולף
"בין המערכות" מאת וירג'יניה וולף מתאר בוקר עד ערב באחוזה אנגלית, ערב מלחמת העולם השנייה. הזדמנות לקריאה מאתגרת
מלוא הטווח הפואטי. "בין המערכות" עטיפת הספר
ביצירתה האחרונה הביאה וירג'יניה וולף (1882- 1941) את סגנונה אל מלוא הטווח הפואטי. מתחילת דרכה התוותה דרך חדשה ונועזת של סגנון ותכנים בלתי מתחנפים. בכתיבתה התבוננה בחיים מבעד לפריזמות אמנותיות מורכבות. כשהניחה על הדף סיטואציה משפחתית שגרתית, בקעו המלים מסדקי מרצפות הטרקלין הבוהק, ריחפו דרך זגוגיות החלונות הפונים אל הגן, פיזזו בנוזל התה שבספלי החרסינה.
"בין המערכות" תובע את ערנותו של הקורא ומפצה אותו בשפע על קריאתו הפעילה. וולף ממקמת את הסיפור באחוזה כפרית, ביום שבו מוצגת בשטחיה מסכת בהשתתפות הקהילה המקומית. חלק ניכר מן הטקסט מוקדש למסכת עצמה ולתכניה, כולל דברי שירה במינון לא שגרתי. הסופרת מתארת יום אחד, מבוקר עד ערב, לא יותר. אבל השעות החולפות על דיירי האחוזה, אורחיהם, צוות השחקנים וקהל הצופים, מכילות מעיינות מבעבעים של התרחשויות תת-קרקעיות, שרק חלקן בוקע אל מעל לפני השטח.
וולף היא אמנית חשיפת הרבדים הנסתרים. יחד עם כשרונה היחודי לתזמר קטעי ארועים המתרחשים במקומות שונים בו-בזמן, היא מעניקה לקורא חוויית מולטימדיה שאף אמצעי דיגיטלי מודרני לא יוכל להתחרות בה. היא חודרת אל תודעותיהם של אנשים שונים בלי להכריז על המעברים המרחפים. אופי המחשבות, סגנונן ומושאיהן הם שיספרו לקורא מי חושב עכשיו. מי מרגיש. מי מחברת שיר מתחת לנשימתה.
לנשים יש קול ניכר ברומן. איזה, אשת בעל האחוזה ואם לשניים, אינה חסרה דבר. אך היא הוזה בסתר על איכר לבוש אפור שהגיש לה פעם מחבט טניס. דודתו של בעלה מרוצה מחייה המסורים לדת וארועים חברתיים. האורחת הפתיינית שנקלעת לאחוזה היא עוד כוח נשי ששוקד על התבלטות ססגונית. דמות סמויה למחצה, שתלטנית וביקורתית, היא במאית המסכת, שמסריה מוכרזים בבוטות על הבמה, בעודה נסתרת בין השיחים.
לטבע יש תפקיד בכיר בהצגה ובחיים. הסנוניות והזרזירים נכנסים ויוצאים בין המציאות למסכת המעלה את תולדות בריטניה. התייחסות עצומה יש לגשם (אם יבוא או לא), לרוח החוטפת את קולות השחקנים, לעצים הרוחשים, לפרות. לאור. אור היום והלילה ואור המנורות הנדלקות בבית. וולף אינה חדלה לצייר תמונות שגווניהן משתנים עם כל דקה חולפת, עד שהפרחים נמוגים אל החשיכה שבחוץ.
ברקע נשמעים הדי המלחמה הקרבה. יום החג הכפרי מתרחש ביוני 1939. אל היום הנעים, שבו מבלים יחדיו בני כל המעמדות, חודרים תדרים עקשים: השלווה הכפרית בעצם נטולת מנוחה בבית וגם בחוץ (הסיפור עוסק רבות בסוגיה אם יש לערוך את האירוע בתוך האסם או בחוץ), קוממיות אנגליה המתריסה כפי שהיא מובעת במחזה, וקרעי שיחות על אירופה המתוחה וגרמניה.
אחרי הרומן הזה חדלה וולף לכתוב בגלל התקף דיכאון חוזר והטביעה עצמה בנהר. הספר יצא לאור (1941) לאחר מותה. התרגום העברי אינו חושף את הקושי שניצב כאן בפני המתרגמת, ולכן היא ראויה לשבח.
וירג'יניה וולף, "בין המערכות", מאנגלית: שרון פרמינגר, פן הוצאה לאור, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 174 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם