ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

כוכב דהוי: על המחזה "כוכב יאיר"

המחזה "כוכב יאיר" סובל מדלות תסריטאית. למזלו, השחקנים מצליחים להאיר על הבמה

 
שמו של המחזה "כוכב יאיר", המוצג בתיאטרון "הבימה", הוא כשמו של ישוב ישראלי מוכר שהעלילה אמורה להתרחש בו. למעשה, בעיני זו הכרזה סתמית. אין לכוכב יאיר נגיעה של ממש לעלילה, שיכולה בעצם להתרחש בכל ישוב ישראלי אחר, עיר או כפר. זוהי רק דוגמה לרצון לכפות על המחזה משמעויות שאין בו.

ביסוד העלילה שלוש דמויות: נכה צה"ל גרוש, סופר ששרוי במחסום כתיבה (ומתמודד עם בנו שאינו מדבר איתו) ואיש צבא שהזוגיות שלו במצב מתפורר. אל חייהם של השלושה נכנסת צעירה מחבר העמים, דוברת עברית רהוטה, אינטלקטואלית וסקסית. מיניותה היא כמובן גורם חשוב במכלול הזה. כך, למשל, היא נשלחת מטעם משרד הביטחון כדי לסייע בידי נכה צה"ל, אלא שבטעות (!) היא מגיעה תחילה דווקא אל ביתו של הסופר המתוסכל. האם בשביל זה צריך את "כוכב יאיר"?

עם זאת, לשלמה מושקוביץ יש אוזן נהדרת לשפה העברית והוא מיטיב לכתוב דיאלוגים. אני פחות בטוח לגבי שליטתו בארגון העלילה, שהמימד הפרטי והציבורי שלה לא תמיד מתמזגים בה יפה. הבמאית, דדי ברון, מנסה לעשות רבות לשיפור המצב. היא בהחלט מיטיבה עם התסבוכות התמוהות, אם כי לא פתרה את כולם. היא עבדה להפליא עם להקת השחקנים המעולים, שמקנים חיים וגם עומק לתפקידים שלא תמיד גובשו עד תום בשלב הכתיבה. כך, למשל, לא הייתי מבחין בתפקיד אשתו של איש הצבא שממלאת עידית טפרסון, אלמלא העניקה לו השחקנית הנפלאה הזאת קיום אנושי רוטט הרבה מעבר למלים הדלות שהמחזאי שם בפיה.

אותו דין לגבי יגאל שדה, הסופר המתוסכל, שמצבו הנפשי מקבל בזכות אישיות של השחקן עוצמה משכנעת להפליא. אלון נוימן מצליח גם הוא למלא את הרתוריקה הסטריאוטיפית באמינות רגשית כנה ומשכנעת. דני לשמן, הבן, ויובל סגל, הנכה, סוגרים את המעגל ביצירת דמויות אנושיות ועמוקות.

אבל הכוכבת היא אנה דוברוביצקי, ששולטת בבמה בעוצמתה הרגשית ובנוכחותה הפיזית והמינית החזקה. עם זאת, לא ממש הבנתי למה מעצבת התלבושות (ענבל ליבליך) הלבישה אותה בשמלה ירוקה אחת לאורך כל ההצגה, לבד מן התמונה שבה היא מתפשטת. עד כדי כך האביב פורח ב"כוכב יאיר"?

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...